"וידבר ה' אל משה לאמר. צו את אהרן ואת בניו לאמר זאת תורת העלה הוא העלה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבקר ואש המזבח תוקד בו" וגו' (ויקרא ו,א-ב). 'אמר ריש לקיש: מאי דכתיב (ויקרא ז, לז) "זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם"? כל העוסק בתורה כאילו הקריב עולה מנחה חטאת ואשם. אמר רבא: האי לעולה למנחה עולה ומנחה מיבעי ליה! אלא אמר רבא: כל העוסק בתורה אינו צריך לא עולה ולא חטאת ולא מנחה ולא אשם. אמר רבי יצחק: מאי דכתיב (ויקרא ו, יח) "זאת תורת החטאת" "וזאת תורת האשם"? כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת, וכל העוסק בתורת אשם כאילו הקריב אשם' (מנחות קי,א). נאמר כאן "תורת העלה" שזה מרמז שמי שלומד תורת עולה כאילו הקריב עולה (כמו שלמד ר"י בחטאת ובאשם). אולי לכן נרמז כאן באות מ' קטנה ב"הוא העלה על מוקדה", שזה מרמז לארבעים יום (מ') שהיה משה בסיני, שבזמן מתן תורה לא היו צריכים לקורבנות אלא היו דבקים בשכינה מצד מעלתם, עד שחטאו בעגל ואז נעשה ריחוק מהשכינה ולכן יש צורך בקורבנות ובמשכן כדי להביא את השכינה לעולם (ראה ב'תורת המקרא' פרשות "תרומה" ו"ויקרא", למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א). לכן כאשר לומד תורה מתחבר מעט למעלה של קודם לחטא העגל, שלא היה צורך בקורבנות, ולכן 'אמר רבא: כל העוסק בתורה אינו צריך לא עולה ולא חטאת ולא מנחה ולא אשם'. לכן זה גם מתגלה בלימוד תורה שנעשה כאילו הקריב, שלאחר חטא העגל צריכים להקריב קורבנות, וזה קשור למתן הלוחות השניות שמשה היה גם אז ארבעים יום, שאז היה חיבור לשכינה עם צורך למשכן, ולכן כשמשה ירד מסיני נצטוו על המשכן והקורבנות, לכן בגילוי הזה נעשה כאילו הקריב. (שמשה קיבל את הלוחות השניים בחיבור למשכן שיצטווה, שבאים שניהם יחד לגילוי שם ה' בעולם, לכן בלימוד תורה מתגלה קשר לגילוי המשכן והקורבנות ולכן כאילו הקריב את הקורבנות שאותם לומד. וכן בעליה השלישית לסיני יש גילוי כדימוי לעליה הראשונה לסיני, וכך מתגלה גילוי שכאילו הקריב במקום [הקודם] שלא צריך להקריב). אולי לכן נרמז כאן על שתי מערכות אש, וסה"כ יש שלוש מערכות: 'שלש מערכות של אש עושין בראש המזבח בכל יום, ראשונה מערכה גדולה שעליה מקריבין התמיד עם שאר הקרבנות, שניה בצדה קטנה שממנה לוקחין אש במחתה להקטיר קטורת בכל יום, שלישית אין עליה כלום אלא לקיים מצות האש שנאמר "אש תמיד תוקד"' (רמב"ם; הל' תמידים ומוספין ב,ד), שזה נלמד כאן (וע"פ שיטת ר' יוסי): 'אמר קרא (ויקרא ו, ב) "היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה", זו מערכה גדולה, "ואש המזבח תוקד בו" זו מערכה שניה של קטורת. ורבי יוסי קיום האש מנא ליה? נפקא ליה מ"והאש על המזבח תוקד בו"' וכו' (יומא מה,א). ששלוש מערכות אש כנגד שלושת העליות להר סיני, שבהר סיני היתה השראת שכינה שזה נרמז באש ('וכי אפשר לדבוקי בשכינה? והכתיב (דברים ד, כד( "כי ה' אלקיך אש אוכלה"' [כתובות קיא,ב]), וכך במשכן מביאים להשראת שכינה, ולכן זה מתגלה עם מערכות האש. בפס' שלנו מובאות שתי מערכות – מערכה גדולה והמערכה של הקטורת, שבשתיהן משתמשים להקרבה, כעין שבגילוי תורה יש גילוי כהקרבה, ולכן זה כנגד שתי העליות לקבלת התורה (העליה הראשונה והשלישית), והמערכה השלישית לקיום האש שלא מקריבים בה דבר נלמדת מפס' אחר, כעין רמז שזה כנגד עליה אחרת – שבה אין קבלת תורה, שזהו העליה השניה שנעשתה כדי לכפר לישראל, שמשה ביקש בה סליחה לישראל, שזהו השארת אש תמיד, שמשה ביקש שישראל יישארו בעולם (שזהו כאש תמידית) שאנו מגלי שם ה' בעולם, וה' מתגלה באש ("כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא"), ולכן שנשאר בשביל קיום שמו הגדול (שלא יתחלל בעקבות השמדתנו, וכן שיתקדש שמו על ידנו שנשאר בעולם ונקדש שמו כמו שיש בנו עניין זה במהותנו) [ולכן זהו אש תמיד – גילוי של אש כנגד גילוי ה', ותמידי כנגד השארת ישראל],  וזהו כנגד העליה השניה ששונה מהשתים האחרות (שבהן קבלת תורה, ובה לא), ולכן נלמדת מפס' אחר בו לא נאמר "תורת העולה" (שבזה נאמר שהלומד תורה כאילו הקריב עולה, ובשני לא נתנה תורה). אולי זה נרמז דווקא בקרבן עולה כיון שהתורה זה גילוי רצון ה', שלכן ה' ותורתו אחד כיון שהוא ורצונו אחד, ולכן נרמז בעולה שהיא עליונה, שכולה לשמים, ולכן מרמזת לתורה שהיא כולה ה': 'דבר אחר: "זאת תורת העולה", למה נקרא שמה עולה? שהיא עליונה מכל הקורבנות, "העולה היא העולה". תדע, מי שהיה מביא חטאת, הכהן נוטלה, וכך המנחה, וזבח השלמים לבעליהן, האשם לכהן. אבל העולה, אין בריה טועם ממנה, אלא כולה עולה להקדוש ברוך הוא שהוא עליון, לכן נקרא שמה עולה' (תנחומא "צו" סימן א). בנוסף, בעולה יש את עולת התמיד שהיא הפותחת והמסיימת של כל קורבנות היום (רש"י; ויקרא ו,ה), ולכן נאמר דווקא בעולה כגילוי לכלל הקורבנות (וכנראה שעולת התמיד היא ההתחלה והסוף של הקורבנות [שיש קורבן תמידי שהוא ההתחלה והסוף של כל קורבנות היום, והוא דווקא קורבן עולה] בשל מעלת העולה שהיא עליונה). אולי גם חטא העגל נעשה בעקבות שרצו דמות שתחליף את משה בחיבור לה', לכן הגילוי של קבלת התורה בטהרתה שדרכה אנו מתחברים לשכינה (שלכן כעין שהקריב או שלא צריך להקריב) בא ברמז בדבר שאין בו שום גילוי של משהו אחר מלבד ה' לבדו. אולי לכן נלמד כאן: 'אין "צו" אלא זירוז – מיד ולדורות. אמר ר' שמעון: ביותר כל מקום שיש חסרון כיס' (ספרא על הפס'), שמעבר לפשט, יש בזה רמז (בדרך דרש) שהתורה היא ציווי ה', והיא נתנה לעשיה מיד בדור המדבר וכן לדורות, וזה לזירוז, שיש להזדרז במצוות: '"ושמרתם את המצות", ר' יאשיה אומר: אל תקרא כן, אלא "ושמרתם את המצות". כדרך שאין מחמיצין את המצה כך אין מחמיצין את המצוה, אלא אם באה מצוה לידך עשה אותה מיד' (מכילתא; שמות יב,יז). וזה במיוחד במקום שיש בו חסרון כיס, שזה עניין של כסף, כעין מרמז (בדרך דרש) על שהעגל נעשה בעקבות כסף ('מאי "ודי זהב"? אמרי דבי ר' ינאי: כך אמר משה לפני הקב"ה: רבונו של עולם, בשביל כסף וזהב שהשפעת להם לישראל עד שאמרו די הוא גרם שעשו את העגל' [ברכות לב,א]), שזהו כרמז חסרון שנעשה בהם בעקבות הכסף ('חסרון' בשל 'כיס'). שע"י התורה אנו מתקנים את פגמי העולם שזה כולל את חטא העגל; וזה במיוחד בלימוד תורה – "צו את אהרן ואת בניו לאמר", שזהו לימוד תורה (שמלמדם, שזהו לאמר להם את מצוות התורה), וכן "תורת העולה" שזהו לימוד תורה כהקרבת עולה (שהיא עליונה); שזה נעשה בהקשר למעלת התורה כעין שהיה לפני שחטאו בעגל שזהו כעין רמז בביטול גילוי חטא העגל.