וחותם יד כל אדם בו

כולנו מכירים את הפיוט הכי מרגש של הימים הנוראים, 'ונתנה תוקף' של ר' אמנון ממגנצא במאה ה-10 שיצא לאור ע"י הפייטן ר' קלונימוס בן משולם לאחר שר' אמנון מופיע אצלו בחלום ומלמד אותו את הפיוט:

וּנְתַנֶּה תֹּקֶף קְדֻשַּׁת הַיּוֹם. כִּי הוּא נוֹרָא וְאָיוֹם. וּבוֹ תִנָּשֵׂא מַלְכוּתֶֽךָ. וְיִכּוֹן בְּחֶֽסֶד כִּסְאֶֽךָ. וְתֵשֵׁב עָלָיו בֶּאֱמֶת. אֱמֶת כִּי אַתָּה הוּא דַיָּן וּמוֹכִֽיחַ וְיוֹדֵֽעַ וָעֵד. וְכוֹתֵב וְחוֹתֵם וְסוֹפֵר וּמוֹנֶה. וְתִזְכֹּר כָּל הַנִּשְׁכָּחוֹת. וְתִפְתַּח אֶת סֵֽפֶר הַזִּכְרוֹנוֹת. וּמֵאֵלָיו יִקָּרֵא. וְחוֹתָם יַד כָּל אָדָם בּוֹ. וּבְשׁוֹפָר גָּדוֹל יִתָּקַע. וְקוֹל דְּמָמָה דַקָּה יִשָּׁמַע. וּמַלְאָכִים יֵחָפֵזוּן. וְחִיל וּרְעָדָה ההיֹאחֵזוּן. וְיֹאמְרוּ הִנֵּה יוֹם הַדִּין. לִפְקֹד עַל צְבָא מָרוֹם בַּדִּין. כִּי לֹא יִזְכּוּ בְעֵינֶֽיךָ בַדִּין…

תוכן הפיוט מתרכז ביום הדין, אבל יש בו אלמנטים מוכרים היטב:

רַבִּי אוֹמֵר.... הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלֹשָׁה דְבָרִים וְאֵין בָא לִידֵי עֲבֵרָה, דַּע מַה לְמַעְלָה מִמְךָ, עַיִן רוֹאָה וְאֹזֶן שׁוֹמַעַת וְכָל מַעֲשֶׂיךָ בַּסֵּפֶר נִכְתָּבִין (סדר פרקי אבות פרק ג) 

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, שְׂחוֹק וְקַלּוּת רֹאשׁ מַרְגִילִין אֶת הָאָדָם לְעֶרְוָה, מַפּוֹרֶת סְיָג לַתּוֹרָה, (כ) הוּא הָיָה אוֹמֵר הַכֹּל נָתוּן בָּעֲרָבוֹן וּמְצוּדָה פְרוּחָה עַל כָּל הַחַיִּים הֶחָנוּת פְּתוּחָה וְהַחֶנְוָנִי מַקִיף וְהַפַּנְקָם פָּתוּחַ וְהַיָּד כּוֹתֶבֶת... (אבות ג׳ יג).

בואו של עידן המודרני, לאחר כינון מסילות הרכבת וה-טלקס, ואח"כ הרדיו והפטיפון, והרבה לפני לווינים בשמים, השתמשו בעלי המוסר במונחים החדשים בזמנם כדי להמחיש שאפילו בעולם הזה יש מציאות של "עיו רואה ואוזן שומעת" ולכן על האדם לקחת ברצינות את אזהרת חז"ל כדי להיות מודע שהקב"ה רואה את מעשיו וכי "הפנקס פתוח והיד כותבת"  "והגבאין מחזירין תדיר בכל יום". 

החפץ חיים מראדין , רבי ישראל מאיר הכהן זצ"ל (י"א שבט ה'תקצ"ח - כ"ד באלול ה'תרצ"ג) התייחס ליכולת של  'הכלי מלא דיבורים' [רשמקול]  כדי  להעביר מסר מסוים:

הנה בדורות שלפנינו, כשאדם למד במקרא מה שכתוב: כי הנה היוצר הרים ובורא רוח ומגיד לאדם מה שיחו', שאמרו חז"ל: 'שאפילו שיחה קלה שבין איש לאשתו מגידים לו לאדם בשעת הדין' - לא היה דבר זה שום פלא בעיניו. אבל עתה, בעוונותינו הרבים, שרבו המתפקרים, היה עולה, חס וחלילה, על הדעת לחשוב איך יתכן ששיחתי שדיברתי בכל ימי ואף מימי נעורי יהיו ליום הדין. איה הם הדיבורים, הלא כיון שיצאו מפי, כולם נאבדו! ומראה לנו ה' יתברך שאפילו אנו, בני-אדם חלושי כח, יכולין לעשות עצה על- ידי טבע הבריאה שהדיבורים יהיו קיימים כמה וכמה שנים. ואפילו לאחר מיתת האדם שנעשה כבר עפר ממש, הדיבור יהיה בשלמות בקולו ובחיתוך האותיות ובכל תנועותיו ממש כאשר הוא בחיים, ואם אנו יכולים לעשות כן, על אחת כמה וכמה ה' יתברך, שהוא ממציא טבע הבריאה גופא, יכולין לעשות שלא יאבדו אפילו תיבה אחת". 

ומכאן חזרה אל הפיוט: "ותפתח את ספר, ומאליו יקרא, 'וחותם יד כל אדם בו'."(איוב  לז-ז).

מה עושה  חתימותינו שם? הרי, בזמן  התלמוד שטרות של קניה ושל מכירה לא נחתמו על ידי הצדדים, אלא נחתמו על ידי עדים  למען אישור ביצועו. בתור דוגמא, האשה נקנית בשלוש דרכים, בכסף, בשטר ובביאה  והיא קונה את עצמה בשתי דרכים, בגט ובמיתת הבעל. לא הבעל ולא אשתו לשעבר חתומים על שטרות אלו. רק חתימות של העדים נמצאים על שטרות אלו.

מכיוון שכל סוגי השטרות שהזכרנו חסרות חתימותיהם של המעורבים, א"כ מה משמעות של "וחותם יד כל אדם בו" בפיוט הנדון?.

קודם כל, נתחיל בדעות השונות במסכת תענית, דף יא, לגבי מי הם אלו המעידים על מעשיו של אדם בשעת פטירתו מהעולם. 

●… ושמא יאמר אדם, מי מעיד בי? אבני ביתו של אדם וקורות ביתו של אדם מעידים בו, שנאמר "אבן מקיר תזעק" (חבקוק ב, יא).

● דבי רבי שילא אמרי שני מלאכי השרת המלוין לו לאדם הן מעידין עליו שנאמר (תהלים צא, יא) כי מלאכיו יצוה לך.

צצ● חידקא אומר נשמתו של אדם היא מעידה עליו שנאמר ל(מיכה ז, ה) משוכבת חיקך שמור פתחי פיך. 

● אחרים אומרים, "אבריו של אדם מעידים בו, שנאמר (ישעיהו מג, י) אתם עדי נאם ה' (דברים לב, ד).  אחרי פטירתו של אדם לבית עולמו כל מעשיו (נפטרין) לפניו ואומרים לו כך וכך עשית במקום פלוני ביום פלוני והוא (הין) ואומרים לו חתום  וחותם שנאמר (איוב לז, ז) "ביד כל אדם יחתום" .

יש כאן, ערבוביה לגבי משמעות של 'ביד כל אדם יחתום', בין מקורו בספר איוב לבין פתגם זה במסכת תענית. 

הסוגיה במסכת תענית (דף יא) עוסקת  בעדות של המעידים על מעשיו של האדם בעת פטירתו מהעולם. הביטוי לשוני ״ביד כל אדם יחתום״ במקומו בספר איוב עוסק באחריות של בני ישראל  על עצירת גשמים:

והיה, אם-שמוע תשמעו אל-מצוותיי, אשר אנוכי מצווה אתכם, היום--לאהבה את-ה' אלוהיכם, ולעובדו, בכל-לבבכם, ובכל-נפשכם.  יד ונתתי מטר-ארצכם בעיתו, יורה ומלקוש; ואספת דגנך, ותירושך ויצהרך.  טו ונתתי עשב בשדך, לבהמתך; ואכלת, ושבעת.  טז הישמרו לכם, פן יפתה לבבכם; וסרתם, ועבדתם אלוהים אחרים, והשתחוויתם, להם.  יז וחרה אף-ה' בכם, ועצר את-השמיים ולא-יהיה מטר, והאדמה, לא תיתן את-יבולה; ואבדתם מהרה, מעל הארץ הטובה, אשר ה', נותן לכם (דברים יא יג).

דעות המפרשים על "ביד כל אדם יחתום" בספר איוב שהן:

● יזרעו בני אדם, והמקום יחתום ביד כל אחד ואחד מה שיהיה מהזרע (א בן עזרא)

● ביד כל אדם יחתום – על ידי גשמים שהוא מוריד לעולם, כאילו חותם ביד כל אדם ואומר: כך וכך עשית, ועל ידי מטר הוא מודיע לכל איש מעשהו, שבזמן שהבריות עושין רצונו של הקב״ה, מה נאמר בהם: היה אם שמע תשמעו וגו׳ ונתתי מטר ארצכם וגו׳ (דברים י״א:י״ג-י״ד). ובזמן שהן חוטאין: ועצר את השמים ולא יהיה מטר (דברים י״א:י״ז).(ר"י קרא)

● ביד כל אדם יחתום, ⁠ יחתום – יסגור ויסתום עד שלא יוכל איש לצאת לחוץ מרוב המטר (רלב"ג).

● ביד כל אדם יחתום – בימי החורף יחבאו ויסתירוא בני אדם מרוב הקור.(ר"י קמחי, הפירוש הקצר)

● יחתום – יסגור ויסתום עד שלא יוכל איש לצאת לחוץ מרוב המטר (רלב"ג ביאור המילות)

● ויש אומ'. ביד כל אדם יחתום  כי ביד כל אדם הזורעים יחתום ויעלים מה שיהיה מן הזרע והטעם אינם יודעים מה שיהיה ברדת  המטר (רכ"מ קמחי).

ואם כך, "אבריו של אדם מעידים בו וכו' במסכת תענית הנ"ל, וכן, "אומרים לו ׳חתום  וחותם׳ שנאמר  "ביד כל אדם יחתום" (איוב לז, ז) איננו חתימת יד בכלל אלא פעולה מסיימת כפי שהתגלה לנו דרך מפרשי המקור בספר איוב, ואם כך, פתרנו את הקושיה שהתחלנו איתה.

מאז זמנו של החפץ חיים זצ״ל,  שהביא דוגמה ממכשיר הקלטה (recorder), השקלא וטריא מסביב לפסוק בספר איוב, ״וחותם יד כל אדם בו״, כבר לא כל כך רלוונטי אם ׳חתימת יד’ היא סימן הכר או לא. כי מאז, זמנו של רבי ישראל מאיר הכהן זצ"ל, זיהוי ביומטרי וכן די-אן-אי, אבריו של אדם בחייו ובמותו  הם כפי שחז״ל חזו, שאבריו של אדם מעידים.

כתיבה וחתימה טובה