"מי מנה עפר יעקב ומספר את רבע ישראל תמת נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמהו" (במדבר כג,י). 'כתיב (שמואל ב א, יח) "ויאמר ללמד בני יהודה קשת הנה כתובה על ספר הישר". מאי "ספר הישר"? א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן: זה ספר אברהם יצחק ויעקב שנקראו ישרים, דכתיב בהו (במדבר כג, י) "תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו". והיכא רמיזא? "יהודה אתה יודוך אחיך ידך בעורף אויביך", ואיזו היא מלחמה שצריכה יד כנגד עורף? הוי אומר זו קשת. ר"א אומר: זה ספר משנה תורה, ואמאי קרו ליה ספר הישר? דכתיב (דברים ו, יח) "ועשית הישר והטוב בעיני ה'". והיכא רמיזא? "ידיו רב לו", ואיזו היא מלחמה שצריכה שתי ידים? הוי אומר זו קשת' (ע"ז כה,א). '"ויאמר ללמד בני יהודה קשת" - בקינה שקונן דוד על שאול כתיב. הלא היא כתובה - דבני יהודה היו מושכי קשת. יד כנגד עורף - המושך בקשת נותן ידיו כנגד עיניו דהיינו מול העורף הטרי"ל בלע"ז. דכתיב במשנה תורה – "ועשית הישר והטוב"' (רש"י). 'אינו מבואר לכאורה מניין לו שכיון בלעם במאמרו זה על אברהם יצחק ויעקב? וגם מניין לו בכלל דכיון בלשון זה על איש או אנשים ידועים, ודילמא מתברך בעצמו רק שימות מות אנשים ישרים בכלל? ונראה דזה ע״כ אי אפשר לומר דקאי על כלל אנשים ישרים, דלפי״ז מאי שייך כאן ענין זה, והלא עסיק כאן רק במעלותיהם ושבחם של ישראל, וא״כ ע״כ קאי לשון זה על אנשים ידועים, ומדסמך לשון זה על הכתוב מקודם "כי מראש צורים אראנו" וכו׳ דקאי על אברהם כמבואר במדרשים ובפירש״י, וכן נסמך זה על "מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל", ומבואר במ״ר ר״פ תולדות דכל האבות נקראו בשם ישראל [שורש שם ישר], וא״כ כוון בלשון "מות ישרים" עליהם. ועיין בהקדמת באור ס׳ העמק דבר על התורה למרן דודי הנצי״ב מוואלאזין ז״ל טעם הדבר שנקראו האבות בשם ישרים' (ת"ת). רש"י פירש בפס': '"תמת נפשי מות ישרים" – שבהם', שזה נאמר על כלל ישראל ולא האבות, שזהו פשטות הפס'. אלא שחז"ל רמזו שזה מכוון בעיקר לאבות, אולי דרשו זאת כיון שמעשה אבות סימן לבנים, שהאבות הם השורש למתגלה בישראל: 'אמר רבי יהושע דסכנין: סימן נתן לו הקדוש ברוך הוא לאברהם, שכל מה שאירע לו אירע לבניו. כיצד? בחר באברהם מכל בית אביו, שנאמר: "אתה הוא ה' האלקים אשר בחרת באברם והוצאתו מאור כשדים ושמת שמו אברהם" (נחמיה ט). ובחר בבניו משבעים אומות, שנאמר: "כי עם קדוש אתה לה' אלקיך ובך בחר ה' אלקיך להיות לו לעם סגולה מכל העמים אשר על פני האדמה" (דברים יד)' וכו' (תנחומא "לך לך" סימן ט). שזה כולל גם את הצד הרוחני, שזהו כנרמז כאן מעבר לכך שה' בוחר בנו כמו באבות, גם הקדושה בנו מתגלה מכח אבותינו, כמו שפרש"י את הפס': '"כי עם קדוש אתה" - קדושת עצמך מאבותיך, ועוד ובך בחר ה'' (רש"י; דברים יד,ב). ממילא כשמתגלה בישראל ישרות זה נובע מכח אבותינו שהיו ישרים, ולכן כשבלעם אומר על גילוי ישרים בישראל הוא מתכוון בעומק הפשט על האבות שהם יסוד הישרות בישראל, ולכן מתכון עליהם כישרים, שהם משפיעים לישראל. אולי גם ראו כרמז שיש בפס' רמז להגעת צדיקים בישראל: 'דרש רבי אבהו: מאי דכתיב (במדבר כג, י) "מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל"? מלמד שהקב"ה יושב וסופר את רביעיותיהם של ישראל מתי תבא טיפה שהצדיק נוצר הימנה' וכו' (נידה לא,א). שבישראל יש הגעת צדיקים וזה מתגלה בהקשר ללידה, כך שרומז על צדיקים שבאים מכח האבות – שזהו שה' מחכה מתי יגיע ויתגלה הצדיק דרך שושלת הקדושה של ישראל שיש בה היסוד לזה, שהשושלת ממשיכה מהאבות, שהחלה מהם כך שהם הבסיס למתגלה בה. אולי גם כרמז ש"רבע ישראל" הכוונה לארבעת דגלי המדבר, כמו שתרגם אונקלוס: 'מַן יִכּוֹל לְמִמְנֵי דַּעְדְּקַיָּא דְּבֵית יַעֲקֹב דַּאֲמִיר עֲלֵיהוֹן יִסְגּוֹן כְּעַפְרָא דְּאַרְעָא אוֹ חֲדָא מֵאַרְבַּע מַשְׁרְיָתָא דְּיִשְׂרָאֵל תְּמוּת נַפְשִׁי מוֹתָא דְּקַשִּׁיטוֹהִי וִיהֵי סוֹפִי כְּוָתְהוֹן' (והסבירו רש"י: '"מי מנה עפר יעקב" – כתרגומו. מארבע משרייתא – ארבע דגלים'), ודגלי המדבר קשורים ליעקב שהורה להם את סדר חנייתם בארבעת קבוצות הדגלים: '"לְבֵית אֲבֹתָם" לא היה צריך לומר אלא "אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", מה ת"ל "לְבֵית אֲבֹתָם"? ... דייתיקי יש בידן מיעקב אביהם היאך לשרות בדגלים, איני מחדש עליהם. כבר יש לה טכסים מיעקב אביהם כמו שטענו אותו והקיפו את מטתו כך יקיפו את המשכן ... אמר להם: בני, יהודה יששכר וזבולן יטענו מטתי מן המזרח' וכו' (במדבר רבה ב,ח). כך שבפס' מרומז על הגילוי קדושה שמכח האבות (שחנייתם בדגלים זה כרמז למרכבה: 'וכשם שברא הקב"ה ד' רוחות העולם כך סיבב לכסא ד' חיות ולמעלה מכולם כסא הכבוד, וכנגדן סידר הקדוש ברוך הוא הדגלים למשה' וכו' [במדבר רבה ב,י], שאנו מגלים את שם ה' בעולם כעין גילוי המרכבה של המלך, שכך המרכבה של ה' מרמזת על מלכותו; וזה כנגד ד' רוחות העולם, שמתגלה שם ה' בכל העולם. וזה ע"פ הוראתו של יעקב איך יחנו כסדר הזה, כך שמראה שהוא הבסיס לגילוי זה), שכך גם ה"ישרים" זה גילוי קדושה שיש בנו מכח האבות. אולי כרמז שהדעה השניה בגמ' היא שספר הישר הוא ספר דברים בה נאמר "ועשית הישר והטוב בעיני ה' למען ייטב לך ובאת וירשת את הארץ הטבה אשר נשבע ה' לאבתיך" (דברים ו,יח), שה' מצווה אותנו להיות ישרים, ובזכות זה נכנס לארץ שה' נשבע לאבות, שבזה אומר שאנו המשך האבות שלכן מקבלים את הארץ מכוחם, ולכן זה בא גם עם עשיית הטוב על ידנו, כמו שעשו האבות הישרים, שכך צריך להתגלות בנו כהמשך כוחם.