זרע שמשון - פרשת במדבר (2 תגובות לחידוש זה)
נכתב על ידי DL2000, 21/5/2014
[b]בס"ד
(פרשת במדבר)
במתן תורה זכו ישראל לדגלים כמלאכי השרת
'איש על דגלו וגו' (ב ב): במדרש (ילקוט שיר
השירים תתקצב, במדב"ר ב ד) דורשים את
הפסוק (שיר השירים ו ד) 'נאוה כירושלים אימה
כנדגלות', נאוה כירושלים- כאותם מלאכי השרת
שהם יראים ומושלמים לי, אימה כנדגלות –
כדגלים שנתתי לך, ודוד רואה ואומר 'לא עשה כן
לכל גוי' (תהילים קמז כ).
וקשה, מנין לחז"ל שדוד המלך באמרו 'לא עשה
כן לכל גוי' מתכוון לרמוז לענין הדגלים, אולי הוא
מתכוון על התורה והמצוות שזכו בהם רק ישראל
ולא אומות העולם. וגם יש לדקדק בפסוק (שלפני
הפסוק שהובא במדרש) 'מגיד דבריו ליעקב חקיו
ומשפטיו לישראל', מהו כפילות הלשונות, דבריו,
חקיו, ומשפטיו, ומה ההבדל בין יעקב לישראל.
ויש לבאר על פי מה דאיתא בחז"ל (במדב"ר ב ב)
שבזמן מתן תורה ראו בני ישראל את המלאכים
מסודרים בצורת דגלים ונתאוו להיות כמותם, אמרו
הלואי אנו נעשים דגלים כמותם, אמר להם הקב"ה
נתאויתם לדגלים חייכם שאני עושה שאלתכם
שנאמר ימלא ה' משאלותיך, מיד הודיע הקב"ה
אהבתו על ישראל ואמר למשה לך עשה אותם
דגלים כמו שנתאוו.
ועוד מובא בחז"ל (תנחומא במדבר יב) שיעקב
אבינו צוה לבניו שלאחר פטירתו ישאו את ארונו
ויעמדו כפי הסדר שישראל עומדים בדגלים.
ועתה בצירוף אלו המדרשים יובן אל נכון דברי
המדרש שפתחנו בו, ויבוארו הפסוקים כמין חומר.
די"ל שכך הבינו חז"ל לפרש את הפסוק, 'לא עשה
כן לכל גוי -משום- שמשפטים בל ידעום'. והיינו
שמרומז בפסוק שיש דבר שקבלו ישראל ונחסר
לגוים היות ולא קבלו את התורה. והנה הדבר
שהרויחו ישראל בקבלת התורה [חוץ מהתורה]
היה הדגלים שמראים על ענין היחוד והשלום, וכמו
שמבואר במדרש שישראל זכו לכך בעת מתן תורה
כשראו את המלאכים ונתאוו להיות כמותם. ועיקר
הלימוד שמדובר בענין הדגלים הוא ממה שנרמז
בפסוק מקודם 'מגיד דבריו ליעקב' – היינו שמדובר
בדבר שיעקב ידע מכך, וזה הדגלים שהקב"ה גילה
את סוד הדגלים שעתיד לצוות את בני ישראל ליעקב
אבינו, כדי שיעקב יצווה את בניו שישאו את מיטתו
גם כן בצורת הדגלים. [ולכך אמר 'דבריו ליעקב'
היינו את דברי החיבה שעתיד לומר לבנ"י]. ואחר
כך כשיצאו ממצרים צוה הקב"ה 'חקיו ומשפטיו
לישראל', 'חקיו' היינו המצות שהם בלי טעם שבני
ישראל קבלו על עצמם בקבלת התורה, 'ומשפטיו'
אלו המצוות עם טעם כגון לא תרצח ולא תנאף (עי'
רש"י ויקרא יח ד), שאף את המצוות האלו אומות
העולם לא רצו לקבל ורק בני ישראל הסכימו לקבל,
ולכן נקראו כאן 'ישראל' לשון חשיבות, מפני שקבלו
את החוקים והמשפטים. ועל כך סיים הכתוב 'לא
עשה כן לכל גוי' שלא נתן לאומות העולם את
הדגלים, כי 'ומשפטים בל ידעום', משום שלא קבלו
את התורה לא זכו למצוה זו משא"כ ישראל היות
וקבלו את התורה זכו שנתן להם הקב"ה את הדגלים
כשבקשו על כך. [ואולי יש להוסיף שמפני שקבלו
את התורה זימן להם הקב"ה שיראו את המלאכים
כסדר הדגלים כדי שיתאוו ויבקשו על כך, ואז ימלא
את משאלותם בשכר שקבלו את התורה.]
('זרע שמשון' פרשתינו אות א)
מפרשתן למדנו שירדה חורבן לאומות במתן תורה
'וידבר ה' אל משה במדבר סיני וגו' (א א): במדרש
(במדב"ר א א) זה שאמר הכתוב (תהלים לו ז)
'משפטיך תהום רבה', אמר רבי מאיר הפסוק הזה
הוא משל לדירה של הרשעים שהדירה שלהם
בתהום רבה. וקשה להבין מה סמיכות הפסוק
'וידבר ה' אל משה במדבר סיני' ל'משפטיך תהום
רבה', ומדוע ממשיל רבי מאיר את הפסוק דוקא
לדירת הרשעים.
ויש לומר דהנה מצינו שנחלקו בגמרא (שבת פט.)
בענין הר סיני שיש לו כמה שמות, ר' יוסי בר חנינא
סובר שיש לו חמשה שמות אולם שם העצם שלו
הוא 'חורב'. ונקרא סיני שירדה שנאה לאומות
העולם עליו. ואילו רבי אבהו סובר ש'סיני' הוא
שם העצם שלו ונקרא 'חורב' כי ירד ממנו חורבן
לאומות העולם.
ומפרש הרי"ף (בפירושו על על העין יעקב) שירדה
שנאה עליהם הכוונה שנשנאו על כך שלא קבלו את
התורה. וירדה חורבה הכוונה שקבלו גזר דין ועונש
על שלא נטלו את התורה, שנחרבו. ר' יוסי בר חנינא
הסובר 'חורב' שמו ונקרא 'סיני' כי ירדה ממנו
שנאה לאומות, היינו שהם רק שנואים על כך שלא
קבלו את התורה. ואילו רבי אבהו שסובר שירד
ממנו חורבה לאומות, הכוונה שלא רק שנשנאו
על כך שלא קבלו את התורה אלא גם נגזר עליהם
חורבן וכליה.
ונראה להוסיף שמחלוקת זו תלוי בענין אחר, והיינו
שאם ישראל קבלו את התורה ברצון, שוב אין
אומות העולם יכולים לקבלה, ולכן הם רק שנואים
על שלא קבלו התורה בתחילה. ואילו אם נאמר
שישראל לא קבלו את התורה ברצון אלא שאחר כך
קיימוה, אם כן אף אומות העולם היו יכולים לחזור
ולזכות בה, ומכיון שלא קבלוה נגזר עליהם חורבן, כי
הם צריכים להענש בכפליים, ראשית על שלא קבלו
את התורה בתחילה, ועוד על שלא חזרו אחר כך
לזכות בה ולקיימה כפי שעשו ישראל. ומ"ד שירדה
על האומות שנאה, סובר שישראל קבלו את התורה
מרצון. ומ"ד שירד על האומות אף חורבה, סבר
שלא קבלו ישראל את התורה בתחילה מרצון, ונגזר
עליהם חורבה משום שלא חזרו לזכות בה.
ולפי"ז מבואר קושיותינו, דהנה יש להתבונן דבכל
מצוה שבתורה שהוזכר בתורה שנאמרה בסיני מובן
מדוע נקט סיני היות ובמתן תורה נזכר השם סיני,
כך גם הוזכר בכל המצוות שהרי כולם ניתנו למשה
בשעת מתן תורה כמבואר בחז"ל, אולם כאן שאין
מדובר בשום מצוה, ורק בסיפור דברים שאמר
הקב"ה למשה בהר סיני למנות את ישראל א"כ
בודאי היה צריך לומר את שם העצם של המקום,
וא"כ כשהזכיר לומר בפרשתינו 'במדבר סיני' מוכח
שזה שם העצם של ההר ונקרא חורב משום שירד
חורבה לאומות עליו היות שלא קבלוה בתחילה ואף
לא חזרו לזכות בה לאחר מכן. וזה מה שדרשו חז"ל
לומר הדא הוא דכתיב משפטיך תהום רבה מתוך
שהזכיר כאן שם סיני אנו לומדים שעשה הקב"ה
משפטים וחורבנות עם האומות.
וזה גם מה שהביא את דברי רבי מאיר לבאר מה
הכוונה חורבה לאומות, שלכאורה היינו שיחרבו
להם הבתים והעיירות והרי אנו רואים שהם קיימים
ויש להם בתים ועיירות הרבה, על כך השיב משל
את הרשעים בדירתם וכו' היינו שיבוא זמן שיהיו
כל הבתים שלהם חורבה ולא יהיה להם רק את
התהום שידורו בו.
('זרע שמשון' פרשתינו אות ב)
[/b]
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (2)
מספר הרב מנחם בנימין פאשקעס שליט"א: קודם חג השבועות תשע"ג שאל אותי
ידידי ל.ש. בענין מה שקרא בצייטונג ושמע מאנשים שהלימוד בספר 'זרע שמשון'
מסוגל לפעול ישועות ולזכות לפקידה בזש"ק, אם אני מאמין בכך. ואם שמעתי שאכן
הבטחת המחבר מתקיימת. היות ויש לו בן שכבר נשוי יותר מארבע שנים ועדיין
מצפה לישועה.
השבתי לו: בתרתי לטיבותא - גם אמונה וגם ראיה. יש לי אמונת צדיקים, ואני מאמין
בכל לב שדבר צדיקים יעמוד וצדיק שמבטיח וגוזר בודאי דבריו לא ישובו ריקם.
וגם שראיתי בעיני מכמה אנשים שעשו קביעות בספר וזכו לישועה. וחלקם אף זכו
לכך מיד באותו שנה שהתחילו בלימוד. ועוד שמעתי הרבה עדויות מאנשים שעסקו
בלימוד והדפסת והפצת דברי תורותיו ובראשם הרה"צ בנש"ק רבי נפתלי אלימלך
וואגשאהל שליט"א רב דביהמ"ד אור לשמים –אפטא, וראש הכולל ללימוד הספר
'זרע שמשון'
'למשפחותם לבית אבותם' (א ב): קשה מדוע
מייחסים את בני ישראל רק לבית אבותם ולא אף מצד
האמהות, שהרי עיקר כשרות היחס שנשאר בבני
ישראל בא מצד הנשים ששמרו על זה במצרים, ועל
כך העיד הכתוב (במדבר כו יד) הראובני, השמעוני,
שנתן בהם שמו ה"א בתחילה ויו"ד בסוף, להכחיש
מה שאמרו האומות אם בגופם שלטו המצריים כל
שכן בנשותיהן, ואם כן מדוע כאן נדחו הנשים ואמרו
רק לבית אבותם.
ויש לתרץ לפי הנאמר בגמרא (קדושין עא.) 'יחסותא
דבבל שתיקותא', שמי שהוא איש שלום ואינו
מתקוטט זה סימן שהוא מיוחס. והוכחה זו אינה
שייכת בנשים כי הנשים יושבות כל אחת בביתה
ביחידות כי כל כבודה בת מלך פנימה. ושייך רק
באנשים כאשר רואים שהם בשלום אז יודעים שהם
מיוחסים. ולכן דייקא למשפחותם לבית אבותם,
לפי התנהגות האבות תדע את משפחותם אם הם
מיוחסים.
('זרע שמשו