"ויהי עשו בן ארבעים שנה ויקח אשה את יהודית בת בארי החתי ואת בשמת בת אילן החתי" (בראשית כו,לד). '"ויהי עשו בן ארבעים שנה" הה"ד (תהלים פ, יד): "יכרסמנה חזיר מיער". ר' פנחס בשם רבי סימון: מכל הנביאים לא פירסמוה אלא שנים - משה ואסף. משה אמר (דברים יד, ז): "ואת החזיר כי מפריס פרסה הוא", אסף אמר "יכרסמנה חזיר מיער". למה הוא מושלה בחזיר? אלא מה חזיר הזה בשעה שהוא רובץ הוא מפשיט את טלפיו, כלומר שאני טהור. כך מלכות הזאת הרשעה גוזלת וחומסת נראת כאלו מצעת את הבימה. כך עשו כל ארבעים שנה צד נשי אנשים ומענה אותם, וכיון שהגיע לארבעים שנה דימה עצמו לאביו, אמר: מה אבא נשא אשה בן ארבעים שנה, אף אני נושא אשה בן ארבעים שנה; הה"ד "ויהי עשו בן ארבעים שנה"' (ב"ר סה,א). ומובא ביותר הרחבה במדרש לקח טוב (על הפס'): '"ויהי עשו בן ארבעים שנה" – דכתיב כי חיוה רביעאה שראה דניאל ולא זכר שמה. והיא משניה מן כל חיותא (דניאל ז׳:ז׳), הוא דמות חזיר. ולפי שהיה משוקץ לא זכר שמה דניאל. והוא מלכות אדום שנמשלה כחזיר, שנא׳ "יכרסמנה חזיר מיער" (תהלים פ׳:י״ד). ולמה נמשלה מלכות אדום לחזיר? אלא מה חזיר מפסע טלפיו בשעת שהוא רובץ. כלומר ראו שהוא טהור. "כי מפריס פרסה הוא" (ויקרא י״א:ז׳). והכל אומרים: "והוא גרה לא יגר טמא הוא" (שם שם). כך מלכות אדום הרשעה גוזלת וחומסת ומפזרת מעותיה. כלומר שהוא עושה חסדים. ועליו הכתוב אומר "וחסד לאומים חטאת" (משלי י״ד:ל״ד). הוא מעשה אביהם עשו הרשע. שכל הימים היה מצייד נשי האנשים ומענה אותן. וכיון שהגיע לארבעים שנה. רצה לדמות עצמו ליצחק אביו. שכשם שנשא יצחק אביו אשה למ׳ שנה. כן גם הוא נשא אשה למ׳ שנה. אבל לא הואיל כלום. לפי שכל עוף למינו ישכון ובן אדם לדומה לו'. וכן יש הרחבה בילקו"ש בתהלים: 'ר' פנחס ור' חלקיה בשם ר' סימון: כל הנביאים לא פרסמוה אלא שנים, אסף אמר: "יכרסמנה חזיר מיער", ומשה אמר: "ואת החזיר כי מפריס פרסה היא", למה מושלה כחזיר? אלא מה חזיר זה, בשעה שהוא רובץ הוא פושט טלפיו לומר: ראוני שאני טהור, כך אומה זו, גוזלת וחומסת ונראית כאילו מצעת בימה. מעשה בשלטון אחד בקסרין שהיה הורג המנאפים והגנבים והמכשפים, ואמרו סנקליטין שלו שעשה שלשתן בלילה אחד. כך עשו, כל ארבעים שנה צד נשי אנשים ומענה אותן, כיון שהגיע לארבעים שנה דמה עצמו לאביו, אמר: אבא נשא אשה לארבעים שנה אף אני נושא למ' שנה, הדא הוא דכתיב: "ויהי עשו בן ארבעים שנה"' (ילקו"ש נ"ך רמז תתל). "יכרסמנה חזיר מיער" וגו' (תהלים פ,יד), האות ע' בפס' בתהלים מופיעה תלויה למעלה, מסביר רש"י: '"מיער" - העי"ן תלויה (וכאילו נכתב באל"ף) זכו ישראל הרי עשו אויבם כחית היאור שאין להם כח לעלות ביבשה, ובזמן שהפורענות נגזר עליהם מתגבר כחית היער שהיא משחתת והורגת. וחזיר מיער הוא עמלק, כמו דכתיב (בדניאל ז') "אכלה ומדקה ושארה ברגלה רפסה", ויש לו (לחזיר) מקצת סימני טהרה אף עמלק יש לו זכות אבות' (רש"י; תהלים פ,יד). יוצא שזה רומז כככל על כל האויבים, ובפרט על עמלק שהוא שיא האויבים; ובמדרש שדרשו על עשו, אפשר שזה כעין רש"י אלא שמתגלה ככלל בעשו שהוא דוגמה לאויבי ישראל, כיון שבמהותו הוא שונא לישראל ('בידוע שעשו שונא ליעקב' [ספרי; במדבר ט,י]), וכן הוא היפך מישראל, שאנו עולים או שהוא ('קסרי וירושלים, אם יאמר לך אדם חרבו שתיהן אל תאמן. ישבו שתיהן אל תאמן. חרבה קסרי וישבה ירושלים, חרבה ירושלים וישבה קסרי תאמן. שנאמר (יחזקאל כו, ב) "אמלאה החרבה", אם מליאה זו חרבה זו, אם מליאה זו חרבה זו. רב נחמן בר יצחק אמר מהכא: (בראשית כה, כג) "ולאום מלאום יאמץ"' [מגילה ו,א]), לכן הם הדוגמה לשונאי ואויבי ישראל שעולים או נופלים מולנו. ועמלק הוא שיא טומאת עשו, ולכן בו יש הדגשה מיוחדת (כמו שמביא רש"י שזה עמלק). נראה גם שאפשר שהאות ע' התלויה בא לרמז לסנהדרין (ע' כרמז לשבעים הזקנים, וכן האות עין כרמז ל"עיני העדה" הם הסנהדרין), שהם האחראים על התורה ומייצגים את כלל ישראל, כרמז שההבדל בין אם האויבים יעלו עלינו או יפלו תלוי בחיבור התורה בישראל, ולכן הע' תלויה; וכן היא למעלה כעין שע"י כח הסנהדרין אנו עולים מעל אויבנו (ואז הם כחיות היאור).  וכן כרמז לנאמר: '"והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל" וגו' (שמות יז יא). וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה? אלא לומר לך: כל זמן שהיו ישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים, היו מתגברים; ואם לאו, היו נופלין' (משנה; ר"ה ג,ח), שזהו עין למעלה, כרמז לנשיאת העין למעלה לקב"ה, שאז אנו ניצולים, שאז חל על האויב 'מיאר'. אולי גם כרמז שהאות ע' למעלה כמו האות י' שנמצאת (תמיד) למעלה, וכך יוצא כעין י' ו-ע' לעצמם, ובתחילה ובסוף יש את האותיות מ' ו-ר', שכך רומז בי' לעשרת הדברות, ו-ע' לסנהדרין, שזהו גילוי של תורה בישראל; וזהו גם פ' (ע+י), רמז לפה שמדבר בד"ת. שזה מחליש את כח עשו ששיאו הוא עמלק, שזהו שמפריד בין האות מ' לאות ר', ש-'רם' בגימטריה עמלק, שע"י כח לימוד התורה אנו מבטלים את כח גילויו של עמלק. אולי גם נרמז ביער כרמז למקדש שנקרא יער ('אמר רב זוטרא בר טוביה: למה נקרא שמו יער, דכתיב (מלכים א י, יז) "בית יער הלבנון"? לומר לך: מה יער מלבלב אף בית המקדש מלבלב' [יומא לט,ב]), שהרומאים צאצאי עשו החריבוהו (ואף נחשב שעמלק החריבו [תנחומא "כי תצא" סימן יא]), וזה לאחר שהשכינה עלתה לשמים (ר"ה לא,א), ולכן נאמר לנבוזרדן 'היכלא קליא קלית' (סנהדרין צו,ב), שכבר נגזר עליו לישרף, ונשאר לשריפה לאחר שהשכינה גלתה ממנו (שאז יכול לישרף כגזרה עליו). לכן ע' תלויה כעין רמז שהשכינה עלתה לשמים (ונרמז ב-ע' כרמז לסנהדרין שאחראים לקדושה בעולם, להשראת השכינה. וכן נקרא בהיותו תלוי כעין א', כרמז לקב"ה שהוא ראשון לכל [א'], ולכן כרמז לשכינתו גילויו בעולם), ונשאר מ,י,ר = נר, כרמז לתו"מ: "כי נר מצוה ותורה אור" (משלי ו,כג), כרמז שלאחר החורבן נשאר לקב"ה בעולם רק הלכה: 'דאמר ר' חייא בר אמי משמיה דעולא: מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד' (ברכות ח,א) [וכרמז שבמילה "מיער" יש ארבע אותיות כרמז לארבע אמות של הלכה]. על עשו ועמלק נאמר דימוי בחזיר כמובא בהסברים במדרשים וברש"י. נראה עוד שהחזיר הוא מלא שומן (ולכן הוא טעים למי שאוכלו), שזה רמז לכך שמראה בטלפיו שזהו ידיו שהוא כשר, שזהו כרמז לעשו שבידיו היתה לו כשרות, שזהו ששימש את יצחק, שעשה כיבוד הורים בצורה מהודרת ביותר ('אמר ר' שמעון בן גמליאל: כל ימי הייתי משמש את אבא, ולא שמשתי אותו אחד ממאה ששמש עשו את אביו. אני, בשעה שהייתי משמש את אבא, הייתי משמשו בבגדים מלוכלכין, ובשעה שהייתי יוצא לדרך הייתי יוצא בבגדים נקיים. אבל עשו, בשעה שהיה משמש את אביו, לא היה משמשו אלא בבגדי מלכות. אמר: אין כבודו של אבא להיות משמשו אלא בבגדי מלכות, הה"ד: "אשר אתה בבית"' [ב"ר סה,טז]), והיה מאכילו אוכל משובח - בשר טוב: "ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו" (בראשית כה,כח). '"בפיו" - כתרגומו בפיו של יצחק. ומדרשו: בפיו של עשו, שהיה צד אותו ומרמהו בדבריו' (רש"י). '"וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו" - קופרא טבא לפומיה וכסא טבא לפומיה' (ב"ר סג,י). [קופרא טבא לפומיה - בשר טוב לפיו]. לכן נרמז בחזיר שהוא כביכול בשר טוב בטעמו - בשר שמן, ומראה את כשרותו בידיו, כעין שהיה עשו משמש את יצחק בידיו, והיה מגיש לו בשר טוב לאכילה. חז"ל הביא כדוגמה שהמלכות הורגת על דברים שהיא עצמה עושה, וכן הביאו שהיא עצמה גוזלת, שגם כיום רואים זאת, שמדינות אירופה שטבחו ורצחו ושדדו מיליוני בני אדם בכל העולם (ובפרט עשו כך ליהודים במשך אלפי שנים) [כמו עשו זקנם שהיה צד ומענה נשים], ועד היום עוד שולטים במקומות שונים בעולם, הם באים להטיף לנו מוסר על מלחמתנו בעזה נגד האויבים הרוצחים הנתאבים (כאילו שהם באים בשם המוסר, כמו שטענו בשקר שהם בעלי חסד אבל באמת זהו חסד חטאת [כמובא במדרש], וכן טוענים בשקר שהם שומרים משחיתות כגזל ניאוף וכדו' אבל הם עצמם מלאים בזה); אכן כחזיר ששקוע בטומאה ורק מראה כלפי חוץ כאילו הוא כשר - שלכן דורש מאיתנו דרישות שקר מעוותות, שהוא עצמו מלא בהם ובדברי שחיתות אמיתיים.