כח הראיה קיים בנפש גם לפני התלבשותו בעין,ההוכחות לכך: אנו רואים שכשנמשך החיות בגוף הוא מתחלק באברי הגוף כל אחד ואחד לפי ערכו כמו למשל המוח הוא כלי לשכל, והעין היא כלי לראיה ובאוזן מלובש כח השמיעה כו' והיינו מפני שהמוח הוא כלי מזוכך יותר על כן מלובש בו השכל כו',

והנה כל זה הוא כמו שנמשכו כחות הנפש בגלוי באברי הגוף, אך באמת כל הכחות אלו ישנם גם בהעלם הנפש גם קודם שנמשכו בגילוי באברי הגוף כמו התינוק שבודאי יש בו כל הכחות בהעלם הנפש, ואף על פי כן אין בו בחינת דבור ושכל כו' והיינו לפי שעדיין לא נגמרו הכלים שלו על כן לא נמשכו בגילוי באברים אלא שהם בהעלם עצם הנפש ואחר כך כשיגדל מעט מעט נמשכים אורם בגילוי בכלי הגוף כו',

והרי זה כמו על דרך משל הבית שאם פותחים לתוכו חלונות מאיר לתוכו אור השמש ואם לאו אינו מאיר לתוכו אור השמש שבודאי אין שינוי באור השמש כו', וכך הארת אור הנפש תלוי בכלי הגוף שאם נגמרו ונגדלו כלי הגוף אזי מאיר לתוכו גילוי אור הנפש ואם לאו נשארו בהעלם כו',

ויובן זה גם מגדול כשנתקלקל אצלו אבר אחד על ידי מחלה כמו כשנסתם גידי העין הרי אינו רואה כלום בעין ההיא וכשמרפאים כלי העין חוזר כח הראיה להאיר על ידי העין שהיתה סתומה תחלה, שמזה מובן שגם בהיות העין סתומה היה כח הראיה בנפש רק שלא היה לו כלי לאן להתפשט וכשרפאו הכלי התחיל להאיר כו', וללא כלי העין כח הראיה נשאר בהעלם כו', [על פי תורת שמואל לאדמו''ר רבי שמואל מליובאוויטש בן הצמח צדק מאמרי תרל''ה ח''ב עמוד של''ה]