"וַיַּעֲשׂוּ כָל חֲכַם לֵב בְּעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה אֶת הַמִּשְׁכָּן"

(שמות לו, ח)

בפרשות ויקהל-פקודי, המלאות בעשייה, חוזרת מילת מפתח מרכזית – מְּלָאכָה:

"לְהָבִיא לְכָל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' " (שמות לה, כט)

"לְכָל מְלֶאכֶת הָעֲבֹדָה הֵבִיאוּ" (שמות לה, כד)

"וַיַּעֲשׂוּ כָל חֲכַם לֵב בְּעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה אֶת הַמִּשְׁכָּן" (שמות לו, ח)

"מַרְבִּים הָעָם לְהָבִיא מִדֵּי הָעֲבֹדָה לַמְּלָאכָה" (שמות לו, ה)

"וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת כָּל הַמְּלָאכָה וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' " (שמות לט, מג)

 היהדות מחשיבה מאוד את המלאכה, המשנה בסנהדרין מפרטת את האנשים שפסולים לעדות, וביניהם אלה ש"אינם עוסקים ביישובו של עולם" (סנהדרין כד, ב).

מי שלא עוסק במלאכה פסול להעיד. גם תורה ללא מלאכה היא דבר פסול "וכל תורה שאין עמה מלאכה, סופה בטלה וגוררת עוון" (משנה אבות ב, ב).

מדוע מייחסת היהדות חשיבות שכזו למלאכה?

חשק עשיית המלאכה מניע את העולם להתקדם ולהשתכלל. הרצי"ה זצ"ל, מלמד אותנו שהמילה מלאכה נגזרת מהמילה מלאך, שליח. תודעת עשיית מלאכה היא שאנו שלוחיו של ריבונו של עולם לשכלול ולקידום המציאות, להוציא אותה ממצבה הגולמי ולהפוך אותה לכלי הממלא את תפקידו בצורה מיטבית יותר. המלאכה מביעה אמונה שיש אפשרות אמיתית לתקן ולפתח את החיים, להוציא אותו מהתוהו הראשיתי שבהם. התורה והמלאכה עובדות בשיתוף פעולה מלא לתיקון ולפיתוח האדם והעולם.

 עם ישראל נקרא למלאכת המשכן. חווית המלאכה הקדושה הזו, שכל עם ישראל נרתם אליה בהתלהבות (שמות לו, ה): "מַרְבִּים הָעָם לְהָבִיא מִדֵּי הָעֲבֹדָה לַמְּלָאכָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' לַעֲשֹׂת אֹתָהּ" - שופכת אור כיצד להתייחס לכל המלאכות שבחיינו. לראות את המלאכה כברכה ולא כהכרח מקולל. במובן זה, מלאכת המשכן מכינה את העם לכניסה לארץ. כמו שמלאכת המשכן לא נעשתה למען אינטרס כלכלי או אישי, כך גם כאשר יבואו ישראל לארץ, ויעבדו בפיתוחה, המלאכה לא תהיה רק לשם פרנסתם וקיומם, אלא כדי לשכלל את העולם, לחשוף את הברכה הטמונה בו.

כוונת האדם, היא זו שמוציאה את המלאכה מקללה לברכה, לשליחות שניתנה לנו ממרומים - "אהוב את המלאכה" עצמה, "ושנא את הרבנות" - שנא את הכבוד האישי והאינטרסים הבאים ממנה.

"אמר רבי יהודה בן בתירא: אדם שאין לו מלאכה מה יעשה? אם יש לו חצר חרבה או שדה חרבה ילך ויתעסק בה" (אבות דרבי נתן יא) – תמיד יש בעולם דבר חרב שיש לשכללו ולתקנו, תמיד ניתן להפריח את שממת המציאות.

 במבט על, ניתן לומר שבספר שמות מתרחש תהליך של שינוי תפיסה בנושא העבודה. בתחילתו של הספר היו ישראל בבית עבדים. העבדות במצרים היתה בזויה וחסרת טעם, מטרתה היתה למרר את חיינו בעול וטירחה מיותרים. עם ישראל יצא מעבדות זו, ומגיע בסוף הספר למלאכה, מלאת שמחה, מלאכת מחשבת.

הרב אליעזר קשתיאל, מהספר: "סימן לבנים - שיחות פרשת שבוע"