"הוּא יָנוּס אֶל אַחַת הֶעָרִים הָאֵלֶּה וָחָי" (דברים יט, ה)

ערי המקלט הוקצו לשם הגנה על מי שנמצא אשם בהרג אדם בשוגג. גאולת הדם הייתה בימים ההם נוהג כלל עולמי, ונדרשה הגנה. ערי המקלט נועדו להבטיח שמי שלא רצח בזדון לא יירצח. בפרשת שופטים אומרת התורה כי מבקש מקלט זה (דברים יט, ה): "הוּא יָנוּס אֶל אַחַת הֶעָרִים הָאֵלֶּה וָחָי". מהמילה "וָחָי" גזרו חז"ל מסקנה יוצאת דופן (מכות י, א): "תנא: תלמיד שגלה - מגלין רבו עימו, שנאמר: 'וָחָי', עביד ליה מידי דתהוי ליה חיותא".

הרמב"ם מבאר, מתוך שהוא מתרגם את הסיפא הארמית מדברי חז"ל הנ"ל - עביד ליה מידי דתהוי ליה חיותא (משנה תורה, הלכות רוצח ושמירת הנפש ז, א): "עשה לו כדי שיחיה. וחיי בעלי חוכמה ומבקשיה בלא תלמוד - כמיתה חשובין. וכן הרב שגלה, מגלין ישיבתו עימו".

לימוד התורה הוא החיים עצמם, ואי אפשר ללמוד בלי רב שנותן לנו לא רק ידע, אלה נותן לנו חיים, כדברי הרמב"ם שחיים ללא תלמוד - כמיתה חשובין.

אין אלו דברי אגדה ומוסר, זהו פסק הלכה, וככזה הוא מוצג. הרמב"ם פסק למשל שאדם חייב בכבוד רבו יותר מאביו (משנה תורה, הלכות תלמוד תורה ה, א): "ייתר מאביו, שאביו הביאו לחיי העולם הזה - ורבו שלימדו חוכמה הביאו לחיי העולם הבא", ועל כן הרב קודם לאב במצוות כגון השבת אבדה. ההורה נותן לנו חיי גוף, ואילו הרב - את חיי הרוח. חיי הגוף סופיים וחולפים, חיי הרוח נצחיים. הם חיי העולם הבא. על כן, אנו חבים לרבותינו את חיינו במובנם העמוק של חיים.

היהדות הכריעה בחוכמה בלתי רגילה כאשר בחרה ברבנים המלמדים אותנו את חוכמת היהדות להיות גיבוריה והעלתה על ראש שמחתה את החינוך הנמשך כל החיים. איננו סוגדים לכוח ולכסף. כבודם במקומם מונח, אך לא בראש סולם הערכים. הכוח מגן עלינו. הכסף מאפשר לנו. אבל הרבנים מפתחים אותנו. הם פותחים בפנינו את אוצר חוכמת הדורות, וכך עוזרים לנו לראות את העולם ביתר בהירות, לחשוב ביתר עמקות, לטעון ביתר מיומנות ולהחליט ביתר חוכמה.

אמרו חכמים (אבות ד, יב) שיהיה: "מוֹרָא רַבָּךְ כְּמוֹרָא שָׁמָיִם" - כלומר, אם רצונכם להתקרב לשמיים, העצה הטובה שבידי לתת לכל אדם היא - מצא לך רב, והיה לתלמידו.

הרב יונתן זקס זצ"ל, מהספר: "אני מאמין - קריאות חדשות בפרשת השבוע"