כבוד מלכות או הכנעה זמנית?

מבט מעניין על היחס בין יעקב ליוסף

בפרשתנו אנו נתקלים בשני מעמדים מרתקים המתארים את התנהגותו של יעקב אבינו כלפי בנו יוסף, המשנה למלך מצרים. המעמד הראשון מתאר את השתחוויית יעקב ליוסף, והשני - את התיישבותו על המיטה בנוכחות יוסף.

רש"י, בפירושו, מעורר שאלה מעניינת: מצד אחד הוא מסביר את השתחוויית יעקב במשל "תעלא בעידנא סגיד ליה" (השועל בשעתו משתחווה לו), כלומר - זו הייתה השתחוויה מתוך צורך זמני. מאידך, כשיעקב מתיישב על המיטה, רש"י מפרש זאת כ"חולקים כבוד למלכות". האם יש כאן סתירה?

התשובה טמונה בהבנה עמוקה של ההבדל בין כבוד להכנעה:

• כבוד - ניתן למי שחשוב ורם מעלה
• הכנעה - מופגנת כלפי מי שזקוקים לו

יעקב, כאביו של המלך, לא היה מחויב בהשתחוויה מלאה ליוסף. לכן, כשהשתחווה, זה היה רק בגלל שהיה זקוק לטובתו (בעניין הקבורה בארץ כנען). לעומת זאת, ההתיישבות על המיטה הייתה מחווה מינימלית של כבוד למלכות - לא מתוך הכנעה, אלא כדי לא לזלזל במעמד המלכותי.

מכאן נלמד שיעקב אבינו לימד אותנו פרק חשוב בחכמת החיים: יש לדעת להבחין בין מתן כבוד ראוי לבין הכנעה זמנית מתוך צורך, ולנהוג בכל מצב בהתאם לנסיבות ולמעמד המיוחד של כל אחד מהצדדים.