רבי נחמן - ממלא כל עלמין
לא יתכן, קובע ר' נחמן, שיהיה דבר בעולם שאין בו אלוקות. שהרי האלוקות ממלאה, וכשהיא איננה הרי שהדבר ריק, וכשהדבר ריק הוא חדל להתקיים. אם כן, כל דבר בר קיימא, יש בו אלוקות. אמנם, ר' נחמן מחלק בין רמת האלוקות המשתנה מדבר לדבר. משמעות השינוי היא כמות הלבושים, ההסתרות, שבהם האלוקות נסתרת. כהרגלו של ר' נחמן, לא מדובר בתיאוריה בלבד, אלא בהדרכה מעשית ובמקרה זה אף תובענית ביותר.
האדם אינו רשאי להשאיר אף פרט במציאות שלא יהווה עבורו צוהר למפגש עם אלוקים:
"כי איש הישראלי צריך תמיד להסתכל בהשכל של כל דבר ולקשר עצמו אל החכמה והשכל שיש בכל דבר, כדי שיאיר לו השכל שיש בכל דבר להתקרב להשם יתברך על ידי אותו הדבר, כי השכל הוא אור גדול, ומאיר לו בכל דרכיו" (ליקוטי מוהר"ן קמא א).
התביעה שר' נחמן תובע בדברים אלו מן האדם היא מוחלטת. האלוקות נמצאת בכל, ועל כן כל מעשיו של האדם הם קודש. בכל מעשה, בכל פרט, בכל עצם, הקב"ה עובר על פניו של האדם, אמנם הוא מסתתר פעמים מעט ופעמים הרבה, אך עדיין זה הוא בכבודו ובעצמו.
ר' נחמן אף מורה לנו כיצד עלינו למצוא את האלוקות שבכל דבר:
"אך מחמת שאור השכל גדול מאד, אי אפשר לזכות אליו כי אם על ידי... בחינת לבנה, כי הלבנה אין לה אור מעצמה כי אם מה שמקבלת מהשמש, וזהו בחינת מלכות דלית לה מגרמה כלום" (ליקוטי מוהר"ן קמא א).
האדם נתבע לגשת אל המציאות בענווה גמורה ובהקשבה דרוכה. מידת ההקשבה והנכונות לקבל ולקלוט, הן הכלי המרכזי שיאפשר לאדם להביט בשכל של כל דבר, כלומר בחיות האלוקית. האדם המבקש להאזין לקול ה' המתגלה דרך המאורע שעובר עליו, האדם הרואה את כל מאורעותיו כחלק מן הדיאלוג שבינו לבין אלוקים - ימצא את השכל שבכל דבר, וכל דבר יביא אותו להתקרב לה' יתברך.
ההנחה כי כל מאורעותיו של האדם הן חלק מהדיאלוג שבינו לבין אלוקים, היא בעלת השלכות רבות והן מעצבות את כל חייו, חוויותיו ומאוויו של האדם. ההנחה התאולוגית על היותו של אלוקים ממלא כל עלמין, מביאה את ר' נחמן לתביעה המוחלטת על קיום דיאלוג מתמיד עם אלוקים.
שאצל ר' נחמן העולם כולו - על הישגיו וכישלונותיו, עליותיו ונפילותיו, נפלאותיו ואסונותיו - הינו שירתו הנצחית והבלתי פוסקת של הקב"ה, רבון חי העולמים.
(הרב איתמר אלדר)
ב"ה
הגותו של רבי נחמן מברסלב – ממלא כל עלמין
האלוקות, כאמור, היא תוכן ומשמעות, וככל שהיא מצומצמת יותר, נסתרת יותר, כך קטנה המשמעות וקטן התוכן. המינימום האפשרי הוא קיום אלוקות בדבר 'רק כדי חיונו להחיותו ולא יותר'. אין שום רושם נוסף שמותירה האלוקות על הדבר לבד מעצם קיומו.
כהרגלו של ר' נחמן, לא מדובר בתיאוריה בלבד, אלא בהדרכה מעשית ובמקרה זה אף תובענית ביותר.
האדם אינו רשאי להשאיר אף פרט במציאות שלא יהווה עבורו צוהר למפגש עם אלוקים:
"כי איש הישראלי צריך תמיד להסתכל בהשכל של כל דבר ולקשר עצמו אל החכמה והשכל שיש בכל דבר, כדי שיאיר לו השכל שיש בכל דבר להתקרב להשם יתברך על ידי אותו הדבר, כי השכל הוא אור גדול, ומאיר לו בכל דרכיו, כמו שכתוב 'חכמת אדם תאיר פניו'... כי החכמה והשכל הוא החיות של כל דבר" (ליקוטי מוהר"ן קמא א).
האור, אם כן, אינו מופיע לאדם מרחוק אלא מקרוב קרוב: 'הנה זה עומד אחר כתלנו משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים'.
התביעה שר' נחמן תובע בדברים אלו מן האדם היא מוחלטת. האלוקות נמצאת בכל, ועל כן כל מעשיו של האדם הם קודש. בכל מעשה, בכל פרט, בכל עצם, הקב"ה עובר על פניו של האדם, אמנם הוא מסתתר פעמים מעט ופעמים הרבה, אך עדיין זה הוא בכבודו ובעצמו.
אחת מאמרותיו הפחות ידועות של הבעש"ט טוענת, כי אדם שלרגע מסיח את דעתו מבורא עולם, הרי הוא כעובד עבודה זרה. לא מדובר בהפלגת דברים סתמית הבאה לחדד את גודל העבירה, אלא באמירה בעלת תוכן.
מכיוון שאין עוד מלבדו, ומכיוון שאין דבר בעל קיום שאינו מלא באלוקות, הרי שעמידה מול מציאות, מול חפץ, מול תחושה, ללא מודעות לאלוקים שבה, הרי זו מעין הצהרה כי ישנה מציאות מלבדו, והלא 'אין עוד מלבדו'.
ר' נחמן אף מורה לנו כיצד עלינו למצוא את האלוקות שבכל דבר:
"אך מחמת שאור השכל גדול מאד, אי אפשר לזכות אליו כי אם על ידי בחינת נון שהוא בחינת מלכות... וזה בחינת לבנה, כי הלבנה אין לה אור מעצמה כי אם מה שמקבלת מהשמש, וזהו בחינת מלכות דלית לה מגרמה כלום" (ליקוטי מוהר"ן קמא א).
ספירת המלכות, היא הספירה שדרכה זורם השפע האלוקי אל העולם והאדם, ועל ידה נוצר החיבור. המאפיין ספירה זו הוא, שהיא לא נושאת תוכן משל עצמה: 'לית לה מגרמא כלום'.
האדם נתבע לגשת אל המציאות בענווה גמורה ובהקשבה דרוכה. מידת ההקשבה והנכונות לקבל ולקלוט, הן הכלי המרכזי שיאפשר לאדם להביט בשכל של כל דבר, כלומר בחיות האלוקית.
המשמעות והתוכן של כל דבר הם החיות האלוקית הנמצאת בו, והאדם המבקש את המשמעות בכל דבר, האדם המבקש להאזין לקול ה' המתגלה דרך המאורע שעובר עליו, האדם הרואה את כל מאורעותיו כחלק מן הדיאלוג שבינו לבין אלוקים - ימצא את השכל שבכל דבר, וכל דבר יביא אותו להתקרב לה' יתברך.
ההנחה כי כל מאורעותיו של האדם הן חלק מהדיאלוג שבינו לבין אלוקים, היא בעלת השלכות רבות והן מעצבות את כל חייו, חוויותיו ומאוויו של האדם.
ההנחה התאולוגית על היותו של אלוקים ממלא כל עלמין, מביאה את ר' נחמן לתביעה המוחלטת על קיום דיאלוג מתמיד עם אלוקים.
שאצל ר' נחמן העולם כולו - על הישגיו וכישלונותיו, עליותיו ונפילותיו, נפלאותיו ואסונותיו - הינו שירתו הנצחית והבלתי פוסקת של הקב"ה, רבון חי העולמים.
מאת: הרב איתמר אלדר, מתוך האתר בית המדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון
