'"כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים" (שה"ש ב:ג). ר' חונא ר' אחא בשם ר' יוסי בן זימרא: מה תפוח הזה הכל בורחין ממנו שאין לו צל, כך ברחו כל אומות העולם מלפני הקב"ה ביום מתן תורה. יכול אף ישר' כן? ת"ל "בצילו חמדתי וישבתי" (שם). א"ר אחוה בר זעורה: מה תפוח הזה מוציא ניצתו קודם לעליו, כך הקדימו ישר' עשייה לשמיעה בסיני. א"ר עזריה: מה תפוח הזה אינו גומר פירותיו אלא בסיון, כך לא נתנו ישר' ריח טוב בעולם אלא בסיון. אימתי? "בחדש השלישי" (שמות יט:א)' (פסיקתא דר"כ, יב,י). 'רבי עזריה אמר חורי: מה התפוח זה, משעה שמוציא ניצו ועד שגומר פירותיו, חמישים יום. כך, משעה שיצאו ישראל ממצרים, ועד שקבלו את התורה חמישים יום. ואימתי קבלו אותה? (שם י"ט) "בחדש השלישי לצאת בני ישראל"' (שהש"ר ב,ג). '"בחדש השלישי" (שמות יט:א). למה בחדש השלישי? שלא ליתן לאומות העולם פתחון פה לומר: אילו נתן אף לנו את התורה היינו עושים אותה. אמ' להם הקב"ה: ראו באיזה חודש נתתי את התורה, בחדש השלישי, במזל תאומים, שאם ביקש עשו הרשע להתגייר ולעשות תשובה ולבוא וללמוד תורה יבוא וילמד ומקבלו אני, לפיכך נתנה בחדש השלישי' (פסיקתא דר"כ יב,כ). 'אמר רבי יהושע בן לוי: ... כשיצאו ישראל ממצרים, היו בהן בעלי מומין מעבודת פרך שהיו עושין בטיט ובלבנים, והייתה האבן נופלת עליו מן הבניין ושוברת ידו וקוטעת את רגלו. אמר הקדוש ברוך הוא: אינו דין שאתן את תורתי לבעלי מומין. מה עשה? רמז למלאכי השרת וירדו ורפאו אותן' וכו' (תנחומא "יתרו" סימן ח [בפסיקתא יב,יט: 'כך הקב"ה בשעה שיצאו ישר' ממצרים ביקש ליתן להם התורה, והיו בתוכן סומין חיגרים חרשים. א' הקב"ה: התורה כולה שלימה, שנ' "תורת ה' תמימה" (תהלים יט:ח), נותן אותה לדור הזה שיש בהם בעלי מומין? ואם נמתין עד שיעמדו בניהם, אני מאחר בשמחתה של תורה! מה עשה הקב"ה? ריפא אותם ואחר כך נתן להם את התורה' וכו']). 'בני אבות שלשה: אברהם יצחק ויעקב' (פסיקתא דר"כ יב,יג [בתנחומא שם,י: 'מזרע משולש: אברהם יצחק ויעקב']). ישראל נתנו ריח טוב בעולם בקבלת התורה, להבדיל מהאומות שברחו כיון שהם לא מתאימים לתורה, אלא דווקא אנחנו שיש בנו מעלה אלוקית שלכן הקדמנו עשיה לשמיעה מחיבורנו לקב"ה, שזהו כעין מלאכים קדושים: 'אמר רבי אלעזר: בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע יצתה בת קול ואמרה להן: מי גילה לבני רז זה שמלאכי השרת משתמשין בו? דכתיב (תהלים קג, כ) "ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו", ברישא עושי והדר לשמוע. א"ר חמא ברבי חנינא: מ"ד (שיר השירים ב, ג) "כתפוח בעצי היער" וגו'? למה נמשלו ישראל לתפוח? לומר לך: מה תפוח זה פריו קודם לעליו אף ישראל הקדימו נעשה לנשמע' (שבת פח,א) שזה ההבדל ביננו לאומות, כמו שממשיכה הגמ': 'ההוא צדוקי דחזייה לרבא דקא מעיין בשמעתא ויתבה אצבעתא דידיה תותי כרעא, וקא מייץ בהו וקא מבען אצבעתיה דמא. א"ל: עמא פזיזא דקדמיתו פומייכו לאודנייכו אכתי בפחזותייכו קיימיתו, ברישא איבעי' לכו למשמע אי מציתו קבליתו ואי לא לא קבליתו! א"ל: אנן סגינן בשלימותא כתיב בן (משלי יא, ג) "תומת ישרים תנחם", הנך אינשי דסגן בעלילותא כתיב בהו (משלי יא, ג) "וסלף בוגדים ישדם"'. לכן כרמז להיותנו מפיצי התורה בעולם, ריח טוב של גן עדן בעולם, התגלה בנו גילוי של תפוח שמפיץ ריח טוב, שיש בו רמז כנגד מעשינו (שהקדמנו נעשה לנשמע) וכן התגלה בזמנים כנגד גילוי תפוח, בחודש סיון וחמישים יום מהוצאת הניצן עד פירותיו כמו מיציאת מצרים עד מתן תורה. מובא דגש של מזל תאומים כרמז לעשו (תאומו של יעקב), שבני יעקב קיבלו את התורה ולכן מדגישים את עשו כהכי קרוב לזה בהיותו בן יצחק (ונכד לאברהם) ותאום ליעקב ובכ"ז הוא רשע ולא שב בתשובה, כך שהוא מגלה גם על שאר האומות שאינם במעמד קדוש כבנ"י. לכן מודגש גם בחודש השלישי כרמז לשלושת האבות, כרמז שדווקא כיון שיש בנו את כח שלושת האבות לכן יש בנו קדושה של נשמה מיוחדת, שלא כשאר העולם, שאפילו עשו שיש בו חשיבות של היותו מזרע יצחק ואברהם בכ"ז אין בו את המעלה שיש בנו. אולם אולי יש בזה גם כרמז עמוק לרמז על ההתנגשות של עשו ויעקב, כשיעקב לקח את הברכות, כיון שהם מתאימות לו, כיון שהוא מתקן את העולם שלא כעשיו הרשע, ולכן דווקא לו מגיע גילוי של העולם – כדי שיהיה שלמות בתיקון העולם. שלכן זה מתגלה בריח טוב כרמז לנאמר: "ויגש וישק לו וירח את ריח בגדיו ויברכהו ויאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה'" (בראשית כז,כז), שיצחק הריח את ריחו הטוב של יעקב בקדושה: '"וירח" וגו' - והלא אין ריח רע יותר משטף העזים? אלא מלמד שנכנסה עמו ריח גן עדן. "כריח שדה אשר ברכו ה'" - שנתן בו ריח טוב וזהו שדה תפוחים, כן דרשו רז"ל' (רש"י). ששם התגלה שדווקא יעקב הוא ההמשך של גילוי הקדושה של האבות, ואנו כהמשכם, ולכן יש בנו גילוי של שלושת האבות ולכן ראויים לקבלת התורה, להביא לעולם קשר לקדושה, ולהפיץ ריח גן עדן בעולם ע"י התורה. הברכות נתנו בפסח ('"שני גדיי עזים" - וכי שני גדיי עזים היה מאכלו של יצחק? אלא פסח היה, האחד הקריב לפסחו והאחד עשה מטעמים, בפרקי דר"א' [רש"י; בראשית כז,ט]), ויעקב הוא המשכו של יצחק (ואף אנו המשכם), ולכן כעין רמז להמשך שממשיך מגילוי פסח, שזהו שבועות שהוא 'עצרת של פסח' (פסיקתא דר"כ, מח). בעקבות הברכות עשיו רצה להרוג את יעקב, והמלאך של עשיו ('ר' חמא בר"ח אמר: שרו של עשו היה' [ב"ר עז,ג]) פגע ביעקב בחזרתו לארץ לפני שנפגש עם עשיו (בראשית לב,כו), וכך בדומה ביציאת מצרים ישראל היו בעלי מומים, ולכן ה' שלח מלאכי השרת שירפאו אותם, היפך ממלאכו של עשיו. וכשנרפאו קיבלו את התורה, שאז נעשה עליונות שלמה על עשיו, שבטל מהם שעבוד מלכויות (ע"ז ה,א) וממילא עשיו לא יכול היה לשעבד אותנו, אלא שחטאו בעגל ולכן נפלו ונעשה שכשנחטא נצא לגלות, כשגלות אדום היא הכי קשה (גם מצד הזמן וגם מצד החומרה, כגון שגלות בבל היתה שבעים שנה וגלות אדום היתה כאלפיים שנה, וגלות בבל היתה למקום אחד ובגלות אדום נפוצו לכל העולם). וכן כשנרפאנו (ממכות מצרים שזה כרמז בדומה למכה של מלאך עשיו) וקבלנו את התורה היה ראוי שתהיה הגאולה (שזהו ביטול השעבוד או הפסקת המיתה מישראל [ע"ז שם]), אלא שחטאו ולא זכינו לגאולה, אלא שייעשה בהמשך שעבוד גלויות, וכך בדומה בשיבת ציון, בתחילת בית שני היה את מעשה פורים, בו המן מזרע עמלק צאצא עשיו בא לפגוע בנו, כמו שהמלאך בא לפגוע וכן עשיו בא עם ארבע מאות איש לפגוע ביעקב כשחזר לארץ שזהו כגאולה שחוזרים מהגלות, שכך בית שני (שחזרו מהגלות) היה ראוי להיות הבית העתידי, של הגאולה, אלא שלא זכינו ולכן נחרב הבית ונפלנו לגלות אדום, כמו שמתגלה במתן תורה (שחטאו ונפגם גילוי הגאולה). ב"ה אנו כיום בזמן התחלת הגאולה, שחזרנו לארצנו והארץ מלאה תורה (והתורה מתחזקת מיום ליום), יה"ר שנזכה לגאולה השלמה בבי"א.