לאחר המניין של בני-ישראל, שעליו מסופר בפרשה הקודמת, באה פרשתנו, 'פרשת נשא' ומוסיפה ומספרת על מניין שבט לוי. שבט זה לא נמנה עם כל בני-ישראל, אלא הקב"ה ציווה למנות את הלוויים בנפרד. מזה יש ללמוד (כמו מכל דבר הכתוב בתורה...) הוראה - נצחית לכל זמן ולכל מקום.

תחילה יש להקדים שאלה מרכזית: למה נזקקו בני-ישראל להישאר במדבר ארבעים שנה? אמת שנגזרה עליהם גזרה שכניסתם לארץ תידחה בארבעים שנה, אבל הם היו יכולים לעשות את השנים הללו במקום מיושב ולא במדבר, ועוד במדבר שמתואר בתורה במילים – "במדבר הגדול והנורא, נחש שרף ועקרב, וצימאון אשר אין מים"?

להכניע את הרע

מובא ב'קבלה' ומבואר בתורת- החסידות, שהשהייה במדבר הייתה לה תכלית עמוקה וחשובה ביותר. המדבר מייצג את המקום "אשר לא ישב אדם (העליון = הקב"ה ) שם", כלומר, את המקומות שבהם אין הקדושה שורה. שם יש שליטה לכוחות ה'סִטרא- אחרא' (הרע הרוחני, שעל ידו בוחן הקב"ה את בני האדם...) המכונים – "נחש, שרף ועקרב וצימאון".

אולם על-ידי שהייתם של בני-ישראל במדבר ארבעים שנה, הכניעו את כוחה של ה 'סטרא-אחרא' והחדירו גילוי אלוקות גם ל'מדבר'.

במשימה זו היה תפקיד מרכזי לבני לוי, נושאי המשכן וכליו, שעל-ידם הפכו את המדבר ל"ארץ נושבת". לכן נמנו בני לוי בנפרד, כדי לתת להם ערך וחשיבות מיוחדת, דהיינו נתינת-כוח מיוחדת, שהמדבר לא יוכל להשפיע עליהם לרעה, אלא להפך – הם יהפכו אותו ל"ארץ נושבת".

לא להתייאש

הרמב"ם כותב, שכל מי "אשר נדבה רוחו אותו... להיבדל לעמוד לפני ה' לשרתו", הוא בבחינת שבט לוי.

מכאן שהתפקיד המיוחד והכוחות המיוחדים שניתנו לבני לוי במדבר נושאים עמם הוראה לכל יהודי בכל הדורות.

יכול יהודי להתבונן בסביבה שהוא חי בה ולהגיע למסקנה שזה 'מדבר'. במציאות כזאת הוא עלול לגרוע מעבודת ה' הראויה, בטענה שבמקום כזה אי-אפשר להיות יהודי שומר תורה ומצוות כראוי. כמו-כן הוא עלול ליפול לעצבות ולייאוש, לנטוש את שליחותו ולברוח אחר...

באה פרשתנו ומלמדת, שגם במדבר יש לבני לוי הכוח להשכין את אור הקדושה ואף להפוך אותו עצמו להפוך ל"ארץ נושבת" וזו היא שליחותו - להעיר ולהאיר את סביבתו...

אפשר לתקן

כמו-כן יש כאן הוראה לעבודתו של האדם עם עצמו: כשאדם עורך חשבון-צדק על מצבו הרוחני, הוא עלול להגיע למסקנה שהתנהגותו עד כה הייתה בבחינת 'מדבר'... ומסקנה זו, עלולה להביאו לידי ייאוש – איך אוכל לשנות את דרכי, ובפרט אם נהגתי כך פעם ופעמיים, וההרגל הלא - נעשה טבע?

על זה באה ההוראה: בני לוי היו אז מבני שלושים ומעלה, ועד אז לא עסקו במלאכת המשכן ולא ידעו כיצד לעשותה. ובכל-זאת קיבלו מהקב"ה כוחות מיוחדים ("נשא את ראש") שמכאן ואילך יהיו נושאי המשכן ויהפכו את המדבר למקום יישוב. כך גם יכול - כל יהודי לטהר את עצמו מכל הדברים השליליים ולהשכין את הקב"ה בתוך נפשו.