בהגדה של פסח אנו אומרים: ' … אֵלּוּ עֶשֶׂר מַכּוֹת שֶׁהֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִים בְּמִצְרַיִם, וְאֵלּוּ הֵן: דָּם, צְפַרְדֵּעַ, כִּנִּים, עָרוֹב, דֶּבֶר, שְׁחִין, בָּרָד, אַרְבֶּה, חֹשֶׁךְ, מַכַּת בְּכוֹרוֹת. רַבִּי יְהוּדָה הָיָה נוֹתֵן בָּהֶם סִמָּנִים: דְּצַ"ךְ עַדַ"שׁ בְּאַחַ"ב', מה בא ר"י להוסיף? ראה 'לזמן הזה', ניסן, 'דצ"ך עד"ש באח"ב', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א ש(מאריך בזה ו)מביא כמה הסברים (א. לקצר כדי לזכור [מחזור ויטרי]. ב. לומר את הסדר הנכון [פירוש המיוחס לרש"י]. ג. זהו הסדר של המכות שהיו שתים בהתראה ואחת בלי התראה [מדרש לקח טוב, רשב"ם ומלבי"ם]. ד. יש בכל סדר כדי ללמד על יסוד באמונה [אברבנאל ומלבי"ם]). אולי אפשר לומר קצת חיזוק לדברי המדרש לקח טוב, שדברי ר"י מובאים לאחר שנאמרו עשרת המכות, וזה בא כפירוט למה שנאמר קודם: 'דָבָר אַחֵר: "בְּיָד חֲזָקָה" - שְׁתַּיִם, "וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה" - שְׁתַּיִם, "וּבְמֹרָא גָּדֹל" - שְׁתַּיִם, "וּבְאֹתוֹת" - שְׁתַּיִם, "וּבְמֹפְתִים" - שְׁתַּיִם. אֵלּוּ עֶשֶׂר מַכּוֹת שֶׁהֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִים בְּמִצְרַיִם, וְאֵלּוּ הֵן' וכו', שלכן היתי יכול לחשוב שכיון שהתורה רמזה על עשרת המכות בצורה של זוגות, אז סימן שהמכות מתחלקות ע"פ זוגות; קמ"ל ר"י שזה היה רק כרמז בפס' אבל המכות מתחלקות ע"פ שלשות. אולי אפשר כדרש שבשם יהודה יש רמז לשם הויה, ועוד האות ד', כרמז שה' מהווה את המציאות בעולם שיש בה ד' רוחות השמים, ולכן עושה רמזים במציאות לרמז על גילוי רצונו בעניין (מעין שם הויה שנכתב בצורה אחת אבל נקרא בצורות שונות [אלקים או אדנות] ע"פ הגילוי במציאות). מעין מה שמצינו אצל מיתת בני אהרן, לשיטת הרמב"ן, שהמציאות מוכיחה על רצון ה': 'ולדעתי בדרך הפשט אין צורך לכל זה, כי דבר השם גזרותיו ומחשבותיו וענין דרכיו והדבור, יאמר בכל אלה "דברתי אני עם לבי" (קהלת א טז) חשבתי מחשבה זו ... והנה אמר משה: המקרה הזה הוא אשר גזר השם לאמר אל לבו "בקרובי אקדש" שלא יהרסו אל קדושתי, "ועל פני כל העם אכבד" שיהיו נוהגים כבוד במשכני' וכו' (ויקרא י,ג; רמב"ן). וזהו שר"י היה נותן בהם סימנים, לא רק כפשט שהכוונה לסימני קיצור (ר"ת), אלא סימנים לדבר ה' שהתגלו במכות. נראה שזהו הרמוז במדרש: '"ויחזק לב פרעה”. ודע כי מכת הכנים בלא התראה הביאה הקב״ה עליהם, וכן השחין והחשך וסימן כח״ש. חשבתי בלבי לומר על אלו השלשה למה הן בלא התראה? כי על השנים היה מתרה בו, ועל השלישי לא היה מתרה בו, כסימנו של ר׳ יהודה דצ״ך עד"ש באח״ב; והיינו דתנן: מי שלקה ושנה, בית דין כונסין אותו לכיפה ומאכילין אותו שעורין עד שכריסו נבקעת' (לקח טוב; שמות ח,יג). שמדוע הביא המדרש 'וסימן כח"ש' הרי זה לא נותן כלום? אלא בא לרמז שהמכות השלישיות היו עונש על שלא שמע לשנים הקודמות, ממילא זה בשל שהתכחש למה שנעשה לו קודם בשתי מכות, ולכן ה' רמז זאת בר"ת של המכות השלישיות 'כחש'. ממילא אותו דבר גם מה שמביא את ר"י בהקשר לזה, שבר"ת שנתן יש סימנים שמגלים את דבר ה'. (בר"ת יש רמזים ע"י שלוקחים את כלל מה שה' פעל בעולם, ומבררים ביחד מה ה' רמז בזה, וזה גם שלא לפי הסדר [אלא צריך להעמיק ולברר מה ה' רצה]; ולפעמים אפשר לברר דווקא בראיה רחבה של מה שנעשה ולא רק בראיה נקודתית). (אמנם כאן נאמר במפורש שה' אמר למשה ללכת לפרעה בבוקר וכדו', אלא שזה גם מלמד לדורות שבמציאות יש גם רמז כנגד דבר ה', כמו שאמר למשה וכך כנגדו התגלה ברמזים בר"ת). שלושת המכות הראשונות בכל סדר ניתנו לפרעה בעמדו על היאור בבוקר לבדו, לכן הר"ת שלהם זה 'דע-ב', שמודיע לו (דע) בהיותם רק שניהם (ב'), שמעיד עליו (שזהו גם רמז לעדות – 'עד-ב') שאם לא ישמע לה' יענש; ועשה זאת רק בהיות שניהם לבד בשביל כבוד פרעה, שיוכל לחזור בו בלי להתבייש, וכן שישקול את הדבר בעצמו בלי שייעצו לו לרעה. שלושת המכות השניות נעשו בארמון לפני כולם, ולכן זהו ר"ת 'צד-א', שעמדו משה ואהרן מול כל חכמי מצרים כעין משני צדדים, אבל בעצם משה בא לצוות להם ולאיים ולא לעשות דיון, ולכן זה 'צד א' שמשני הצדדים בעצם יש רק צד אחד עיקר, וזה בשל שהם באו ודיברו בשמו של ה' שהוא האחד (שגם זה רמז 'א', הקב"ה שהוא יחיד ומיוחד, שמשה ואהרן דיברו מהצד שלו); כמו כן באו ללמד לכל העולם את מעלת בנ"י, שה' מגן ועוזרנו בשל יעודנו, לכן זה רמז שאנו מעבר אחד – מהצד השני של כל העולם, מצד גילוי שם ה', שזהו יעודנו; כעין הנאמר באברהם: '"ויגד לאברם העברי" … רבי יהודה אומר: כל העולם מעבר אחד, והוא מעבר אחד' (ב"ר מב,ח), שזה נעשה כשמשה ואהרן נעמדו בגאון מול האימפריה המצרית וציוו להוציא את בנ”י לעבוד את ה', בשם ה'. ושלושת המכות השלישיות זהו 'כחש', על שהתכחשו ולא הוציאו את בנ"י. גם בכל סדר שבמכות יש רמז בסימניו: הסדר הראשון הוא 'דצ"כ' – זה בא לגלות בעולם על מציאות ה', ולכן שיביט על המציאות המורכבת שבעולם, שמזה הוכחה שה' ברא את העולם, שלא יכול להיות שנברא מעצמו (ראה 'חובות הלבבות', שער היחוד, פרק ו); זהו הסדר הראשון ר"ת 'כצד' (כשהאות כ' בצירה שנשמע כמו 'כיצד') שיעיין כיצד נברא העולם ומזה יאמין במציאות ה'. גם רמז שה' הוא היחיד, ומה שעבדו ע"ז, שזהו שפרעה אמר שמכיר את הע"ז אבל לא מכיר את ה', רומז לו משה שהע"ז התחילה מכעין עבודה צדדית לעבודת ה' (ראה רמב"ם הל' ע"ז א,א), וזהו 'כ-צד', שאומר לפרעה שהע"ז שלך זה בעצם טעות שנבעה מעבודה למשמשים כעין עבודה מהצד לה', ולכן אינך יכול לטעון שאין ה'. הסדר השני הוא 'עד"ש' – שבא לגלות על השגחתו של ה' בעולם, לכן נרמז כעין עדשים, שהעדשה היא קטנה אבל אתה יכול לשים לב אליה, כך אע"פ שאנחנו קטנים וככלום מול ה' בכ"ז ה' משגיח עלינו; ועוד שהעדשים עגולות, שמרמז על גלגל בעולם (שלכן זה מאכל אבלים שרומז על גלגל בעולם [ב"ב טז,ב]) כרמז שה' הוא שמגלגל את העולם, שמשגיח ופועל על העולם. הסדר השלישי הוא 'בא"ח' (ב' של בכורות נחשבת בפני עצמה, רק שחוברה לסדר האחרון כי היא יחידה) שבא לגלות שה' הוא בעל היכולת, שזהו 'אב-ח' שה' ברא את כל העולם והשמים (עולם ושבעה רקיעים, זהו ח=שמונה), הוא אב לכל, ולכן הכל תחתיו, שהוא בעל היכולת בעולם, שהוא מעל ומעבר לטבע (שהטבע זה שבע שכך נברא בשבוע ימי הבריאה, ו-ח' רומז למעל הטבע, שגם לזה רומז באות ח' כאן); ואין זה כמו מלאך שיכול לצוות דווקא על אומה אחת ('הרי הוא כאחד השרים העליונים שיכולתו רק על אומה מיוחדת ואין לו יכולת על שאר האומות' כפי שטען פרעה [ע"פ האברבנאל]) אלא ה' הוא מעל הכל ולכן יכול לחייבו בכח.