"וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה"

(בראשית מז, כח)

פסוק הפתיחה של פרשתנו נראה במבט הראשון כתיאור זמן המתאר כמה זמן חי יעקב בארץ מצרים: "וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה".

אולם, אם נשנה את ה"צליל" של קריאת הפסוק נוכל לראות שפסוק זה בא לומר וללמד דבר עמוק וחשוב ביותר .

במשך עשרים ושתים שנה היה שרוי יעקב באבל וצער על היעלמותו הפתאומית של יוסף בנו האהוב. מאותו רגע שנתבשר בבשורה המרה ועד שנודע לו כי יוסף חי, מלמדים אותנו חז"ל שנסתלקה מיעקב השכינה בשל העצב הגדול בו היה מצוי. פסוק הפתיחה של פרשתנו לא בא רק לתאר תיאור זמן כמה שנים חי יעקב במצרים. פסוק זה בא וצועק בקול גדול "וַיְחִי יַעֲקֹב"!!

סוף סוף, אחרי כל כך הרבה שנים של צער, עצב וסילוק שכינה, הגיעה העת ויעקב פוגש את יוסף בנו האהוב. עכשיו, ורק עכשיו, כשיעקב מסובב בכל בני משפחתו - חוזר יעקב להיקרא "חי" וחזרה השכינה והברכה לשרות עליו.

לאחר מות אחאב מלך ישראל, עלה לשלטון יהורם בנו. מלך מואב ניצל את השינויים בשלטון וסירב לשלם את המס הקבוע לממלכת ישראל. יהורם מחליט לצאת למלחמה נגדו ומצרף אליו לעזר את יהושפט מלך יהודה, אשר הלך בדרך ה' ונביאיו.

תוך כדי צעידתם של חילות ישראל ויהודה במדבר לכיוון מואב, מגלים הם שאספקת המים אזלה. יהורם חושש שיש כאן אות משמים להפסדם במלחמה והם מחפשים נביא שיסייע להם להחליט לאן לפנות. הם מגיעים לאלישע הנביא שבראותו את יהורם מלך ישראל (בנו של אחאב שהציב מצבות לעבודה זרה) מתמלא בזעם כבד וצועק לעבר יהורם (מלכים ב, ג, יג): "וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מַה לִּי וָלָךְ לֵךְ אֶל נְבִיאֵי אָבִיךָ וְאֶל נְבִיאֵי אִמֶּךָ". יהושפט משכנע את אלישע שעתה לא הזמן לכעס כשכל צבא ישראל נמצא במדבר החם ללא מים. אלישע מקבל ומוכן לעזור אך עדיין יש בעיה - אלישע כולו מלא כעס וחמה, גם אם ירצה עכשיו לסייע ולהתנבא - לא יוכל! אין הנבואה שורה במקום כעס, עצב או צער.

אלישע הנביא מבין כי הזמן קצר ומבקש שיביאו לפניו מנגן שינגן וינעים לו בקול ניגונו. המנגן מנגן ודעתו של אלישע מתיישבת. הנחת, הרוגע והשמחה שנכנסו בו - אפשרו לו לשמוע את דבר ה'. הוא מורה ליהושפט ויהורם להמשיך בלחימתם וצבא ישראל גובר על אדום.

מכוחם של שני סיפורים אלו לומדים חז"ל במספר מקומות כי אין השכינה שורה על אדם מישראל אלא אם כן הוא מצוי במצב של שמחה. כאשר אדם מלא בעצב, בצער ובכאב השכינה לא יכולה לשרות עליו, יש איזה ניתוק ומסך המבדיל בינו לבין הקב"ה.

יעקב ואלישע מלמדים אותנו מסר חשוב ומשמעותי לכל אחד מאיתנו. כדי שנוכל לזכות לקרבת אלוקים, לחיים של חיבור וברכה מאת ה' - צריך קודם כל להיות בשמחה. שמחה לא במובן של הוללות וצחוק, וגם לאו דווקא שמחה שמגיעה מאירועים גדולים או מדברים חריגים. דווקא שמחה כזו הבאה מהדברים הפשוטים של החיים, שיכולים למעשה להיות כל כך גדולים וחשובים. שמחתו של יעקב על היותו מוקף בכל ילדיו ונכדיו, שמחתו של אלישע בשומעו ניגון נעים הבא ממקור טהור - שמחות אלה ולא אחרות הן שהובילו את שני הענקים הללו שתשרה עליהם השכינה.

הרב אסף הר-נוי, מהעלון "שבת בשבתו", אתר: "צומת" - www.zomet.org.il