"וקדשתם את שנת החמשים שנה וקראתם דרור בארץ לכל ישביה יובל הוא תהיה לכם ושבתם איש אל אחזתו ואיש אל משפחתו תשבו" (ויקרא כה,י). '"וקראתם דרור" – אין "דרור" אלא חירות. אמר ר' יהודה: מה הלשון "דרור"? כמדייר ביה דיירא ומסחר בכל מדינה' (ספרא). 'דתניא: אין דרור אלא לשון חירות. א"ר יהודה: מה לשון דרור? כמדייר בי דיירא, ומוביל סחורה בכל מדינה' (ר"ה ט,ב). 'כמדייר בי דיירא - מי שהוא ברשותו לגור בכל מלון שירצה' (רש"י). דברי ר"י שמסביר שדרור זה מלשון דר, שדר איפה שרוצה ואין מי שמעכב בעדו, זה מובן; אבל מהו שמוסיף שמוביל ועושה סחורה בכל המדינה, במה זה מוסיף משהו? בפשטות י"ל שזה מחזק את גילוי החירות, שדר איפה שרוצה ועושה סחורה איפה שרוצה ואין מי שמעכב בידו; ובפרט זה כהעמדה כנגד העבד שמשתחרר, שהוא קודם היה בבית רבו ועבד אצלו, ועכשיו העבד משתחרר ויכול להסתובב היכן שרוצה ועובד איפה שרוצה. אמנם זה לפי פרש"י, אבל בערוך מובא הסבר אחר, כמו שמביאו השפתי חכמים: 'כמדייר. ומוביל סחורתא בכל מדינתא. ופי׳ הערוך כמדייר דיירא פי׳ שירוץ נושא הסבל הסוחר ומוליך סחורה בכל מקומות. מדייר. לשון ריצה. דיירא. לשון סבל מדוור בשני ווי״ן. ורש״י פירש שם: כמדייר בי דיירא מי שהוא ברשותו לגור בכל מלון שירצה'. ממילא לפי הערוך זה מובן מאוד מדוע מוסיף ר"י שעושה סחורה בכל מדינה, כיון שזהו אותו עניין ממש שבו מדבר, שהכוונה שהסבל עושה סחורה בכל מקום שרוצה. המלבי"ם מוסיף ש-דר זה גם לשון סיבוב: 'וקראתם דרור – לכולי עלמא הדרור מורה על החירות, כמו צפור דרור שאינו תחת רשות אדם, כמ״ש הראב״ע. רק ר׳ יהודה הוסיף והוציאו מענין ״דר״ ו״דירה״ שיכול לדור בכל מקום, ומענין ״דר״ המורה על הסיבוב שיכול לסחור ולסבב בכל מקום' וכו'. לפי המלבי"ם אפשר אולי להבין מה שנאמר בגרסת הילקו"ש: '"וּקְרָאתֶם דְּרוֹר" אֵין דְּרוֹר אֶלָּא חֵרוּת. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: מַה לְּשׁוֹן דְּרוֹר, כִּמְדַיַּר בֵּי דַּיָּרָא כְּאִידְרָא, וּמַסְחָר בְּכָל מְדִינָה' (ילקו"ש רמז תרנט). וכן יש שגורסים קצת דומה בספרא: 'אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: מָה הַלָּשׁוֹן דְּרוֹר מְדַבֵּר באידרייא (כמדייר בִּי דיירא) ומסחר בְּכָל מְדִינָה'. שלא מובן מהו כמו אידרא שפרושו כמו גורן? אלא שאם ההסבר שהכוונה שיכול להסתובב ולסחור בכל מקום, יוצא שהכוונה שיכול להסתובב בכל מקום, כעין גורן שהיא עגולה (וגם 'אידריא' זה גורן, כמו שתרגם יונתן בשמואל א כג,א). אמנם אפשר שלפי הספרא הכוונה כעין שנאמר 'אידרי' שפרושו קפץ, שזהו כעין דברי הערוך שהסבל רץ, שזהו שקופץ ומזדרז.(או ש'אידרייא' זה כעין 'דיירא' שזהו סבל לפי הערוך, וכך 'מדבר באידרייא' הכוונה שמדובר על סבלות - ודוחק). אולי אפשר שר"י בא לרמז בדבריו שלא יחשוב אדם שכיון שביובל השדות חוזרות וכן העבדים משתחררים, ולא עובדים בקרקע אז סימן שזוהי שנה של אי עבודה בארץ. לכן מדגיש ר"י שאין הכוונה להתבטל בשנת היובל אלא יש להתחזק ולקיים מצוות יישוב הארץ בדרכים אחרות, שלכן מביא שסוחר בכל מדינה, שבעבודה בא"י יש משום מצוות יישוב א"י. אולי רמז זאת בפס': "וקדשתם את שנת החמשים שנה וקראתם דרור בארץ לכל ישביה" כעין רמז שהדרור קשור לעניין של קדושה ("וקדשתם") שמתגלה "בארץ", שזהו ישוב א"י. אולי גם רומז שביובל (ובשמיטה) אדם נח מעבודת הקרקע ומעבודות הקשורות בכך (שאסור לעשות סחורה בפירות שביעית) ויש לו זמן לשבת ללמוד תורה, ולהעמיק את האמונה בהשגחת ה' ובגילוי קדושה שיש בא"י. לכן מרמז שדרור מרמז לעניין דירה, כרמז לדירה בא"י, כגילוי למצוות יישוב א"י, וממילא זה כולל גם עבודה ומלאכה בארץ שזה חלק ממצוות ישוב הארץ, וזהו כרמז "וקראתם דרור בארץ לכל ישביה", שגם אלו שבמשך השנים הרגילות לא לומדים תורה, בכ"ז ביובל (ושמיטה) יש להם זמן לשבת ללמוד, ולכן אז "לכל ישביה" של א"י יש זמן ללמוד, ולכן אז "וקראתם דרור בארץ", תקראו להם על ענייני מצוות יישוב א"י "לכל ישביה" לכל מי שבארץ שעכשיו יכולים ללמוד תורה (שבכך לא יבואו לזלזל בארץ אחרי שיראו שלא עובדים וקשה לגור כאן, וכן מחזקים אותם בכוחות רוחניים לקראת המשך העבודה בשנות החול). אולי אפשר גם שר"י רמז שביובל העבדים משתחררים לחירות, ולכן יכולים להסתובב ולדור בכל הארץ (שזה קשור למצוות ישוב א"י; ולכן זכותו גדולה - 'א"ר ירמיה בר אבא א"ר יוחנן: כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן העולם הבא' [כתובות קיא,א]) ולסחור בארץ שזהו מצוות ישוב הארץ, ובדבר זה מקרבים את הגאולה: 'וּבְהֶעָרַת בְּנֵי אָדָם וְהִתְעוֹרְרוּתָם אֶל אַהֲבַת הַמָּקוֹם הַהוּא הַקָּדוֹשׁ יְנַחֵץ הָעִנְיָן הַמְיֻחָל, שָׂכָר גָּדוֹל וּגְמוּל רָב, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי-עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי-בָא מוֹעֵד, כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת-אֲבָנֶיהָ וְאֶת-עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ". - רְצוֹנוֹ לוֹמַר כִּי יְרוּשָׁלַיִם אָמְנָם תִּבָּנֶה כְּשֶׁיִּכְסְפוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לָהּ תַּכְלִית הַכֹּסֶף עַד שֶׁיְּחוֹנְנוּ אֲבָנֶיהָ וַעֲפָרָהּ' (הכוזרי ה,כז). אז הארץ מצמיחה שבזה רואים את תהליך הגאולה: 'ואמר רבי אבא: אין לך קץ מגולה מזה שנאמר (יחזקאל לו, ח) "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל" וגו'' (סנהדרין צח,א). (ולכן גם הזכיר גורן, לגרסאות שגרסו 'אידרא', כרמז לגידולי ארץ ישראל). שאז נעשה חירות לישראל (כמו שנעשה בימנו), והיא צומחת הולכת וגודלת עד לגאולה השלמה. שרמז לזה כיון שמדובר על יובל שנקרא "עולם" (שמות כא,ו), שזה מרמז על העולם המתוקן, שלכן מתגלה בו חירות כעין גילוי של החירות השלמה שלעתיד לבא. וכן כאן נאמר "יובל הוא" שרומז לעתיד לבא (ראה ברמב"ן ברבנו בחיי).