'דתניא: מעשה בתלמי המלך שכינס שבעים ושנים זקנים, והכניסן בשבעים ושנים בתים, ולא גילה להם על מה כינסן; ונכנס אצל כל אחד ואחד ואמר להם: כתבו לי תורת משה רבכם. נתן הקב"ה בלב כל אחד ואחד עצה והסכימו כולן לדעת אחת, וכתבו לו: (בראשית א, כז) "אלקים ברא בראשית" (בראשית א, א), "אעשה אדם בצלם ובדמות" (בראשית א, כו)' וכו' (מגילה ט,א). 'תלמי - מלך מצרים היה' וכו' (רש"י). לא מובא מה היחס לתרגום זה? (אמנם מההקשר בו נאמר, שלכן התירו לתרגם את התורה ליוונית, משמע קצת שראו זאת באור חיובי.) מובא במסכת סופרים: 'מעשה בה׳ זקנים שכתבו לתלמי המלך את התורה יונית, והיה היום קשה לישראל כיום שנעשה העגל, שלא היתה התורה יכולה להתרגם כל צרכה. שוב מעשה בתלמי המלך שכנס ע"ב זקנים והושיבם בשבעים ושנים בתים, ולא גלה להם על מה כנסם. נכנס לכל אחד ואחד מהם אמר להם: כתבו לי תורת משה רבכם. נתן המקום עצה בלב כל אחד ואחד והסכימה דעתן לדעת אחת וכתבו לו תורה בפני עצמה; וי"ג דבר שינו בה. ואלו הן' וכו' (מסכת סופרים א,ז-ח). אמנם מה שנאמר שהיה קשה כיום עשית העגל זה על המקרה הראשון, אולם כיון שהטעם הוא 'שלא היתה התורה יכולה להתרגם כל צרכה' ועל המקרה השני נאמר ששינו וממילא יוצא שלא תרגמו כצרכה, ואף מודגש 'וכתבו לו תורה בפני עצמה', כהדגשה שאין זה תרגום התורה כראוי, סימן שמה שנאמר על המקרה הראשון חל גם על השני. ואכן מובא במסכת ס"ת במפורש: 'שבעים זקנים כתבו התורה לתלמי המלך כתיבה יונית, והיה אותו היום קשה לישראל כיום שעשו את העגל שלא היתה תורה יכולה להתרגם כל צרכה. י״ג דברים שינו בה' וכו' (מסכת ס"ת א,ח-ט). בנוסף מובא במגילת תענית: 'בשמונה בטבת נכתבה התורה יונית בימי תלמי המלך, והחשך בא לעולם שלשה ימים' (מגילת תענית; ימי הצומות). הרי שראו בזה כדבר רע. מה שמובא שלושה ימים זה כביטוי לרע גמור, שזהו שלושה ימים כחזקה שנקבעת ע"י שלוש פעמים. אולי זהו גם כעין ביטוי כנגד העגל, שמשה עלה לסיני שלוש פעמים כדי לקבל את התורה עם הסליחה על מעשה העגל (שבפעם הראשונה חטאו בעגל, ובפעם השניה התפלל לסליחה, ובפעם השלישית עלה להביא את התורה ובירידתו נאמר "סלחתי"). לכן בתרגום התורה בגילוי של כעין חטא העגל, משלו זאת בשלושה ימים כנגד שלוש עליות משה בשל העגל ושאז ירדה התורה, כך שזהו גילוי כנגד תורה והעגל. נראה שמה שמשלו את כתיבת תרגום התורה לעגל, מעבר לכך שזה פגיעה בתורה, גם יש בזה בעומק שהעגל נעשה כעין באמונה בה' רק בצורה שונה ממה שמשה ציוה, שרצו שאהרן יעשה להם עגל כדי שילך לפניהם ולא כאלוה ממש: "וירא העם כי בשש משה לרדת מן ההר ויקהל העם על אהרן ויאמרו אליו קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו" (שמות לב,א). ' ... אבל הכתוב הזה הוא מפתח לדעת נכון ענין העגל ומחשבת עושיו. כי בידוע שלא היו ישראל סבורים שמשה הוא האלקים ושהוא בכחו עשה להם האותות והמופתים, ומה טעם שיאמרו כיון שהלך משה ממנו נעשה אלהים? ועוד כי בפירוש אמרו "אלהים אשר ילכו לפנינו", לא שיהיו נותנין להם חיים בעולם הזה או בעולם הבא, אבל היו מבקשין משה אחר. אמרו: משה שהורה לנו הדרך ממצרים ועד הנה, שהיו המסעים ע"פ ה' ביד משה (במדבר ט כג), הנה אבד ממנו, נעשה לנו משה אחר שיורה הדרך לפנינו ע"פ ה' בידו' וכו' (רמב"ן). לכן זה דומה לחטא העגל, שהביאו את דבר ה' אבל לא בדיוק כמו שמשה הביא. אולי במגילת תענית נאמר על חושך של שלושה ימים, כעין כנגד שלושת ימי ההגבלה שלפני מתן תורה, שבהם התקדשו לקראת מתן תורה; תלמי רצה לתרגם את התורה לא כתורת ה', אלא כחכמה של תורת ישראל, כחולין שמנותק מקדושה; כמו שאר החכמות שהיו בספריתו. זהו גם הדימוי לחטא העגל, שאת מתן תורה הורידו לחולין, מקבלת תורה אלוקית לעבודת העגל שהוא חולין, שזהו ע"ז שעובדים לכוחות הטבע והגשמי. לכן זה התגלה גם בתרגום שאינו מדוייק, לרמז שאין זה ממש תורת ה', שלכן יש השפעה של החולין, שהתחשבו בדברים שהיו במציאות אז ובהבנה של היוונים, שזה בשל היותו תרגום שנגע בו חולין. אולי לכן נעשה בשבעים ושנים זקנים כנגד שם ה' הגדול בן ע"ב אותיות שכל המציאות ממנו, אלא שחילקם בבתים שונים כעין פירוד של אותיות שם ה', שכך מה שנשאר זה רק גילוי המציאות בלי שם ה' כביכול. אולי דבר זה הוא גילוי של כח יון שהם רצו להפוך את כל אנשי העולם שילכו ע"פ תרבות יון, כולל ליוון את ישראל כמו שהתגלה אח"כ בשיא החומרה בגזרות אנטיוכוס בחנוכה (תלמי היה לפני החשמונאים). אולי לכן גם זהו שלושה ימי חושך, כעין רמז להשפעה לרעה לשלושה זמנים: (1) עד הגזרות של אנטיוכוס, שרבים התיוונו מעצמם, (2) בזמן גזרות אנטיוכוס שהעלה שלב והכריח בכח להתיוון, (3) קצת אחרי ניצחון החשמונאים וביטול הגזרות התגלה שוב המשיכה אחר תרבות יון, שאפילו צאצאי חשמונאי נעשו צדוקים. שכל אלו זהו עיוות שחשבו שיכולים לשנות את התורה כדי להתחבר לתרבות יון, וכל זה החל להראות בתרגום התורה ליוונית (שתלמי רצה את ישראל כחלק מכלל התרבויות תחת יון) שהתורה תורגמה בשינוי יחד עם רצון יוון לחולין. אולי זה התגלה בתלמי המלך שבשמו רמוז 'תל-מי', ש-ת"ל רומז על גרים עד יציאת מצרים: "ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה" (שמות יב,מ), '"אשר ישבו במצרים" - אחר שאר הישיבות שישבו גרים בארץ לא להם' וכו' (רש"י), שזה כרומז על שלטון יון שמלכו עלינו (כעין גרים בארץ לא להם, בשל היותנו תחת שלטון יון), ובדגש על מצרים, שתלמי היה מלך במצרים (וכן בגלות מצרים ישראל שקעו בטומאה). וזה השפיע על השלמות בגילוי התורה הקדושה בדבקותה בה', ולכן נרמז ב-מ"י (בגימטריה נ') - נ' שערי חכמה שה' ברא בעולם: 'נ' שערי בינה נבראו בעולם, וכולן ניתנו למשה חסר אחד, שנאמר (תהלים ח, ו) "ותחסרהו מעט מאלקים"' (ר"ה כא,ב). הרי שחכמת ה' מתגלה ב-נ' שערים, לכן זה רומז על התורה שהיא חכמת ה' בעולם. שזהו שתלמי פעל לתרגם את התורה ובכך להפחית מגילוי קדושתה (ולכן התגלה ששינו מהתורה). אולי לכן הובא על גלות יון: '"וְחֹשֶׁךְ" זה גלות יון, שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזירותיהן; שהיתה אומרת להם: כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל' (ב"ר ב,ד). כרמז שיש בשורש העניין קשר לגילוי כעין החושך שנעשה בתרגום התורה ליוונית (וזה שלושה ימים, כנגד ש-יון שהיא הגלות השלישית). וזה בכתיבה על קרן השור כעין רמז ליוסף שנמשל בשור וקרני ראם ("בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו" [דברים לג,יז]), שזה מרמז שתרגום התורה היה כעין חטא העגל, שהוא נעשה ע"י שמיכה זרק את הלוח עם הכתב 'עלה שור' שמשה עשה כדי להוציא את ארון יוסף ('ויש אומרים שמיכה היה, שנתמכמך בבניין, מה שהציל משה מן הלבנים. נטל הלוח שכתב עליו משה, עלה שור, כשהעלה ארונו של יוסף. השליכו לתוך הכור בין הנזמים, ויצא העגל גועה כשהוא מקרטע' [תנחומא "כי תשא" סימן יט]); כך נרמז על תרגום התורה שבכתב ליוונית (כעין שהיה כתוב על הלוח עלה שור; וזה משה כתב, כמו שכתב את הלוחות השנים ואת ס"ת ע"פ ה' - שבזה פגמו בתרגום) שהוא כגילוי חטא העגל, שזה היה חלק מהשורש במעשי יוון נגד התורה, להפכה לחכמת חולין כשאר חכמות, כמו שהתגלה אח"כ בגלוי בגזרותיהם נגד התו"מ, שזהו לרשום שאין להם חלק באלוקי ישראל, שאין גילוי לקדושת ה' בעולם. אולי גם חושך שלושה ימים בתרגום התורה כעין רומז להחשכת עיני ישראל בגזרות יון בהמשך הדורות, שיוצא מהשורש שעכשיו נעשה, ולכן זה שלושה ימים כרמז לנאמר במגילת אנטיוכוס שתכננו במיוחד על גזרות נגד שלוש מצות: 'עַתָּה בֽוֺאוּ וְנַעֲלֶה עֲלֵיהֶם וּנְבַטֵּל מֵהֶם אֶת־הַבְּרִית אֲשֶׁר כֹּרַת לָהֶם שַׁבָּת רֹאשׁ־חֽוֺדֶשׁ וּמִילָה' (מגילת אנטיוכוס, י). זהו גם שבחנוכה נעשה נס פך השמן, שהמנורה רומזת לחכמה ('אמר רבי יצחק: הרוצה שיחכים ידרים, ושיעשיר יצפין; וסימניך: שלחן בצפון ומנורה בדרום' [ב"ב כה,ב]), ונרותיה מכוונים לנר המערבי שמכוון לקה"ק, שם הארון עם הלוחות, ושם השכינה (מגילה כא,ב). כרמז להארת חכמת התורה בטהרתה, שמחוברת לשכינה (וגם הארכת זמן הדליקה בנס בנר המערבי מרמז על השכינה [מנחות פו,ב], וכך התגלה גם בנס חנוכה שדלקו הנרות במנורה בנס כגילוי עזרת השכינה; ולכן גם דלק בנס שמונה ימים כרמז במספר שמונה למעל הטבע, שאנו לא שקועים בגשמיות. כך שרומז לגילוי שכינה, שמרמז על קשרנו לתו"מ כראוי בקדושה וטהרה בלא פגם חולין). אולי יש רמז בשם 'תלמי' שזה בגימטריה 480, שזהו הזמן שמיציאת מצרים עד בניית בית המקדש, כעין רמז שמהמעשה במצרים שתרגמו את התורה (וכך גם מתן תורה היה בשנה הראשונה ליציאתם) זה מתגלגל עד למקדש בהמשך, שזהו שבהמשך היוונים טימאו את ההיכל, ולכן היו צריכים לטהרו שזהו כעין בנייתו בטהרה.