"ויאמר המן למלך אחשורוש ישנו עם אחד מפזר ומפרד בין העמים בכל מדינות מלכותך ודתיהם שנות מכל עם ואת דתי המלך אינם עשים ולמלך אין שוה להניחם. אם על המלך טוב יכתב לאבדם ועשרת אלפים ככר כסף אשקול על ידי עשי המלאכה להביא אל גנזי המלך. ויסר המלך את טבעתו מעל ידו ויתנה להמן בן המדתא האגגי צרר היהודים" (אסתר ג,ח-י). המן הציע לתת עשרת אלפים ככר כסף כדי לאבד את היהודים, אומר המדרש: 'דָּבָר אַחֵר: "אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יִכָּתֵב לְאַבְּדָם”. אָמַר לוֹ: קוּלְמוֹס אַתְּ כּוֹתֵב. אָמַר לוֹ: "וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף אֶשְׁקוֹל עַל יְדֵי עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה”. אֲמַר לֵיהּ: הַשְׁתָּא לֵית אֲנָא יָדַע מִנְיָנֵיהוֹן, כִּי נָפְקוּ מִמִּצְרַיִם הֲווֹ לְהוּ שִׁית מְאָה אַלְפִין גַּבְרָא, וְעַל כָּל חַד וְחַד יָהִיבְנָא לָךְ מְאָה זוּזֵי אַחַד, דְּהַיְינוּ חֲמִשִּׁים שְׁקָלִים' (אסת"ר ז,יט [ראה את החשבון במפרשים]). המן לא סתם נתן מחיר אלא חישב במחיר של ערכין כנגד מספרם של ישראל ביציאת מצרים. נראה שמשמים רמזו שכך יציע לתת (שנתנו לו לחשוב על הסכום בצורה הזו של כנגד יוצאי מצרים) כדי לרמז שבא להזיק מכח שחטאו ישראל שנהנו מסעודת אחשוורוש (רש”י; אסתר ד,א), שזה היה קטרוג חמור בשל שחגגו בכך על שלא יגאלו (שלזה עשה אחשוורוש את המשתה, כביטוי לאי גאולתם), לכן זה התגלה כנגד יוצאי מצרים, שנגאלו ממצרים, כרמז לישראל בהקשר לגאולה, שמכח זה בא להשמידם. אולי אפשר שיש במחיר שרצה לתת רמז כנגד עשרת הדברות, ש"עשרת אלפים" רומז בעשר כנגד עשרת הדברות, ו"אלפים" רומז כעין 'אלף', האות א', שהיא התחלת הדברות – "אנכי". שבעקבות גזרת המן ישראל קיבלו על עצמם מחדש את התורה, מרצון, שהיה בזה השלמה למתן תורה ('(שמות יט, יז) "ויתיצבו בתחתית ההר". א"ר אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה מוטב, ואם לאו שם תהא קבורתכם. א"ר אחא בר יעקב: מכאן מודעא רבה לאורייתא. אמר רבא: אעפ"כ הדור קבלוה בימי אחשורוש, דכתיב (אסתר ט, כז) "קימו וקבלו היהודים" קיימו מה שקיבלו כבר' [שבת פח,א]), לכן בגזרתו נרמז כנגד מתן תורה. אולי גם המקדש זה המשכו של המשכן שהוא המשכו של מתן תורה (וכן מרכז המקדש הוא קה"ק בו הארון עם הלוחות של עשרת הדברות), שכך רומז שהמן בא להזיק בעקבות ההשתתפות בסעודת אחשוורוש על שלא יגאלו ויבנו את המקדש (ואחשוורוש אף השתמש בכלי המקדש בשל כך, כך שיש בזה ביזוי למקדש). וזה בככרי כסף, כרמז למשכן שנאמר בו בחשבונו גם ע"פ "ככר" (שמות לח,כד-כה), ובפרט נאמר על האדנים בככרי כסף שלמים: “ויהי מאת ככר הכסף לצקת את אדני הקדש ואת אדני הפרכת מאת אדנים למאת הככר ככר לאדן" (שם,כז), והאדנים זהו הבסיס של המשכן, עליו עומדים קרשי המשכן; שכך רומז בככרי כסף שהציע כרמז למקדש, שלא יגאלו, שהגאולה זהו היסוד להעמדת-הקמת המקדש (כמו האדנים שהם היסוד). (אולי גם כעין פי מאה כרמז לשלמות [שמאה רומז לשלמות], שכך מאה כפול מאה ככרי כסף יוצא עשרת אלפים ככרי כסף). מרדכי נרמז בשמן המשחה של המשכן: 'מרדכי מן התורה מנין? דכתיב (שמות ל, כג) "מר דרור", ומתרגמינן: מירא דכיא' (חולין קלט,ב), שכך המן בא להשמיד את כל היהודים בעקבות שנאתו למרדכי, לכן בפעולה להשמדת כל היהודים ע"י ממונו נרמז על המשכן כרמז לשורש במרדכי. אולי המן נרמז בקשר לעץ הדעת: 'המן מן התורה מנין? (בראשית ג, יא) "המן העץ"' (שם), שהמן בא לבטל את גילוי המשכן שבא כתיקון לעגל, כדי שיחשב שנשאר הפגם של העגל במתן תורה ולכן כאילו לא קיבלו את התורה (שע”י הכפרה לחטא העגל נצטוו על הקמת המשכן ככפרה, וקיבלו את התורה מחדש על בסיס הכפרה, ולכן בביטול גילוי המשכן זהו כהשארת ביטול מתן תורה), וכך ישאר גילוי של חטא עץ הדעת בשל ביטול גילוי התורה שבאה לתקן את קלקולו; לכן הוא מתגלה נגד מרדכי שמתגלה כקידוש המשכן בשמן המשחה. המן בא להשמיד את ישראל ולכן זה ע"י גילוי חטא העגל (ושורש החטאים זה בעץ הדעת, שלכן המן נרמז בעץ הדעת), שבעגל ה' רצה להשמיד את ישראל, ולכן בא המן מכח זה להשמיד את ישראל, ולכן פועל ע"י חגיגתם של ישראל במשתה על אי הגאולה והקמת המקדש, שהמשכן הוא גילוי של הכפרה לעגל (תנחומא "פקודי" סימן ב), וכך פועל להעלות את מידת הדין כעין בעגל לפני הכפרה שמתגלה במשכן. והמן בא לשלם בככרי כסף, רמז ללשון כיסופים, שהמן מקורו נרמז בעץ הדעת, שהביא לתאוות – שאדם נכסף לתאוותיו; ולכן גם עונשו הוא שיתלה על העץ כנגד שורשו בעץ הדעת, וכן כנגד שרצה להשמיד את כולם כעין גילוי של עץ הדעת שנאמר לאדם שאם יאכל ימות. לכן כתגובה לזה ישראל קיבלו מחדש את התורה מרצון, כגילוי לתיקון עץ הדעת (שנעשה ע"י התורה) כנגד גילוי המן, וכגילוי כנגד המשכן, שמתן תורה המשיך אליו (שעברה השכינה מסיני למשכן, וכן שם המשיך משה לקבל את התורה [שוב או בתוספת הפרטים (חגיגה ו,א-ב)] ולצוות לישראל) כנגד מרדכי שרמוז בקשר למשכן. (ואולי מרדכי רמוז בקשר למשכן בשל שנעשה דרכו קבלת התורה מחדש). וכן מרדכי היה מהסנהדרין שהם ממשיכי מסורת התורה מסיני, ולכן כנגד זה גילו קשר מחדש לתורה; ובפרט שע"י שמרדכי היה בסנהדרין הוא הבין מה שדיברו בגתן ותרש, שבהמשך זה היה חלק מהתחזקות מרדכי ונפילתו של המן, כשהקריאו זאת לאחשוורוש כשנדדה שנתו … לכן זה גילוי של תורה ובפרט במקום המקדש (שם ישבו הסנהדרין בלשכת הגזית) שהוא כהמשך מתן תורה, ולכן ביטאו זאת בכעין קבלת תורה מסיני מחדש. אולי רמז לנעשה בימי אסתר, שלפני חטא העגל (שזה קשור לכוחו של המן כמו שאמרנו) נאמר על בצלאל ואהליאב וחכמי הלב שהם יעשו את המשכן וכליו, ונאמר: “ואת בגדי השרד ואת בגדי הקדש לאהרן הכהן ואת בגדי בניו לכהן. ואת שמן המשחה ואת קטרת הסמים לקדש ככל אשר צויתך יעשו. ויאמר ה' אל משה לאמר. ואתה דבר אל בני ישראל לאמר אך את שבתתי תשמרו כי אות הוא ביני וביניכם לדרתיכם לדעת כי אני ה' מקדשכם. ושמרתם את השבת כי קדש הוא לכם מחלליה מות יומת כי כל העשה בה מלאכה ונכרתה הנפש ההוא מקרב עמיה" וגו' (שמות לא,י-יד). שבזה נרמז שבימי אסתר אחשוורוש ישתמש (במשתה) בכלי המקדש ('אפיק מאני דבי מקדשא ואשתמש בהו' [מגילה יא,ב]), שזהו עשיית כלי המשכן ע"י בצלאל ואהליאב וחכמי הלב; ובפרט אחשוורוש השתמש לכבודו בבגדי הכהונה ('"בהראותו את עושר כבוד מלכותו". א"ר יוסי בר חנינא: מלמד שלבש בגדי כהונה, כתיב הכא "יקר תפארת גדולתו", וכתיב התם (שמות כח, ב) "לכבוד ולתפארת”' [שם יב,א]) שזהו "ואת בגדי הקדש לאהרן הכהן" וגו'. ובעקבות כך עלה הקטרוג שישראל השתתפו בסעודתו, ולכן היה צריך את מרדכי כתיקון, שזהו “ואת שמן המשחה”, שמרדכי נרמז בתורה בשמן המשחה. ונס ההצלה יתגלגל ע”י אסתר שתעלה בעקבות נפילת ושתי, שלא הסכימה לבא בשבת ערומה, שהיא נענשה כך על שהשתמשה למלאכה בבנות ישראל ערומות בשבת ('שהיתה ושתי הרשעה מביאה בנות ישראל ומפשיטן ערומות ועושה בהן מלאכה בשבת' וכו' [שם יב,ב]), שזהו הציווי על שמירת השבת, ונאמר בה על עשיית מלאכה “מות יומת”, שכך הומתה ושתי. ואח”כ נאמר על חטא העגל, שזהו עליית המן וגזרתו. אחשוורש נתן את הטבעת המלכותית (שבה קובעים בשם המלך) להמן, אולי כעין רמז שהקטרוג נגד ישראל, שלכן נגזרה גזרת המן (שזה נעשה בפועל כאן כשהועברה הטבעת להמן, ובה חתם על הספרים של צו ההשמדה), היה על שהשתחוו לצלם נבוכדנצר (שם יב,א), שנבוכדנצר עשה את הצלם כדי לבטא שמלכותו לא תפסק, שלא תעבור לעם אחר; שכך כאן כנגד זה הטבעת המלכותית עברה מאחשוורוש להמן (שהוא עמלקי – עם אחר) ובעקבות זאת נגזרה הגזרה בפועל. כמו כן, הטבעת מרמזת על מלכות ועל קביעת החוקים (שעליהם חותמים בטבעת לאישור החוק), שזה כרמז שהגזרה היתה גם על שחגגו שלא יגאלו ויבנה המקדש, שבמקדש זהו מקום מלכות ה' בעולם, ובתוכו יושבים הסנהדרין שמגלים את דבר ה' , חוקי ה'; וכן בקה”ק היה את הארון עם הלוחות שהם השורש לחוקי ה', לתורה, שקיבלנו בסיני את כל התורה וזה מיוצג ע"י הלוחות (ולכן גם כל התורה גנוזה בלוחות [יר' שקלים ו,א]). בנוסף, טבעת משמשת גם ליופי לנשים, כעין רמז שהגזרה היתה גם על שחטאו במשתה בזימה (אסת"ר ג,יז), וזהו העברת הטבעת כעין שהזונות עברו שם מאיש לאיש, ובהקשר של יופי שמגרה אותו לחטא; וזה (נתינת הטבעת) בעקבות עצתו של המן לאבד את היהודים, שהוא גם יעץ שבשביל זה יש להחטיא את ישראל בזימה (שם). אולי כל זה רמוז בכך שאחשוורוש אומר להמן: “ויאמר המלך להמן הכסף נתון לך והעם לעשות בו כטוב בעיניך" (אסתר ג,יא). שאמר לו שמאשר לו להשמידם "כטוב בעיניך", שנרמז בעין לחטאים; שזימה נרמז בעין, כאדם ההולך אחר עיניו שמפתות אותו לחטוא. וכן רמז לאי גאולתם, שלא עולים לארץ שנאמר עליה: "ארץ ... תמיד עיני ה' אלקיך בה" וגו' (דברים יא,יב). וגם כנגד צלם נבוכדנצר (ע"ז) נרמז בעין: “והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה" וגו' (במדבר טו,כד). '"אם מעיני העדה נעשתה לשגגה" – אם מעיני העדה נעשתה עבירה זו ע"י שוגג, כגון ששגגו והורו על אחת מן העבודות שהיא מותרת לעבוד ע"א בכך' (רש"י). שזהו השורשים לגזרת המן שמתגלה כאן, שאחשוורוש אומר לו שיעשה כטוב בעיניו כרמז לשלושת אלו. זהו שנאמר: "ויאמר המלך להמן" וגו', ש"המלך" רומז לקב"ה: "אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ". ר' יודן ור' לוי בשם ר' יוחנן: כל מקום שנאמר במגלה זו "למלך אחשורוש", במלך אחשורוש הכתוב מדבר; וכל מקום שנאמר "למלך" סתם משמש קדש וחול' [אסת"ר ג,י]), כעין שאמר להמן שיש קטרוג ולכן יתן לו לגזור את גזרתו, וזה בשל שלושת אלו שנרמזים "בעיניך".