"השמר לך פן תשיב את בני שמה" (כד, ו)

אברהם מתנגד נחרצות לכך שאליעזר יקח את יצחק לחרן גם לצורך שידוך עם בת משפחתו.

כמו כן, ה' מזהיר את יצחק: "אל תרד מצרימה" (כו, ב), ומפרש רש"י: "שאתה עולה תמימה ואין חו"ל כדאי לך".

במה טמונה החשיבות שיצחק לא יצא מא"י? והלא גם אברהם וגם יעקב יצאו מא"י למצרים בגלל הרעב.

נראה שהיה חשוב שיצחק יבצע קניין על א"י בעצם העובדה שלא יעזוב אותה אף פעם בחייו, בתור קניין "חזקה".

כל האבות נדדו מחו"ל לא"י וחזרה לחו"ל. עד לכניסת בנ"י לארץ אחרי יציאת מצרים לא היה דור אחד שנולד וחי כל חייו בארץ חוץ מיצחק. כלפי העמים היה חשוב שיצחק יישאר בא"י, כדי  להראות את הקשר הנצחי של העם היהודי לא"י, וכדי להפעיל את ההבטחה  "לזרעך אתן את הארץ". הבטחה זו נאמרה לאברהם וכוונה ליצחק, שעליו נאמר "כי ביצחק ייקרא לך זרע" (כא, יב), משמע, שהירושה תתבצע ע"י יצחק.

ובגלל זה אברהם התעקש שיצחק לא יצא מא"י, ובמיוחד לא לחרן, שהרי כשהיה אברהם בחרן, ה' ציווה עליו "לך לך מארצך", וחזרת יצחק לשם תיתפס כהפקרת הזיקה לא"י.

לאחר שיצחק חי כל חייו בארץ ישראל, נוצר קשר בל-יינתק בינו לבין הארץ, ולכן יעקב היה יכול לצאת מן ארץ, גם לאורך זמן, משום שיציאה זאת נחשבת יציאה ארעית.

[ומכאן לקח לימינו: יותר מבכל תקופה בעבר, העמים כופרים בזכותנו על הארץ; בעבר החריבו אויבינו את מקדשנו, אבל עכשו הן טוענים שמעולם לא היה קיים. לכן חשוב במיוחד שנגור בארץ, כדי לאשר מחדש את ברית ה' עמנו לתת לנו את הארץ].

קשר מיוחד היה גם בין יצחק לירושלים: הוא נעקד על הר המוריה בירושלים; וההבטחה הראשונה על לידת יצחק (טו, ד) ניתנה מיד אחרי שמלכי צדק מלך ירושלם בירך את אברהם (יד, יט).