תחילתם של עשרת הדברות במלה "אָנֹכִי" - "אָנֹכִי ה' אֱלֹקיךָ", וסיומה במלה "לְרֵעֶךָ" - "וְלֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ... וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ".

בכך טמון מוסר השכל לכל אדם: השתדל לעקור מקרבך את מידת האנוכיות, העלולה להשחית בך כל מידה טובה, ולדבוק בכל מאודך באהבת הזולת, ובמקום לומר "אָנֹכִי" - אמור  לְרֵעֶךָ"!

על הפסוק משיר השירים (ה, ב): "אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר", דורשים שהעיסוק המתמיד ב"אֲנִי" שלנו, ברצונות האגואיסטיים שלנו, בתשוקות ובתאוות הגוף, גורם ללב שלנו להירדם, ולרצון האמיתי שלנו להעלם.

אך כאשר אנחנו מנמיכים את ה"אֲנִי", ומיחסים פחות חשיבות לאגו ולרצונות הגוף הבלתי פוסקים, הלב יכול להתעורר ולגלות שהוא באמת רוצה את הטוב, להיות טוב ולהאיר טוב.

כש"אֲנִי" יְשֵׁנָה, "לִבִּי" עֵר - כשהאגו תופס פחות מקום, יש ללב היפה שלנו יותר מקום.

הרב מישאל דהאן זצוק"ל

המקובל הרב יעקב הלל שליט"א - שלום לעם, https://shalomlaam.co.il/