פרשת וישלח – מפירוש "שפתי כהן" לתורה

בראשית לב,ו: וַיְהִי-לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר, צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה: מדוע מצטנע יעקב, שהיה לי רק קצת, ביחיד? ש"כ: "כל מה שהרווחתי עמו אינה אלא אחת מני אלף שהייתי מרוויח עם אחר ...  מכאן תראה שלא נתקיימה ברכת אביך שהם 'הווה גביר' ואני עבדתי בחינם, אם כן אינך כדאי לשנוא אותי ... אני נתעסקתי בדברים שאין להם אחריות (קרקע) שאפילו יהיו כולם אלפי פעמים – חבוא עליהם מגיפה ולא יישאר מהם כי אם מעט מזעיר ... אני מצטער על מה שאבדתי זמני על זה העולם, כי כולו הבל והוא כלה ונפסד, כי כל מה שהרווחתי אינם חשובים אלא כאחד".

לב,ט: וַיֹּאמֶר, אִם-יָבוֹא עֵשָׂו אֶל-הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ--וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר, לִפְלֵיטָה: ש"כ: "למי אמר, ועוד מי אמר לו שיהיה המחנה הנשאר לפליטה? ...אמר יעקב לשני המחנות שהיו עמו, אמר למחנה האחת שהיא מחנה של דין ... הכהו אבל לא תהרגהו, שלא ישמע אבי יצחק שנהרג בסיבתי ותהפוך לי הברכה לקללה, אלא הכאה לבד כדי שימנע מלהילחם, והיה המחנה הנשאר שהוא מחנה רחמים לפליטה, שירחמו על הילדים ועל הנשים, שידברו על לבן שלא יפחדו ולא ייבהלו מעשו ואנשיו, זהו 'לפליטה' ולא אמר 'פליטה'.

לב,יט: וְאָמַרְתָּ, לְעַבְדְּךָ לְיַעֲקֹב--מִנְחָה הִוא שְׁלוּחָה, לַאדֹנִי לְעֵשָׂו; וְהִנֵּה גַם-הוּא, אַחֲרֵינוּ: מי הוא 'גם הוא'? ש"כ: "הוא אלוהינו גם כן עמו ובא אחרינו".

לה,כ: וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה, עַל-קְבֻרָתָהּ--הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת-רָחֵל, עַד-הַיּוֹם: מדוע רק לרחל הוקמה מצבה, ולא לשרה או רבקה? ש"כ: "כדי שיצאו בניה מירושלים שישתטחו על קברה להקל הגלות מעליהם, ולזה לא קברה במערה, אלא בגלוי, כדי שתראה בצער ישראל ותרחם עליהם ותמיד עיניה עליהם, ורואה ומבטת בהם בעין החמלה".

לה,כב: וַיְהִי, בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ הַהִוא, וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת-בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו, וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל: ש"כ: " מה עלה בדעתו של ראובן לעשות זאת שבלבל יצועי אביו ... ואמר 'וישמע ישראל' – היה לו לומר 'וירא ישראל'? ... ראובן ידע שהבכורה אינה שלו, שכוונת יעקב הייתה ברחל, וסוף הבכורה שתינטל ממנו ויהיה הסרחון (בושה) לאימו, שהיא עשתה ונכנסה תחת אחותה, אמר ראובן אני אעשה פעולה זו, שאם תינטל ממני הבכור יאמרו על שבלבל יצועי אביו נטלה, יותר טוב שיתלו הסרחון בי ולא על אמי, לזה אמר 'וישמע ישראל', רוצה לומר הבין כוונתו".

מבחר גימטריאות: שעירה = המלך המשיח; ארצה שעיר – ראשי תיבות א"ש; שדה אדום – ראשי תיבות א"ש; הצילני = הקץ; אחי = אויב.

שבת שלום (מוקדמת), שבת של צנעה, הסתפקות במועט, הסתופפות בצל ה', רחמים, כבוד, ונמשיך לראות ישועות וניצחון על אויבינו, אורן.

פרשת וישלח, מפי הרב אביגדור נבנצל:

לד,ל-לא: וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-שִׁמְעוֹן וְאֶל-לֵוִי, עֲכַרְתֶּם אֹתִי, לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיֹשֵׁב הָאָרֶץ, בַּכְּנַעֲנִי וּבַפְּרִזִּי; וַאֲנִי, מְתֵי מִסְפָּר, וְנֶאֶסְפוּ עָלַי וְהִכּוּנִי, וְנִשְׁמַדְתִּי אֲנִי וּבֵיתִי.  לד,לא וַיֹּאמְרוּ:  הַכְזוֹנָה, יַעֲשֶׂה אֶת-אֲחוֹתֵנוּ:

מדוע יעקב אינו עונה לשמעון ולוי על אמירתם הַכְזוֹנָה, יַעֲשֶׂה אֶת-אֲחוֹתֵנוּ, והרי שתיקה כהודאה; לעומת זאת בפרשת ויחי אמר: שִׁמְעוֹן וְלֵוִי, אַחִים--כְּלֵי חָמָס, מְכֵרֹתֵיהֶם (מט,ה)? הרב נבנצל: "|יש הבדל בין מצבם של האחים בפרשת וישלח, בזמן מעשה שכם, לבין מצבם בזמן ברכת יעקב. טענתם בשעת מעשה הייתה נראית טענה ראויה, 'אנו אחים מגובשים ולא ניתן לפגוע באחד מאיתנו' וקיבל יעקב טענתם ... אבל בפרשת ויחי, לאחר שהאחים מכרו את יוסף, לא קיבל את טענתם, שהרי הוכיחו במכירת יוסף, שהאחווה מהם והלאה, ואם כן לא היה מקום לטענתם".