והרוג בשונאיהם
וְהָרֹג בְּשֹׂנְאֵיהֶם חֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים אָלֶף
שונאי היהודים מדגישים את המספר הגדול הזה, ומאשימים את היהודים ואסתר ברוע לב ואכזריות.
חובה להבין שבמעצמה הפרסית שהשתרעה מהודו ועד כוש, כולל פקיסטן, אפגניסטן, פרס, טורקיה, עירק, סוריה, ירדן, קפריסין, ישראל, מצרים, ועוד, היו עשרות אלפי ישובים, כפרים וערים. היהודים היו מפוזרים בכל המקומות ועסקו במסחר. סביר שבכל ישוב נהרגו כעשרה שונאים בלבד: מנהיגי העמלקים ובניהם הבכורים - מכת בכורות חדשה.
כמו כן ביום השני נאמר: "וַיַּהַרְגוּ בְשׁוּשָׁן, שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אִישׁ" (ביאור:אסתר ט טו), כסימן לרשעות.
וגם זה נעשה בצדק, כי ביום הראשון הרבה פושעים עמלקים התחבאו, ככתוב: "הָרְגוּ הַיְּהוּדִים וְאַבֵּד" (ביאור:אסתר ט יב), וזה אומר שהרבה עמלקים 'אבדו' ונעלמו, התחבאו. הם התחבאו במשך היום הראשון, ויצאו ביום השני בלי לדעת שרשות ההגנה האורכה ביום נוסף. כמו כן, השרים שהגזימו במספר המתים, ורצו שהמלך יעניש את אסתר בגלל הריגת בני המן בחוסר כבוד, גרמו צרות לאסתר וגזר דינם נחרץ למוות, ולכן הם הומתו ביום הנוסף. סביר ששאר השרים לא מיהרו להתלונן על אסתר, מחשש שהמלך יעניק לה יום שלישי נוסף.
המלך עצמו, לאחר שהוא ידע על העונש שהוטל על שונאי היהודים, הבין שפגיעת העמלקים בערים אחרות הצדיקה את הריגת בני המן על הנזק שהמן גרם לממלכה. ולכן בכבוד הוא הרשה לאסתר לעשות כרצונה, כדבריו: "בִּשְׁאָר מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ מֶה עָשׂוּ, וּמַה שְּׁאֵלָתֵךְ וְיִנָּתֵן לָךְ, וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ עוֹד וְתֵעָשׂ" (ביאור:אסתר ט יב).
את כל זה עלינו ללמוד ולהקהות את שיני שונאי היהודים המשחקים כאילו שהם טובי לב רחמנים.
מחבר הספרים