פרשת נצבים – להתייצב למען צמיחת ישועה. כיצד ?

מאת: אהובה קליין .

עם ישראל כבר  צופה מקרוב את הכניסה לשערי ראש השנה תשפ"ו בע"ה שתבוא עלינו לטובה. כמה מדהים - כי  פרשת נצבים מרמזת על כך באופן כה ברור - אחד הדברים הנפלאים והפלאיים שאנו חשים בקריאת התורה - זו שניתנה לפני שנים כה רבות - גם בימינו: חיה , קיימת ונושמת

בזמן הזה כאילו נשלפת אלינו מן השמים - לעיני כל עם ישראל!

פרשה זו מופיעה לאחר פרשת "כי תבוא" והמשך לסיומת וכך  אנו קוראים בראשיתה:

"אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם:  רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל, אִישׁ יִשְׂרָאֵל.  טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם--וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ:  מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ, עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ.  לְעָבְרְךָ, בִּבְרִית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ--וּבְאָלָתוֹ:  אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם. לְמַעַן הָקִים אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם, וְהוּא יִהְיֶה לְּךָ לֵאלֹהִים--כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר לָךְ......" [דברים כ"ט, ט']

בהפטרה אנו קוראים את נבואת ישעיהו הנביא-[ישעיהו: ס"א, י'  - ס"ג,- פסוק: י']

להלן דברי הפתיחה:

"שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ בַּיהוָה, תָּגֵל נַפְשִׁי בֵּאלֹהַי--כִּי הִלְבִּישַׁנִי בִּגְדֵי יֶשַׁע, מְעִיל צְדָקָה יְעָטָנִי:  כֶּחָתָן יְכַהֵן פְּאֵר, וְכַכַּלָּה תַּעְדֶּה כֵלֶיהָ.   כִּי כָאָרֶץ תּוֹצִיא צִמְחָהּ, וּכְגַנָּה זֵרוּעֶיהָ תַצְמִיחַ--כֵּן אֲדֹנָי יְהוִה, יַצְמִיחַ צְדָקָה וּתְהִלָּה, נֶגֶד, כָּל הַגּוֹייִם".[ישעיהו   ס"א, י'- י"ב]

ציורי תנ"ך/ ציון זוכה לשמחת ישועה/ ציירה: אהובה קליין (c)[שמן על בד]

"שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ בַּיהוָה, תָּגֵל נַפְשִׁי בֵּאלֹהַי" [ישעיהו ס"א, י']

* כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה(c)

השאלות הן:

א] כיצד ראויים אנו להיות נצבים לפני ה' בראש השנה?

ב] מה המכנה המשותף לפרשה - ולדברי ישעיהו  הנביא בהפטרה?

תשובות.

האופן בה אנו ראויים להיות נצבים  לפני ה' בראש השנה.

הגיעה  העת דווקא בשבת  סמוך לראש השנה כאשר אנו קוראים בתורה - כולנו מתייצבים באחדות מלאה  ביראה לפני ה' . כמה חשובה יראת אלוקים שיש ליהודי כל השנה , אבל עכשיו  סמוך ליום משפט הברואים בראש השנה עלינו  לירא מה' כפליים לחשוב מה עבר עלינו במשך התקופה האחרונה?

במסכת אבות כתוב: "רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא אוֹמֵר:"כָּל שֶׁיִּרְאַת חֶטְאוֹ קוֹדֶמֶת לְחָכְמָתוֹ, חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת  וְכָל שֶׁחָכְמָתוֹ קוֹדֶמֶת לְיִרְאַת חֶטְאוֹ, אֵין חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת". [אבות. ג', משנה: ט']

דוד המלך אומר: "רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת יְהוָה שֵׂכֶל טוֹב לְכָל   עשֵׂיהֶם תְּהִילָּתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד".[תהלים קי"א, י']

הרמב"ן כותב באיגרת לבנו: "וּבַעֲבוּר הָעֲנָוָה, תַּעֲלֶה עַל לִבְּךָ מִדַּת הַיִּרְאָה, כִּי תִתֵּן אֶל לִבְּךָ תָּמִיד: מֵאַיִן בָּאתָ, וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ; וְשֶׁאַתָּה רִמָּה וְתוֹלֵעָה בְּחַיֶּיךָ, וְאַף כִּי בְּמוֹתָךְ; וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן – לִפְנֵי מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר: "הִנֵּה הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ", אַף כִּי לִבּוֹת בְּנֵי אָדָם (ע"פ משלי טו יא).

וְנֶאֱמַר (ירמיהו כ"ג כד): "הֲלֹא אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא, נְאֻם ה'".

וְכַאֲשֶׁר תַּחֲשֹׁב אֶת כָּל אֵלֶּה, תִּירָא מִבּוֹרְאֶךָ וְתִשָּׁמֵר מִן הַחֵטְא. וּבַמִּידּוֹת הָאֵלֶּה תִּהְיֶה שָֹמֵחַ בְּחֶלְקֶךָ".

אנחנו מתפללים ביראה ובכוונה מלאה: במיוחד כעת כאשר מלך מלכי המלכים כה קרוב אלינו   מתחננים אליו בבקשה: "השיבנו ה' אליך ונשובה"

נזכור את הסולם המוצב  ארצה  בדומה לסולם חלום יעקב:  עלינו לעמוד ביציבות כשרגלנו בקרקע- אך ראשנו אל השמים- לדעת כי אלוקים מתבונן בנו הן בפרט והן בכלל כמו שנאמר: "אֶ֕רֶץ אֲשֶׁר יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ דֹּרֵ֣שׁ אֹתָ֑הּ תָּמִ֗יד עֵינֵ֨י יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ בָּ֔הּ מֵֽרֵשִׁית֙ הַשָּׁנָ֔ה וְעַ֖ד אַחֲרִ֥ית שָׁנָֽה"[דברים י"א, י"ב]

דוד המלך אומר: "וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ" [תהלים א', ג]

על פי דברי חיד"א  בספר "נחל קדומים"- מתברר כי המילה: "נִצָּבִים "- פירושה: נטועים- הסבר זה מתבסס על דברי הפרשן אונקלוס.

על אברהם אבינו  מסופר:" וַיִּטַּע אֶשֶׁל, בִּבְאֵר שָׁבַע"-אונקלוס תירגם: "ונציב נצבא" ומכאן מסיק החיד"א: כאן אונקלוס תירגם את המילים: "אַתֶּם נִצָּבִים"   "נטועים" אך דווקא  בפרשתנו תרגם אונקלוס את המילים: אתם נצבים - אתם קיימים - אך למילה ניצבים – שני פירושים:

כאן ,משה רבינו ,כאשר דיבר אל העם כוונתו הייתה: אתם הנטיעות של ה', בדומה לכך גם הנביא ישעיהו נתן לעם ישראל  את התואר:

וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים, לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ; נֵצֶר מטעו (מַטָּעַי) מַעֲשֵׂה יָדַי, לְהִתְפָּאֵר".[ישעיהו ס' , כ"א]

מכאן מסיקים חז"ל: ש"כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא"

הנביא ירמיהו אומר: " וְאָנֹכִי נְטַעְתִּיךְ שׂוֹרֵק, כֻּלֹּה זֶרַע אֱמֶת וְאֵיךְ נֶהְפַּכְתְּ לִי, סוּרֵי הַגֶּפֶן נָכְרִיָּה". " [ירמיהו ב', כ"א]

כוונתו של הנביא:  כי עם ישראל הוא נטע הגפנים המשובחים ביותר שה' נטע.

כאן נשאלת השאלה, מדוע הנביא מדמה את עם ישראל דווקא לנטע הגפן?

הזהר הקדוש עונה [א' ,רל"ט ,ע"ב]: בעוד שבכל העצים ניתן לעשות הרכבה- האילן מסוגל לקלוט - שני מינים שונים  של זנים, אך מנגד- ישנו  אילן שאינו מסוגל לקלוט - שום נטע זר בתוכו. ובדומה לכך גם האישה היהודייה משולה לגפן –כדברי דוד המלך:

"אֶשְׁתְּךָ, כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה  --    בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ"  [תהלים קכ"ח, ג]

הנמשל: כמו שהגפן אינו מסוגל לקבל נטע זר- בדומה לכך גם האישה היהודייה – לא תינשא  לאיש שלא מזרע ישראל .

הרמ"ק: מסביר את הטעם לכך: האישה  היהודייה נמשלה לשכינה הקדושה -כמו שהיא טהורה וכולה אמת ואין היא יכולה לסבול שום תערובת - בדומה לכך הן נשות ישראל.

לכן הנביא ירמיהו מתלונן: "וְאָנֹכִי נְטַעְתִּיךְ שׂוֹרֵק", אני נטעתי אותך כגפן משובחת מאד - כך כנסת ישראל כולך זרע אמת שהרי כל מה שיוצא מהגפן- הוא זך אמתי וטהור ואיך נוצר המצב שחדלת להיות זכה וטהורה כבתחילה?

גם הנביא מיכה אומר: "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב" [מיכה ז, כ'] והכוונה: שזרעו של יעקב כולו אמת.

מכאן שכוונת משה הייתה במילים : "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם ": אתם -עם ישראל הנכם נטועים  נטיעת אמת- נצבים היום לפני ה' ,עליכם לזכור- כי אתם נטיעה של אמת!

ה"נתיבות שלום" מסביר: "אַתֶּם נִצָּבִים" :זו לשון של עמידה של תקיפות ושררה- כמו שנאמר במגילת רות:

" וַיֹּאמֶר בֹּעַז לְנַעֲרוֹ, הַנִּצָּב עַל־ הַקּוֹצְרִים:  לְמִי, הַנַּעֲרָה הַזֹּאת"

 [מגילת רות ב', ה']

"אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם",במילה היום- רמוז כי על ידי שאנחנו עומדים ביום- אנחנו יוצאים מאפלה לאורה לפי שה' מאיר לנו – בתנאי שנהיה מאוחדים!

ילקוט שמעוני :מסביר את חשיבות אחדות העם על פי משל: בנוהג שבעולם כאשר אדם נוטל אגודה אחת של קנים בבת אחת לא ניתן לשברם! אבל אחת, אחת-אפילו תינוק יכול לשברם.

פירוש ב] "אַתֶּם נִצָּבִים" אבל לא אומות העולם, משל לאבן גדולה הייתה מושכבת באמצע הרחוב כל מי שהיה מנסה לסלקה- היא הייתה נופלת עליו והורגת אותו והאבן שבה למקומה- הנמשל:

אומות העולם מציקים לישראל ומשעבדים אותם בגלות אך ישראל-קיימים לעולם.

המכנה המשותף לפרשה ולהפטרה.

בפרשה - ישראל הנצבים לפני ה'- נם מאוחדים ונמשלים כעצים הנטועים באדמה. ובהפטרה:

כנסת ישראל ,או ציון יוצאת בשמחה –והיא משולה לכלה הלובשת לבוש מהודר של ישועה – כי ניצלה מאויביה ופונה אל חתנה שהוא אלוקים המושיט לה כתר מהשמיים והישועות צומחות מתוך האדמה ששם נזרעו לפני זה.

לסיכום, לאור האמור לעיל- עם ישראל ישכיל להתאחד כאיש אחד –בלב אחד. במעמד שכולם ניצבים  מול ה' והדבר יגרום לאורה וישועה לעיני כל הגויים ,רעיון של צמיחת הישועה רמוז הן בפרשה והן בהפטרה כדברי ישעיהו הנביא

"לְמַעַן צִיּוֹן לֹא אֶחֱשֶׁה, וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם לֹא אֶשְׁקוֹט, עַד ־ יֵצֵא כַנֹּגַהּ צִדְקָהּ, וִישׁוּעָתָהּ כְּלַפִּיד יִבְעָר" [ישעיהו  ס"ב, א'].