מלחמה בין שמים וארץ !!! (1 תגובות לחידוש זה)
נכתב על ידי DL2000, 30/5/2014
חג השבועות – מלבד שהינו יום מתן
תורה, הוא גם היום ההילולא של דוד
מלך ישראל, שנפטר בחג השבועות.
דוד המלך הקדיש את כל חייו לתפילה
ומזמורים לה', אשר נכתבו לדורות
בספר התהילים.
הצדיק בעל ה'ישמח ישראל' כותב:
"דוד המלך עליו השלום היה עושה
ספר תהלים עבור כל סוגי בני אדם,
וכולם יכולים למצוא את עצמם בספר
תהלים עד ביאת הגואל".
051 מזמורים שתיקן דוד המלך
שמתאימים לכל אדם לכל זמן ושעה.
כח אדיר השקיע דוד המלך בתהילים
עד שכתב בעל ה'עמק המלך': "הרגיל
בספר תהלים דוחה כל מיני פורעניות
וכמה פגעים מעליו ומעל כל בני ביתו
ומשפחתו ומעל בני דורו, ומגלגל עליו
ועליהם שפע ברכות והצלחות".
כי כך היא כוחה של תפילה היוצאת
מעומק הלב, המשפיעה לדורות!.
רבותינו מספרים )כתובות קד.( שבאחד
הימים חלה רבי יהודה הנשיא ומצבו
הדרדר עד למאד.
מיד כשראו כל העם את מצבו של רבנו
הקדוש, גזרו תענית ותפילה המונית
לביטול הגזירה.
כרזות ומודעות נתלו ברחבי העיר:
"איש בל יעדר מעצרת התפילה
ההמונית לרפואתו של גדול הדור, רבי
יהודה הנשיא".
רבבות של אנשים התכנסו והחלו
להתפלל בדמעות לרפואתו של רבי
יהודה, ששכב במיתתו כשהוא סובל
סבל נוראי מחולי מעיים קשה.
מידי פעם התעניינו הקהל לדעת האם
חל שינוי במצבו של ר' יהודה.
ראו זאת חכמים ורצו להחיש את
הישועה, לכן גזרו ואמרו: "כל מי שיאמר
שרבי יהודה מת – ידקר בחרב", כלומר,
חכמים הראו לעם שעל ידי תפילה
אמיתית מעומק הלב – רבי יהודה
הנשיא חייב לחיות, לכן, דעו לכם שאין
אפשרות לחשוב על צד שרבי יהודה
ימות, כי מי שיחשוב כך ויתרפה
מלהתפלל, עד שיאמר בפיו כי רבי
יהודה מת – ידקר בחרב.
בינתיים, שוכב לו רבי יהודה בביתו,
כשהוא מתפתל מכאבים ונאבק על חייו.
הרגיש רבי יהודה כי רק התפילות הן אלו
שמחזיקות אותו בעולם. בינתיים, נכנסה
השפחה של רבי וראתה כמה הוא סובל.
נכמרו רחמיה ועלתה היא אל הגג וצעקה:
"עליונים מבקשים את רבי, והתחתונים
מבקשים את רבי. יהי רצון שיכופו תחתונים
את העליונים".
כל מי שראה את רבי יכל להבין כי יש פה
מלחמה של ממש בין צבא שמיים לבין
תפילות הקהל שבארץ.
חזרה השפחה לבית וראתה את רבי מתפתל
וזועק מייסורי המעיים הקשים. מספר פעמים
חלץ רבי את התפילין, נכנס לשירותים ויצא.
דמעות זלגו מעיני השפחה שלא יכלה לראות
את רבי סובל כך. רצה השפחה לגג וזעקה:
"יהי רצון שיכופו עליונים את התחתונים".
כלומר, יהי רצון שימות רבי ובלבד שלא
יסבול כך צער קשה שכזה.
בינתיים, רחבת התפילה היתה גדושה בזקנים
וילדים, גברים ונשים, כולם בוכים ומתחננים:
"אנא ה' הושיעא נא".
לא יכלה השפחה לראות יותר את הסבל של
רבי. היא ידעה שרבי היה אמור למות מזמן
לפי גודל ייסוריו, אלא שתפילת העם שבחוץ,
היא זו המשאירה אותו בחיים.
היא ידעה שרק אם היא תצליח להפסיק את
העם מלהתפלל – רק אז יוושע רבי מייסוריו
וישיב את נשמתו בטהרה. לכן, מה עשתה?
עלתה לגג ביתו של רבי שהיה בסמוך לרחבת
התפילה, נטלה כד גדול ושביר והשליכה אותו
בעוצמה רבה לעבר רחבת התפילה.
לפתע, נשמע קול נפץ אדיר... הכד הגדול
נופץ לרסיסים וגרם לקהל ההמונים
להשתתק... כולם נבהלו ולא הבינו מה אירע.
מיד באותו רגע, כשהפסיקו
כולם לרגע קט מהתפילות, מספרים
רבותינו, השיב רבי יהודה הנשיא את
נשמתו השמימה... ללמדך, כי התפילה -
כוחה עצום ורב, ובפרט תפילה בציבור
אשר יכולה לעכב גזירות שמיים.
בעל 'השיטה מקובצת' כותב על מעשה זה
כי הסיבה שגזרו חכמים כי מי שיאמר
שרבי יהודה הנשיא מת – ידקר בחרב, הוא
מפני שידעו חכמים כי גם אם ימות רבי
יהודה הנשיא, אך הקהל ימשיך להתפלל
עליו גם לאחר שמת – ישוב הוא לחיים!,
לכן גזרו שלא יתייאשו גם אם ימות רבי.
לפני מספר שנים, בשעת לילה מאוחרת
נשמע קול זעקה בעם ישראל. הגאון
הגדול, ה'חזון איש' נפטר לבית עולמו.
למחרת, כשבאו כולם להלוויתו, עמד
המשגיח הגדול, הרב יחזקאל לוינשטיין
זצ"ל להספידו, ואמר: "היודעים אתם מדוע
נפטר ה'חזון איש' דווקא בשעת לילה
מאוחרת ולא בשאר שעות היום?".
שקט השתרר בקהל, אף אחד לא ידע את
התשובה. או אז ענה ואמר ר' יחזקאל
לוינשטיין ואמר: "בשמיים ידעו, כי אם
תחול הידרדרות במצבו של ה'חזון איש'
במשך שעות היום, מיד יתכנסו כל הציבור
ויבקשו רחמים, וכמו בסיפור של רבי, יוכלו
לכפות את העליונים לבטל את הגזירה,
לכן, גרמו משמיים שה'חזון איש' יפטר
בשעת לילה מאוחרת, שעה שכולם ישנים,
על מנת שלא יהיה מי שיתפלל עליו, וכך
יוכלו בשמיים ליטול את נשמתו.
כי בכח התפילה להחיות מתים, ולהשאיר
אנשים בחיים. כוחה של התפילה עצום",
סיים הרב לוינשטיין כשהוא ממרר בבכי.
אם היו יודעים העולם מה הוא כוחו של
ספר התהילים שכולו דמעות ותפילות
שזרע דוד המלך לכל הדורות, היו דבוקים
בו ללא הרף, שכולו מלא בישועות.
וכפי שכתב בעל ה'מגן ושמש': "הלומד
בספר תהלים בכוונה, הוא פדיון לכל מיני
פורעניות ופגעים רבים".
וסיפר הגאון הקדוש מנעסכיז זי"ע שאיש
אחד היה עוסק אחר הרחיים והיה אומר
תהילים כל ימיו, וכשנפטר ראה צדיק אחד
שדוד המלך ע"ה יצא עם כנורו לקראתו
והיה מנגן ושמח שמחה גדולה.
כי התפילה מחיה מתים ומושיעה את החיים!.
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (1)
וכמוהו כתב השל"ה הקדוש והעיד: "כי אין לנו גדול יותר מספר התהלים, שכלול מן הכל". האם מנצלים אנו מתנה זו?!
וכדברי ה'מים רבים': "כשיתעסקו ישראל באמירת תהילים בלב נשבר – ימחול להם ה' על כל עוונותיהם".