מקובל שהכינוי "אדם" נובע מהמילה "אדמה", הואיל והאדם נברא מן האדמה (בראשית ב, ז): "וַיִּיצֶר ה' אֱ-לֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה".

מקשה על כך המהר"ל מפראג (תפארת ישראל, פרק ג) הרי לא רק האדם נברא מן האדמה אלא גם שאר החיות, ואם כך, מדוע דווקא הוא מכולם נקרא 'אדם'?

עונה על כך המהר"ל שהאדם לא רק נוצר מן האדמה, אלא בנוסף לכך יש גם מכנה משותף מהותי בין האדם לבין האדמה, ומהו אותו מכנה משותף?

האדם והאדמה הם הנבראים היחידים, ששלמותם הסופית אינה מגיעה להם באופן טבעי, אלא נדרשת עבודה ויגיעה על מנת להוציא את כוחותיהם ויכולותיהם מן הכוח אל הפועל.

תכונה זו אינה קיימת אצל אף נברא אחר. בעלי החיים כולם, זמן מועט לאחר היוולדם, מגיעים ליכולותיהם וכך נשארים עד סוף חייהם, מבלי שיוסיפו ויתפתחו בצורה מהותית. ואילו האדמה, מבלי שיעמלו בה, תישאר ריקה, ורק אם יעבדו אותה כראוי, יצמח בה יבול. וכך גם האדם לא יגיע לשלמותו הסופית אם לא יעמול לפתח את הכוחות והיכולות החבויים בו.

מהאתר: לימוד יומי - https://limudyomi.com/