נפלאותיך אספרה: על מצוות סיפור הניסים

כמה פעמים קרה לנו משהו מופלא, נס של ממש, והרגשנו צריך לשתף, לספר, להודות? זה רק רגשי טבעי של הכרת הטוב, אלא יש בה יסוד הלכתי עמוק, כפי שמגלה לנו הגאון רבי יצחק זאב סולובייצ'יק זצ"ל בחידושו המופלא.

בפרשת יתרו אנו קוראים על מפגש מרגש בין משה רבינו לחותנו. "וַיְסַפֵּר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ אֵת כָּל־אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְפַרְעֹה וּלְמִצְרַיִם". לדעת, למה משה מספר ליטרו את מה שהיה ידוע לכל? הרי השמועה על קריעת ים סוף ומכות מצרים הגיעה לכל העמים, כפי שמעידה התורה עצמה!

הגרי"ז מגלה לנו יסוד מחודש ומפתיע: בסיפור הניסים יש דין מיוחד, מצווה עצמה. זו אינה רק שיחה תמימה או סיפור היסטורי, אלא קיום של ציווי אלוקי, כפי שאומר דוד המלך בתהילים: "וִיסַפְּרוּ מַעֲשָׂיו בְּרִנָּה" ו"שִׁיחוּ בְּכָל נִפְיוֹ".

משה רבינו המתין להזדמנות המתאימה לקיים מצווה זו. כל עוד היה מוקף באנשים שחוו את הניסים עימו, לא היה טעם בסיפור. אבל כשהגיע יתרו, אדם שטרם שמע את הסיפור המלא מפי עד ראייה, מיהר משה לקיים את המצווה של "ויספרו מעשיו ברינה".

הגרי"ז מלמד אותנו שישנם שני חיובים נפרדים: להודות לה' על חסדיו, ולספר את נפלאותיו לבני אדם. כל אחד מאיתנו יכול וצריך לקיים מצווה זו. כשיהיה לנו נס, גדול או קטן, אין זה מספיק מקור להודות לה' בינינו לעצמנו. אנחנו צריכים הזדמנות לשתף אחרים, לספר ולפרסם את חסדי ה'.

בעידן שלנו, כשאנחנו מוקפים בניסים יומיומיים - החל מהטכנולוגיה המופלאה ועד להישרדות העם היהודי - יש לנו הזדמנויות אין-ספור לקיים מצווה זו. כל סיפור של השגחה פרטית, כל רגע של הצלה או ישועה, הוא הזדמנות לקיים את מצוות "ויספרו מעשיו ברינה".

הבה נפקח את עינינו לראות את הניסים המקיפים אותנו, ופתח את פינו לספר עליהם. נקיים את המצווה המיוחדת הזו, נחזק את אמונתנו ואמונת השומעים, ונרבה כבוד שמים בעולם.