המשנה במסכת אבות אומרת "רבי יעקב אומר המהלך בדרך ושונה ומפסיק ממשנתו ואומר מה נאה אילן זה מה נאה ניר זה מעלה עליו הכתוב כאילו מתחיב בנפשו".

במידה מסויימת המשנה הזו הפכה לסמל, למשהו מייצג, סמל לטענה כאילו תורתינו מחנכת אותנו לא להינות מהצומח מהחי, גם כשאדם הולך בדרך הוא צריך לקיים את מצוות ובלכתך בדרך-ללמוד ולא להפסיק מהלימוד ולהתבונן בטבע, לעיתים המשנה הזו משמשת ככלי ניגוח של הציבור שאינו שומר תורה ומצוות כאילו הדתיים הם אנשים מצומצמים, דרך אגב, יש טוענים שאל לו ליהודי להינות מן העולם הזה גם בתחומים נוספים, וכפי שמשנה אחרת במסכת אבות אומרת פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה, הם מוסיפים על המשנה הזו גם ספסלים ישנים מעץ בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, והדפסת ספרים דווקא בכתב רש"י עם הרבה ראשי תיבות, הדפוס הרגיל לא קדוש בעיניהם.

נראה לומר, שהמשנה דיברה דווקא על אדם שלומד בדרך ובאמצע הלימוד מפסיק על מנת להתבונן בטבע, אך אם מלכתחילה לא למד, ומהלך בדרך-מותר לו, ואף רצוי, להתבונן בטבע, אין כאן הפסקה ויציאה מסדרי הלימוד הקבועים שלו, ואחת הראיות לכך-ברכת האילנות בחודש ניסן על יופיו של הטבע.

דבר נוסף-יש רמב"ם מפורסם שכותב שעל האדם להתבונן במעשי ה' ובברואיו ומזה ללמוד אהבת ויראת ה', וצריך לברר האם הרמב"ם הזה סותר את דברי המשנה באבות או משלים אותם.

הראשית חכמה כותב שמי שלא חווה חויה של אהבת אשה-לא יוכל לחוות עד הסוף את החוויה של אהבת ה'.

כשם שאי אפשר לדעת נהיגה רק מתיאוריה.

כתוב בתהלים "יורדי הים באניות...המה ראו מעשי ה'", דווקא כאשר נמצאים בים ורואים את נפלאות הבריאה-מגיעים לידיעת ה'.

אדם שכל חייו גדל בקניונים סרטים וקולה-תהיה לו חוויה קשה ללכת למדבר, אדם שלמד הרבה גיאולוגיה וזיאולוגיה-זה תהיה בשבילו חוויה. אדם שומר תורה ומצוות שרוצה להגיע לידי יראת ואהבת ה'-ההליכה במדבר יהודה ובמקומות אחרים בטבע זו חוויה בשבילו לא פחות מאדם בעל ידיעות בזיאולוגיה וגיאולוגיה.

כעת נוכל להסביר באופן שונה את המשנה באבות, "מפסיק ממשנתו" פירושו שבשבילו התורה והטבע הם שני דברים נפרדים, ועל מנת להתבונן בטבע-הוא צריך להפסיק מתורתו, אדם כזה הוא מתחייב בנפשו.

אגב, נבאר משנה נוספת באבות "העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא, התקן עצמך בפרוזדור כדי שתיכנס לטרקלין" אנשים נוטים לזלזל בפרוזדור, אך ניתן להבין את המשנה באופן אחר-אם אתה מעריך את הטרקלין-תעריך גם את הפרוזדור, תעריך את העולם הזה, כמובן לא במובן של עולם של הנאות אלא עולם של תורה ומצוות.