יוסף לי - אור - בפרשה – אמור
בס"ד ערש"ק ב' באייר תשע"ד
יוסף לי - אור - בפרשה - אמור
" ויאמר ה' אל משה אמֹר אל הכהנים בני אהרן ואמרת אלהם לנפש לא יטמא בעמיו "(כא, א)
לאחר שציווה הקב"ה את כלל ישראל לא לטמא את הנפש במאכל האסור כמבואר בפרשת שמיני, וכן פירש
תורת האדם היינו טומאת הנידה כמבואר בפרשת תזריע, וכן החיוב להיות פרושים מן העריות כמבואר
בפרשת קדושים. בא הכתוב בתחילת פרשתנו והוסיף אזהרה מיוחדת לכוהנים ביותר 'לנפש לא יטמא
בעמיו' היינו קיימת כאן מצוות לא תעשה, כלומר איסור מפורש מהתורה לכוהנים ואף לבניהם הקטנים,
אע"פ שלא הגיעו לגיל חינוך, לִטָּמַּא בטומאת מת שהרי היא אבי אבות הטומאה. ומכאן מקור האיסור שאין
לכהן להיכנס ל"בית החיים". על כן, כפל הלשון 'אמור ואמרת' ודרשו חז"ל: אמירה ראשונה למת מצוה
יטמא, והשנייה לאחרים לא יטמא(יל"ש, רמז תרכו). היינו אמירה ראשונה היא רק שקיימת מצוות עשה של מת
מצווה כלומר שאין למת קוברין או שמדובר בקרוביו, כלומר אמו, אביו, בנו, אחיו ואחותו רשאי להתעסק
בקבורתו כמדוקדק בהרחבה במדרש(שם תרכז). ואמירה שנייה היא לאחרים לא יטמא.
והטעם הוא שהכוהנים נבחרו לשרת בקודש פנימה. לכן ראוי שישמרו את טהרתם וקדושתם מכל משמר,
שהרי אין חביב לפני הקב"ה יותר מן הטהרה(מדרש חדש) כי הטהרה מביאה לקדושה. ודרשו חז"ל(תנחומא א):
משל לטבח שהיה נכנס ויוצא לפני המלך. אמר המלך: גוזר אני עליך שלא תראה את המת כל ימיך, מפני
שאתה נכנס ויוצא ורואה פניי, שלא תטמא את פלטרין(ארמון) שלי. כך גזר הקב"ה על הכוהנים הנכנסים
לבית המקדש, שלא יטמאו למת.
והיום לצערנו הרב, בעוונותינו הרבים, טרם נבנה בית המקדש, ואפשר שיאמרו שמכיוון שכך, כביכול בטל
הטעם כנ"ל. אך מובא במדרש(ויק"ר פכ"ו, ו): מיראה שנתיירא אהרן מלפני הקב"ה, זכה וניתנה לו הפרשה הזו,
שאינה זזה ממנו ולא מבניו ולא מבני בניו עד סוף כל הדורות. אם כך, צריך להבין למה עדיין אסור לכוהנים
ליטמא בעמיו, כאמור לעיל. אלא אפשר לומר אולי בסייעתא דשמיא שהעניין הוא שהכוהנים נבחרו להיות
המקור האנושי להורדת השפע והברכה מהמקור העליון אל עם ישראל, לא רק שבית המקדש קיים, אלא גם
עד סוף כול הדורות. היינו שזה השפע והברכה, וכן השמירה מהיצר הרע, יורד בעיקר בעת נשיאת הכפיים
של הכוהנים כלפי מעלה אל מול ציבור המתפללים בעת חזרת התפילה ע"י השליח ציבור, כפי שצוום הקב"ה
(במדבר ו, כג- כז): "דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו את בני ישראל אמור להם: יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמֶרְךָ"
וכו'. ונראה שיש לדקדק במהות המילה 'כה' שהרי כביכול אינה הכרחית בפסוק.
ולענ"ד הדלה, ההסבר אולי שהמילה 'כה' רומזת על ראשי תיבות כח התורה, שכן אם נספור כ"ה תיבות
(מילים) מתחילת ספר בראשית נגיע למילה 'אור' ואין אור אלא התורה, כמו שכתוב: 'ותורה אור'(משלי ו:).
היינו בזה נרמז שאין הברכה והשמירה, כאמור לעיל, יורדת מלמעלה אלא ע"י כך שהכוהנים מברכים את
עם ישראל בנשיאת הכפיים. וזאת ע"י כוח התורה, כמו שכתוב(שמות ט"ו, ו): "ימינך ה' נאדרי בַּכֹּחַ" וגו',
ימינך בחינת הכהן שהוא בחינת מידת החסד שנמצאת בימין היינו שממנה משתלשלים לעולמנו השפע
והברכה כידוע. והיא יורדת בכוח, היינו מצד חכמת התורה שבהּ שהיא קיימת גם אצל הכהן, כמו שכתוב
(מלאכי ב):"כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו". ולפיכך, ראויים הם עדיין לשמור על טהרתם
וקדושתם, ביותר משאר העם, כי הם בבחינת(ברכות כב(: דברי תורה שאינם מקבלים טומאה. ואמרו חז"ל
(יבמות קיד): "אמור ואמרת - להזהיר גדולים על הקטנים" היינו שהכוהנים צריכים להזהיר את ילדיהם
הקטנים בחומרת העניין כנ"ל. ויש אומרים שאזהרה זאת לא רק לכוהנים אלא גם לכלל ישראל, והבן.
ומובא במדרש כל מקום שהוא אומר: ויאמר ויאמר, צריך להידרש(ויק"ר פכ"ו, ח). ובסייעתא דשמיא נדרוש גם
את חלקנו בעניין זה. ונראה שאפשר ללמוד מכפל הלשון 'אמור אל הכהנים - ואמרת אליהם' יסוד גדול
בחינוך הילדים. שהלא אנחנו רואים ומרגישים בחוש כמה קשה לחנך את ילדינו לקיים את התורה והמצוות
בשמחה, ובפרט בדורנו ש"הצייר הדמיוני" היינו היצר הרע בשיאו, ונלחם בכל כוחו ע"י התפשטות החומר
בכל מקום ובכל עת. ומי ישמור אותנו ממנו, כל שכן את בנינו, שהרי דרשו חז"ל(ויק"ר כו, ה): העליונים(מלאכים)
שאין יצה"ר מצוי בהם אמירה אחת דייה להם, וכו', אבל התחתונים(הגדולים) שיש בהם יצה"ר הלוואי לשתי
אמירות יעמדו, וכו'. ומכאן אפשר ללמוד קל וחומר היינו מה הגדולים שיש בהם יצר הרע ויצר הטוב הלוואי
ויעמדו בזה, קל וחומר הבנים הקטנים שיש בלבם רק יצר הרע עוד מלידתם, כמו שכתוב(קהלת ד, יג): "טוב
ילד מסכן וחכם ממלך זקן וכסיל", היינו שהיצר הטוב אינו בא באדם עד י"ג שנה לכן הוא נקרא ילד, לעומת
היצר הרע שכבר בליבו מיום שנולד, כמו שכתוב(בראשית ד): "לפתח חטאת רֹבֵץ", לכן נקרא זקן וכסיל. ואם
כך מתעצמת השאלה איך נזהיר ונשמור את ילדינו. לכן דרשו חז"ל שצריך אדם להיטפל בבנו עד י"ג שנה
(מ"ר פס"ג, י).
והנה ידוע, שמקום שכתוב בתורה 'דבר' הכוונה לדיבור קשה ואילו שמקום שכתוב 'אמור' הכוונה ללשון רכה.
וזה שחזר וכפל 'אמור ואמרת' היינו לדבר עם ילדינו בלשון רכה וגם אם לא עזרה האמירה הראשונה נזכור
כי בלבו כרגע יש רק יצר הרע וקשה לו להתמודד מולו לבד. לכן אין צריכים לכעוס או להכות את הילד. אלא
להסביר ולומר גם את האמירה השנייה בלשון רכה כי "לשון רכה תשבר גָּרֶם"(משלי כה:). ודע, שכדי לראות
תוצאות צריך בראש ובראשונה לשמש דוגמא אישית. וראיתי שמובא בשם הרב מרדכי אליהו זצ"ל: שיש
שדייקו בלשון רש"י מזה שכתב: "להזהיר גדולים על הקטנים", ולא כתב "להזהיר גדולים את הקטנים",
משמע שהתכוון שהגדולים משפיעים "על" הקטנים, וביאור המילה "להזהיר" אינו מלשון "אזהרה" אלא
מלשון "זוהר", כמו 'מזהירים כזוהר הרקיע', והביאור הוא, שהגדולים צריכים לשדר בהתנהגותם "זוהר"
ו"אור" ולהוות דוגמא אישית שיילמדו הילדים ממעשיהם, ויגדלו על אדני התורה והיראה. עכת"ד.
ויוסף לי ה' אור להתבונן, איך לקשר את דברי הרב כנ"ל לכך שפרשת 'אמור' יוצאת דייקא בחודש אייר ועוד
בדרך כלל בשבוע של ההילולה של התנא האלוקי הקדוש רבי שמעון בר יוחאי, זיע"א. וידוע כי חודש אייר
נקרא גם 'זיו' מלשון 'זוהר'. ואפשר אולי שבזה נרמז שבחודש זיו שהוא בחינת זוהר יתגלה ספר 'הזוהר'
שכתב רשב"י הקדוש זצ"ל. וכפי שמובא בהקדמתו לספרו של מוהר"ן מברסלב: וזה שמגלה ומרמז הפסוק,
כי לא תשתכח מפי זרעו היינו סופי תיבות 'יוחאי' כי ע"י זרעו של יוחאי, שהוא רשב"י, על ידו לא תשכח
התורה כי ע"י הזוהר יצאו מהגלות האחרונה. והקשר הוא שמה שייתן לנו, היינו בפרט בדורנו, את הכוח
להתמודד מול היצר הרע הוא לימוד ואפילו גריסה של תורת רשב"י הקדוש, היינו ספר "הזוהר" כי ע"י כך
נזכה להוות דוגמא אישית בעלת "זוהר" כדברי הרב. ובזאת גם נזכה שאמירותינו הרכות, כנ"ל, בחינוך
ילדינו יפלו על אוזניים קשובות ובכך ייכנסו ללבם. וע"י כך יזכו גם הגדולים וגם הקטנים שהנפש לא יטמא
בעמיו, והתורה לא תשכח מפינו, ומפי זרענו, ומפי זרע זרענו עד עולם. ברוך ה' לעולם אמן ואמן.
פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב
מסוגל ביותר לבנים שיתקיימו אצלו, להיות רחוק מהם, דהיינו לבלי להיות דבוק בהם הרבה ולשעשע אתם
בכל פעם, רק לבלי להסתכל עליהם רק מה שצריכין לחנכם בעבודת השם כשמתחילין להתגדל, אבל לא
להשתעשע בהם הרבה(סימן בנים, אות טז).
מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמאר בן תמו ז"ל, נלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה
ולע"נ מרת-סבתי רחל אילוז בת עישה ע"ה, נלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה
ולע"נ מור-דודי אהרן(אילוז)שקד בן רחל ז"ל, נלב"ע בב' בכסלו התשנ"א, תנצב"ה
ולע"נ יעקב(ינקי) לוי בן גיטה, נלב"ע בכ"ד בשבט התשע"ד, תנצב"ה
אפשר לשלוח שמות לברכה בציון רחל אמנו ע"ה(ללא תשלום)למייל [email protected]
ולרפואת ברוך בן אסתר הי"ו
ולהצלחת, דורון בן חנה חזרה לארץ ותשובה שלמה בע"ה
