כתוב בתורה "כי יפליא".

ניתן לפרש זאת מלשון פלא, קבלת הנזירות היא מעשה פלאי.

ניתן להוסיף, שכאשר אדם מקבל על עצמו להוסיף שעות בקביעות עיתים לתורה, להתפלל בכוונה עם כל המיזמורים, וכדומה, הוא לא ממציא משהו חדש, אלא מחזק משהו שקיים בין כה וכה.

לעומת זאת, כאשר אדם מקבל על עצמו נזירות, הוא מקבל על עצמו משהו חדש לגמרי, ולא רק מחזק משהו שכבר קיים, ולכן קבלת הנזירות נחשבת לדבר פלא.

עוד ניתן להוסיף, שקבלת הנזירות נחשבת למעשה פילאי, היות שלפעמים שתית יין, תיספורת וטומאת מתים אינן רק פעולות מותרות, אלא פעולות שיש בהם מצווה, והפלא הוא כיצד מעשה שלעיתים נחשב כמצווה, במקרה של נזיר נחשבות כפעולות אסורות.

אולי ראיה לכך שקבלת נזירות נחשבת דבר פלא, מצאנו את אחד מחכמי הדורות האחרונים נקרא בשם "הרב הנזיר" ולא מצאנו  "הרב המדקדק" "הרב המחמיר" וכדומה,ואם מצאנו את הביטוי "הרב המדקדק" זה בעיקר במשמעות של מדקדק בלשון העברית, ולא מדקדק במצוות,  כדברינו לעיל שקבלת חומרות על מצוות שכבר קיימות-לא נחשבת דבר פלא, ואילו קבלת נזירות נחשבת לדבר פלא, ואדם שמקבל על עצמו דבר פלא-ראוי לכנות אותו בכינוי מיוחד.

מעניין הוא שהתורה קובעת לאדם לא רק את המצוות שהם בגדר חובה, על כלליהם ופרטיהם-וזאת בניגוד לדעה שאדם יכול להיות דתי רק בלב- אלא גם כאשר אדם רוצה לקבל על עצמו הנהגות יחודיות-התורה קובעת לו אילו הנהגות יחודיות הוא צריך לנהוג בהם על מנת שיקבל תואר מיוחד ושם מיוחד של נזיר, ואילו אדם שמקבל על עצמו הנהגות אחרות, כגון תענית, יתכן שההנהגה שלו היא טובה, אולם אין לה שם מיוחד, וכידוע, לשמות יש משמעות מאוד מרכזית ביהדות,   עם זאת, יש לציין שישנם כמה סוגי נזירות, כך למשל ישנה נזירות שמשון שאינה כוללת איסור טומאה למתים, כך שגם כאשר התורה קובעת באילו חומרות להחמיר-עדיין התורה נותנת יכולת לתמרן בין ההנהגות מה חובה לקבל ומה לא.

ישנם מספר מקורות בתורה שבעל פה מהם משמע שהנזירות היא משהו חיובי, וישנם מספר מקורות מהם משמע שהנזירות היא משהו שלילי, כך למשל נזיר צריך להביא קרבן וזה מראה שיש בנזירות צד שלילי,  אותו דבר באשר להנהגות אחרות-שהנוהג בהם אינו נקרא נזיר-כגון תעניות, שבחלק מהמקורות התענית היא משהו חיובי, ובחלק מהמקורות התענית היא משהו שלילי.

נראה ליישב, שזה תלוי בסוג האנשים, אדם חומרי שמשועבד לתאוות העולם-ברגע שימנע מעצמו את התאוות-גם המותרות-ויקבל על עצמו הנהגות וחומרות-הוא לא יוכל לתפקד, הוא כל הזמן יציץ בשעון לבדוק מתי תיגמר תקופת הנזירות או מתי יצא הצום, וכדומה, ובשעת גמר הצום או גמר הנזירות-הוא יסתער על הבשר או על היין ויאכל או ישתה אותם בכמות מופרזת מאוד,אצל אדם כזה-תענית או נזירות זה מעשה שלילי,  כמובן, שבימים שבהם חובה להתענות-זו חובה אפילו כאשר אדם יציץ כל הזמן בשעונו או יאכל ארוחת שחיתות בסיום הצום.

לעומת זאת-אצל אדם רוחני, הנזירות או התענית רק מעלה אותו בתורה ובעבודת ה', הוא לא חושב כל רגע על הימים או השעות שאחרי, אצל אדם כזה הנזירות היא מעשה חיובי.

כמובן ששני הצדדים יכולים להיות שוכנים אצל אדם אחד-יכול אדם לקבל על עצמו נזירות או תענית, בחלק מהזמן הוא יהיה מאושר מקבלתו, קבלתו תוסיף לו חיזוק בעבודת ה', ובחלק מהזמן הוא יהיה ממורמר מהחלטתו. 

עיין רש"י לבמדבר ב א, ונראה לומר שלכל מדינה יש דגל, ויש משמעות לצבעים-כמו שלדגל של ישראל יש משמעות מדוע דווקא בצבעי כחול ולבן, וכן יש משמעות לצורה של הדגל, כמו שלמדינת ישראל יש משמעות לכך שהדגל הוא בצורת מגן דוד, ויש מדינות שלדגל שלהם יש רק צבע או שני צבעים ללא כל צורה,התפתח מקצוע מיוחד שמבאר את משמעות הדגלים בכל מדינות העולם,  כך גם לדגלי השבטים יש משמעות לצבע-הצבע של הדגלים הוא כצבע אבני המשכן.