עבד השם
נכתב על ידי אביהו ח, 21/8/2024
*ממתק בני ציון ואתחנן*
מספר הגה"צ רבי שמשון פינקוס זצוק"ל: פעם הייתי בשדה התעופה באחת מערי אירופה. היתה זו שעת חניה בין טיסה לטיסה. בעוד כעשר דקות היה המטוס אמור להמריא לארץ ישראל. מרבית הנוסעים היו כבר בתוך המטוס, והאחרונים שבהם עשו את ההכנות האחרונות לעלות.
והנה, הבחנתי לפתע בדמות יהודי חרדי, העומד בפאתי בית הנתיבות,
ומתפלל שמונה-עשרה של מנחה. המחזה הזה היה כה מרגש, עד שגם אני נעמדתי והתבוננתי בו ובשלווה שנראתה על פניו, בעת עומדו בתפילה. עד מהרה זיהיתי אותו כמשגיח, הגה"צ רבי דן סגל שליט"א.
הייתי בטוח שגם הוא יודע, שעוד מעט קט המטוס ימריא לדרכו לארץ, ואם לא יסיים את התפילה – יתקלקלו לו כל התוכניות, והוא יאלץ להמתין לטיסה הבאה, אם בכלל...
אך המשגיח המשיך לעמוד בדבקות בתפילתו ובתחינתו לפני בורא עולם, משל נמצא הוא בעולם אחר, לא בשדה תעופה אירופי.
גם כאשר נשמעה הכריזה, שהטיסה תצא בעוד כשלש דקות, לא נע המשגיח, ולא זז ממקומו.
עמדתי כמסומר למקומי, ועכשיו גם אני לא יכולתי לזוז. אמרתי לעצמי, שאם המשגיח עומד כאן, אשאר עמו, ומה שיקרה לו – יקרה לי. שלש הדקות חלפו, והמטוס היה אמור כבר להמריא. רק כעבור עשר דקות נוספות סיים המשגיח שליט"א את תפילתו. ובעוד שהמטוס כבר היה אמור להמריא, הוא כמי שנחת מהעולמות שבהם היה, הביט בשעונו, והבין שאין הרבה מה להפסיד, ופנה לומר "עלינו לשבח לאדון הכל" בדבקות...
דקות נוספות עברו, ואז הבחין בי המשגיח. הוא תפסני בזרועו, וביחד צעדנו לעבר המקום בו היה אמור המטוס לעמוד. לפליאתנו, המטוס עדין עמד על מקומו! מיהרנו שנינו לעבר כבש המטוס, ובדיוק באותו רגע שבו עלינו למטוס נסגרו הדלתות, והוא החל לצאת לעבר מסלול ההמראה.
לפליאתי, העיכוב בהמראה היה לאחר שאחד הנוסעים העיר את תשומת לבו של איש הביטחון שהיה במטוס, על תיק חשוד, שהונח באחד המדפים. איש הביטחון לא רצה לטפל בתיק לבדו, והזעיק עזרה ומכשור לבדיקת החפץ החשוד. וכך עברו בדיוק אותן דקות שהמשגיח עמד בתפילתו, עד שסיימו לטפל בתיק החשוד.
לבי יצא למראה ההשגחה הפרטית המלווה את עבדי ה'.
כאשר המטוס היה כבר בשחקים, נגשתי אל המשגיח, ושאלתיו, האם זו הדרך הראויה לעמוד ולהתפלל בשדה התעופה, מבלי לשים לב לשעה העוברת? הרי אם אתה מאחר את הטיסה, ההפסד הוא גדול, וכרוך בביטול תורה...
והמשגיח שמע את שאלתי, חייך במאור פנים, והשיב במשפט אחד: "ומה אעשה ידידי, אם היה לי כל-כך נעים בתפילה ובתחנונים לפני בורא עולם, עד שלא הרגשתי כלל שהזמן עובר...".
חז"ל עומדים על דקדוק הלשון שאמר משה רבנו לה' יתברך: "אתה הַחִלּוֹתָ (=התחלת) להראות את עבדך". משמע מכאן, כאילו כבר התחיל הקב"ה להראות למשה את הארץ...האמנם?
נראה לפרש זאת על-פי חידוש גדול שמביא לנו התנא הקדוש יונתן
בן עוזיאל, בפרשת "יתרו", על הפסוק: "אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים, ואשא אתכם על כנפי נשרים, ואבא אתכם אלי".
ופרש תרגום יונתן: "וְטַעֲנִית יָתְכּוֹן עַל עַנְּנִין ה'...וְאוֹבָלִית יָתְכּוֹן לַאֲתַר בֵּית מָקְּדָשָׁא לִמְעַבֵּד תַּמָּן פַּסְחָא, וּבְהֵהוּא לֵילְיָא אֲתִיבִית יַתְכֹּן..
(=העליתי אתכם על ענני הכבוד, ולקחתי אתכם למקום בית המקדש (בירושלים), לאכול שם קרבן פסח, ובאותו לילה החזרתי אתכם (למצרים)...).
כלומר, עוד לפני יציאת מצרים, הקב"ה הוביל את עם ישראל בענני
הכבוד ממצרים לארץ ישראל, כדי לעשות את קרבן הפסח בארץ
ישראל, במקום המקדש, ועוד באותו לילה החזירם בענני הכבוד בחזרה למצרים.
שואלים על-כך חכמי ישראל: מדוע היה צריך ה' יתברך לעשות נס
כזה – לקחת את כל עם ישראל על ענני הכבוד, כדי להקריב את קרבן הפסח דווקא בארץ ישראל?
על כך עונה ה"אגרא דפרקא": "(כאשר אדם יורד) מארץ ישראל
לפי השעה(=לזמן קצר) לחוץ לארץ, ואחר כך חוזר לשוב לשבת
בארץ, טועם האדם בה(=בארץ ישראל) קדושה יתרה בפעם השנית, יותר מבראשונה".
מבואר מכאן, שאין אדם יכול להרגיש את קדושת ארץ ישראל כשנכנס בה בפעם הראשונה, אלא לאחר שיצא ממנה ושוב חזר אליה שנית, בבחינת "יתרון האור מן החשך" – שרק מתוך "החשך"(=חוץ
לארץ) אפשר להבחין במעלת "האור"(=ארץ ישראל).
לפי פרוש זה, יש לנו לשאול: הרי תכלית יציאת מצרים היתה כדי להכניס את בני ישראל לארץ ישראל (אם לא היה חטא המרגלים, היו
נכנסים מיד לארץ).
אם כך, איך היו מרגישים ישראל את קדושת
הארץ, כשהם נכנסים אליה בפעם הראשונה?
לכן, אומרים חכמי ישראל, בגלל זה עשה ה' יתברך נס כזה – לקחת את כל עם ישראל על ענני הכבוד לארץ ישראל, כדי להקריב שם את קרבן הפסח, ואחר כך החזירם למצרים. וכל זאת, כדי שלאחר מכן,
כשייכנסו שוב לארץ, יזכו להרגיש יותר את קדושת ארץ ישראל, בבחינת "יתרון האור מן החשך".
מעתה מובנת לנו היטב פנייתו של משה רבנו אל הקב"ה: "אתה הַחִלּוֹתָ
להראות את עבדך" – כלומר, בפעם הראשונה, כשהכנסת את כל
ישראל בערב פסח, בענני כבוד, כדי להקריב את קרבן הפסח. (וכפי שרמז הכתוב: (במדבר ט): "וְיַעֲשׂוּ בְנֵ *י*
יִשְׂרָאֵ *ל* אֶ *ת* הַפָּסַ *ח* בְּמוֹעֲד *וֹ*. בְּאַרְבָּעָ *ה* עָשָׂר יוֹם בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה" – סופי תיבות "הַחִלּוֹתָ").
משה רבינו מבקש מהקב"ה: אתה, ריבונו של עולם, כבר "הַחִלּוֹתָ"(=התחלת) להראות לי את ארץ ישראל, "אשר מי אל בשמים ובארץ, אשר יעשה כמעשיך וכגבורתך" – להוביל עם שלם על ענני כבוד בשמים לארץ ישראל.
נמצא מכאן, שכבר הייתי פעם בארץ ישראל, יחד עם ישראל.
אולם בפעם הראשונה, הרי אי אפשר להרגיש את קדושת הארץ.
לכן "ואתחנן" – מתחנן אני לפניך, בורא עולם – "אעברה נא ואראה את הארץ הטובה" – אעברה נא בפעם השניה לארץ ישראל, כדי לראות ולהרגיש את קדושת הארץ, שטובה היא.
אם כך, ומשה רבנו התפלל לבורא עולם: "אתה הַחִלּוֹתָ(=התחלת) להראות את עבדך", הבה נתפלל ונתחנן גם אנו על הגאולה העתידה:
ריבונו של עולם, אב הרחמים, הרי אתה כבר הַחִלּוֹתָ להראות לבניך את התחלת הגאולה, בקיבוץ כל הגלויות לארץ ישראל, כפי שרמוז בנביא (ירמיהו לא'): "הִנְנִי מֵבִיא אוֹתָם מֵאֶרֶץ צָפוֹן וְקִבַּצְתִּים מִיַּרְכְּתֵי אָרֶץ בָּם עִוֵּר וּפִסֵּ *חַ* הָרָ *ה*
וְיוֹלֶדֶ *ת* יַחְדָּ *ו* קָהָ *ל* גָּדוֹל יָשׁוּבוּ הֵנָּה" – סופי תיבות *הַחִלּוֹתָ*.
אם כך, אנא, בחסדיך וברחמיך הרבים, קיים לנו את המשך הכתוב בנביא: "כִּי פָדָה ה' אֶת יַעֲקֹב, וּגְאָלוֹ מִיַּד חָזָק מִמֶּנּוּ, וּבָאוּ וְרִנְּנוּ בִמְרוֹם צִיּוֹן וְנָהֲרוּ אֶל טוּב ה'... וְהָפַכְתִּי אֶבְלָם לְשָׂשׂוֹן, וְנִחַמְתִּים וְשִׂמַּחְתִּים מִיגוֹנָם..." – אמן ואמן!
שבת מבורכת!
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
