פרשת  בלק - "עלה נעלה וירשנו אותה- ...." גם בימינו?

מאת: אהובה קליין.

אחד הנושאים בפרשה :  הירידה הרוחנית  שחלה בעם כפי שנאמר:

"וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל, בַּשִּׁטִּים; וַיָּחֶל הָעָם, לִזְנוֹת אֶל ־בְּנוֹת מוֹאָב.  וַתִּקְרֶאןָ לָעָם, לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן; וַיֹּאכַל הָעָם, וַיִּשְׁתַּחֲווּ לֵאלֹהֵיהֶן.  וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל, לְבַעַל פְּעוֹר; וַיִּחַר ־אַף יְהוָה, בְּיִשְׂרָאֵל.  וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל ־מֹשֶׁה, קַח אֶת ־כָּל ־רָאשֵׁי הָעָם, וְהוֹקַע אוֹתָם לַיהוָה, נֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ; וְיָשֹׁב חֲרוֹן אַף יְהוָה, מִיִּשְׂרָאֵל.  וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֶל ־שֹׁפְטֵי יִשְׂרָאֵל:  הִרְגוּ אִישׁ אֲנָשָׁיו, הַנִּצְמָדִים לְבַעַל פְּעוֹר.  וְהִנֵּה אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּא, וַיַּקְרֵב אֶל ־אֶחָיו אֶת ־הַמִּדְיָנִית, לְעֵינֵי מֹשֶׁה, וּלְעֵינֵי כָּל ־עֲדַת בְּנֵי ־יִשְׂרָאֵל; וְהֵמָּה בֹכִים, פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד". [במדבר כ"ה, א'-ז']

מעניין כי קיים קשר בין הקטע  הנ"ל  לפסוק האחרון פרשת חוקת כפי שכתוב שם: "וַיִּסְעוּ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיַּחֲנוּ בְּעַרְבוֹת מוֹאָב, מֵעֵבֶר לְיַרְדֵּן יְרֵחוֹ".[במדבר כ"ב, א']

ציורי תנ"ך/  בני ישראל חונים  בשיטים/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה (c)

השאלות הן:

א] מה הקשר בין סוף פרשת :"חוקת"  לפרשת: "בלק"?

ב] כיצד עם ישראל ירד לשפל רוחני כה גדול?

תשובות.

הקשר בין סוף  פרשת חוקת לפרשת בלק.

רבינו בחיי  מסביר את הפסוק:"וַיִּסְעוּ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיַּחֲנוּ בְּעַרְבוֹת מוֹאָב, מֵעֵבֶר לְיַרְדֵּן יְרֵחוֹ".[להלן: כ"ב, א]- סוף פרשת חוקת] .דבר זה  מוזכר גם במקור  נוסף:

"...וַיַּחֲנוּ עַל־ הַיַּרְדֵּן מִבֵּית הַיְשִׁימֹת, עַד אָבֵל הַשִּׁטִּים, בְּעַרְבֹת, מוֹאָב".

[במדבר ל"ג, מ"ט]

ורש"י  מבאר: מקום חנייה זה-שהוא - שטח מישור של שיטים ושמו:

"אָבֵל הַשִּׁטִּים".

רבינו בחיי מדגיש: כי הם היו בערבות מואב וממקום זה לא זזו ,משם שלח יהושע מרגלים.

בהמשך מביא מדרש: "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל, בַּשִּׁטִּים.." היה שם מעיין שהיה מגדל נואפים, כי יש מעיינות שמגדלים גיבורים וחלשים, ונאים ומכוערים, צנועים ושטופי זימה, ואילו מעיין של שִּׁטִּים- של זנות היה, והיה משקה את סדום ועל כך נאמר:

"טֶרֶם, יִשְׁכָּבוּ, וְאַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי סְדֹם נָסַבּוּ עַל ־הַבַּיִת, מִנַּעַר וְעַד זָקֵן:  כָּל־הָעָם, מִקָּצֶה.  וַיִּקְרְאוּ אֶל־ לוֹט וַיֹּאמְרוּ לוֹ, אַיֵּה הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר־ בָּאוּ אֵלֶיךָ הַלָּיְלָה ? הוֹצִיאֵם אֵלֵינוּ, וְנֵדְעָה אֹתָם".

הכוונה לאירוע:  שהתרחש כאשר אנשי סדום – הרשעים באו  לפתח ביתו של לוט - בזמן ששני המלאכים  ששהו  בביתו – באו להודיע על מהפכת סדום ועמורה.

מתברר שאותו מעיין ספג קללה - עתיד הקב"ה לייבשו ולחדשו.

על כך התנבא הנביא יואל:

"וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא יִטְּפוּ הֶהָרִים עָסִיס, וְהַגְּבָעוֹת תֵּלַכְנָה חָלָב, וְכָל ־אֲפִיקֵי יְהוּדָה, יֵלְכוּ מָיִם; וּמַעְיָן, מִבֵּית יְהוָה יֵצֵא, וְהִשְׁקָה, אֶת־נַחַל הַשִּׁטִּים".[יואל ד', י"ח]

הירידה הרוחנית בקרב עם ישראל.

רבינו בחיי  מסביר את הפסוק: "וַיָּחֶל הָעָם, לִזְנוֹת אֶל־ בְּנוֹת מוֹאָב.."

העם עשה את קדושתו - חול כמו שנאמר על נח:

"וַיָּחֶל נֹחַ, אִישׁ הָאֲדָמָה; וַיִּטַּע, כָּרֶם.."- כאן החלה ירידתו הרוחנית של  נח. לפי ששטח  מוקף גדר- הוא גדור מהעריות- נקרא קדוש- ואילו שטח  זוֹנֶה - הוא ההפך ממנו.

ועוד  כלל חשוב כל מקום שנאמר: "העם"- זה לשון: גנאי כפי שנאמר:

"וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים",[במדבר, י"ד. א']

"וַיָּרֶב הָעָם, עִם ־מֹשֶׁה" [במדבר, כ', ג']

ואילו כל מקום שנאמר: "עמי"- לשון שבח הוא.

דוגמא: "לוּ--עַמִּי, שֹׁמֵעַ לִי;    יִשְׂרָאֵל, בִּדְרָכַי יְהַלֵּכוּ"

[תהלים: פ"א, י"ד]

"נַחֲמוּ נַחֲמוּ, עַמִּי--יֹאמַר, אֱלֹהֵיכֶם". [ישעיהו מ', א']  כך דרשו בתנחומא.

דרשו חז"ל: מי פתח תחילה בזנות? והתשובה לכך היא: לוט- אבי מואב - לפי שנאמר: על בנות לוט- אחרי מהפכת סדום ועמורה:

"וַתַּהֲרֶיןָ שְׁתֵּי בְנוֹת ־ לוֹט, מֵאֲבִיהֶן.  וַתֵּלֶד הַבְּכִירָה בֵּן, וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מוֹאָב:  הוּא אֲבִי ־ מוֹאָב, עַד ־ הַיּוֹם".[בראשית  י"ט, ל"ו- ל"ח] כלומר: מאב. והבנות היו נוהגות כדוגמת אימותיהן - ויוצאות כשהן מקושטות ומבושמות לפני ישראל ומפתות אותם בדברים ושותות איתם.

כפי שכתוב: "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל, בַּשִּׁטִּים; וַיָּחֶל הָעָם, לִזְנוֹת אֶל ־בְּנוֹת מוֹאָב.  וַתִּקְרֶאןָ לָעָם, לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן; וַיֹּאכַל הָעָם, וַיִּשְׁתַּחֲווּ לֵאלֹהֵיהֶן" [להלן כ"ה, ב] העם הולך ומידרדר  עד שנצמד לבעל פעור- עבודה זרה..

רש"ר מסביר: לא החרב ולא קללת האויב מבחוץ - יש בהם כוח לפגוע בישראל ,אלא רק ישראל בעצמו יכול להביא פורענות על עצמו על ידי שנוטש את ה' ואת  תורתו.

ועל המילים: "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל"- חז"ל אמרו על כך בספרי: לאחר הניצחון במלחמת סיחון ועוג- ביקש העם לשבת בשלווה וליהנות מהשלל שהיה בידו. ובנוגע למקום שחנו בו: "בַּשִּׁטִּים" שם המקום הוא: "הַשִּׁטִּים",

"זְכָר ־ נָא מַה ־ יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב, וּמֶה ־ עָנָה אֹתוֹ, בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר—מִן ־הַשִּׁטִּים"[מיכה ,ו', ה'] זה היה אזור שמצויות בו חורשות ועצים שנתנו צל-  שסיפק להם מנוחה ומרגוע. לאחר  המסעות הרבים בשמש הצורבת במדבר.

כאן הם הגיעו ממש לשפל  מבחינה  מוסרית - החלו לעזוב את הנאמנות שלהם לחובה המוסרית ולהפקיר עצמם לבנות  מואב. ובשלב הבא לאחר שבנות מואב הסיתו אותם לחטוא ,הן הזמינו אותם לסעודות הקרבנות שלהן. ולבסוף גררו אותם שישתחוו  לפני אלוהי פעור. אשר בעבודתו אין הפריצות  נחשבת לחטא, אלא למעשה של כניעה והתמסרות לכוח האלים. ומתברר שהיו כמה  סוגים של אלילים.

רבי חיים לייב הלוי שמואלביץ מסביר:

מהות העבודה זרה של פעור- הייתה פריצת כל הגדרים – כי אף עובדי האללים גדורים הם - והם חייבים לכבד את האלילים שלהם.

מנגד, עובדי בעל פעור, אין להם שום גדרים, אפילו את האלילים שלהם הם מבזים ולדעתם אין שום ערך שחייבים  ולהעריכו. לכבדו, הם עשו אליל- שעבדו אליו מתוך ביזיון וככל שהיה הבזיון גדול יותר- כך הם  התאמצו יותר לעבוד  אותו.

היצר הזה נמשך גם בימינו וכובש את צעירי האומות.- לפרוץ את כל הגדרות ללא שום מעצור ואין שום איסור ושום מעצור לרצונותיהם ומעשיהם.

וזו הייתה עצת בלעם להכשיל את ישראל בבנות מואב שהיוותה- "פריצת גדר" של עריות.

מכיוון שישראל נכשלו בפריצת גדר עריות- הדבר גרם לפריצת כל הגדרות  שבעולם ומכאן הדרך להיצמד לבעל פיעור הייתה מהירה .

המסקנה: עיקר שמירתו של אדם מהדרדרות לתהום-היא להיות גדור. ואם חלילה פורץ את הגדר מכאן ההידרדרות הרוחנית כבר מהירה מאד- בלתי נשלטת !

מפרשה זו ניתן ללמוד: שבלעם הנביא הסתפק בחכמתו בלבד ואמר:

"תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים" –הוא  שאף למות בדומה לאבותינו- אך סירב  לעמול כל ימי חייו – כפי שהם עמלו.

לכן עם ישראל בכלל ובפרט- כדי לעלות ולהתעלות ולזכות לחיים טובים עליו: לעסוק בעבודה רוחנית תמידית- יומיומית הן בתפילה, בלימוד תורה ובמעשים טובים.

כדברי רבי פנחס בן יאיר: "זהירות מביאה לידי זריזות, זריזות לידי נקיות- נקיות לידי טהרה.... עד לרוח הקודש ותחיית המתים".

לסיכום על פי הנאמר לעיל- עלינו להתעורר במיוחד בימי מלחמה אלה- להתחזק בדבקות התורה ואהבת חינם- לא לפחד מהאויבים, אלא לבטוח באלוקים ולהיות נחושים ודבקים במטרה לשמור על הארץ המובטחת כדברי  כָּלֵב  בן יפונה:

 "עָלֹה נַעֲלֶה  וירשנו אֹתָהּ...." [במדבר י"ג, ל']