אחד העקרונות בעולם ההלכה היהודית, שרק ה' הוא בעליהם של דברים - לאדם אין בעלות מוחלטת על קניינו. אלא אנו מחזיקים בקנייננו כפיקדון שניתן לנו לרווחתנו, אך גם לרווחתם של אחרים.

השקפת התורה היא שרכושנו שייך לה', והוא הפקיד אותם בידינו למשמר. אחד מתנאי הפיקדון הוא שאם יש לנו יותר מכפי צורכנו, עלינו לחלוק אותו עם מי שיש לו פחות מכפי צורכו.

"כִּי יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ.. לֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן. כִּי פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לוֹ.. כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ בְּכָל מַעֲשֶׂךָ".

אל תשאלו "מה אני יכול להרוויח?" אלא "מה אני יכול לתרום?" אדם החי מתוך נקודת המוצא הזו, חייו שמחים יותר והוא מרגיש שחייו אינם עוברים לריק.

היו ברכה לאחרים - ותגלו שחייכם הם ברכה לכם.

(הרב יונתן זקס זצ"ל)