מפירוש רש"ר הירש לתורה – פרשת ויקהל

שמות לה,יז-יח: אֵת קַלְעֵי הֶחָצֵר, אֶת-עַמֻּדָיו וְאֶת-אֲדָנֶיהָ; וְאֵת, מָסַךְ שַׁעַר הֶחָצֵר. אֶת-יִתְדֹת הַמִּשְׁכָּן וְאֶת-יִתְדֹת הֶחָצֵר, וְאֶת-מֵיתְרֵיהֶם: מדוע אדנים מתייחסים כאן לחצר ולא לעמודים (כמו בכל מקום " אֶת-עַמֻּדָיו וְאֶת-אֲדָנֶיהָ") ומדוע כאן 'חצר' בנקבה ולא בזכר (כמו בכל מקום " וְאֶת-מֵיתְרֵיהֶם")? רש"ר הירש: "החצר כאן היא נקודת מעבר בין החיים הרגילים של העם לבין המקדש, ותכונתה העצמית מתבטאת בחומר שממנו עשויים אדניה – נחושת, מתכת שפלה. הכתוב כאן מדגיש תכונה זו של הנחושת ואת משמעותה לגבי העם. כל העם, אף הפשוטים והגסים שבהם (כמו הנחושת בין שאר המתכות), מוזמנים להיכנס בשערי המקדש. החצר כשלעצמה אינה מקום בפני עצמו ואינה תכלית המקדש. היא מקום בעל אופי 'נקבה', מקום המקבל את משמעותו מהמקדש והמוביל אל המקדש".

לה,לג: וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת, וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ; לַעֲשׂוֹת, בְּכָל-מְלֶאכֶת מַחֲשָׁבֶת: מהי 'מלאכת מחשבת' ומה משמעותה? רש"ר הירש: "פשוטה כמשמעה – מלאכה שכרוכה בה מחשבה. זהו הביטוי ... קובע גם את מושג המלאכה האסורה בשבת, אשר אמת המידה שלה, כידוע, היא מלאכת המשכן. מלאכה אנושית במובנה המלא מוגדרת כהוצאת מחשבה מהכוח אל הפועל ... נובע מכך ש'מתעסק' (ללא הכרה במעשהו) אינו נחשב ל'מלאכת מחשבת', וכן גם 'דבר שאינו מתכוון', 'מלאכה שאינה צריכה לגופה', 'כלאחר יד' ו'מקלקל'. אף אחד מאלה אינו כלול במובנו המלא של מושג המלאכה האסורה בשבת".

לו,ח: וַיַּעֲשׂוּ כָל-חֲכַם-לֵב בְּעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה, אֶת-הַמִּשְׁכָּן--עֶשֶׂר יְרִיעֹת:  שֵׁשׁ מָשְׁזָר, וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי: מדוע התורה חוזרת בכל הפרטים שוב ושוב על ציווי המשכן, עשייתו, הקמתו? רש"ר הירש: "החזרות מלאות הפרטים נועדו להודיענו שעושי המלאכה ומשה העמידו לנגד עיניהם תדיר את האופי הקדוש והמשמעות הסמלית של כל חפץ וחפץ, לא רק בעת יצירתו אלא גם כאשר הדברים הגמורים נמסרו והוצבו במקומם ... בדרך זו הובטח אופיו הקדוש".

לח,ח: וַיַּעַשׂ, אֵת הַכִּיּוֹר נְחֹשֶׁת, וְאֵת, כַּנּוֹ נְחֹשֶׁת--בְּמַרְאֹת, הַצֹּבְאֹת, אֲשֶׁר צָבְאוּ, פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד: מדוע הכיור שהוא כלי המיועד לקידוש ידים ורגלים, נעשה ממראות? רש"ר הירש: "תכליתה של המראה היא להבליט את מראהו החושי – גופני של האדם, כדבר שיש להתבונן בו במיוחד. נמצא שהרגש החושים הטבוע בהוויה האנושית הגופנית, לא רק שאינו מופקע מההתקדשות הבאה מהמקדש, אלא הוא דווקא הדבר הראשון והעיקרי להתקדשות זו ... הבחינה של המהות האנושית המאפשרת את חירותה המוסרית של השאיפה לקדושה, היא ביסודה הרגש החושים".

שבת שלום, שבת של כניסה לקודש, מנוחת שבת מכוונת, ראיית הקודש והחוש, ושישוחררו כבר החטופים, אורן.