ליקוטי מקובלים בנושא לתת מתנה לבורא

1. מתנה, נותנים דוקא למי שאוהבים. וגודל המתנה נמדדת בשיעור האהבה לאותו אדם, וגם במידת חשיבותו של האדם. כי מדרך העולם הוא, כי מי שרוצה לגלות לשני את מדת האהבה, הוא מתבטא זה בנתינת מתנה. ולפי ערך שוויה של המתנה, כך נראית את גודל האהבה. 

אולם יש עוד ערך במתנה. אם השולח הוא אדם חשוב, שם לא יכולים למדוד את גודל אהבה בהמתנה, כי באדם חשוב, אפילו המתנה היא דבר קטן, הוא בעל ערך חשוב. כי באדם חשוב, נמדדת גדלות וחשיבות המתנה לפי גדלות וחשיבות הנותן. 

(הרב"ש. מאמר 25 "מהי ההכנה בערב שבת, בעבודה" 1988)

2. כל מתנה שנותן לחברו [...] הוא כמו כדור שעושה חלל באבן, הגם שהכדור הראשון אינו עושה באבן אלא שריטה בעלמא, אבל הכדור השני כשפוגע באותו מקום כבר עושה חריץ, והשלישי עושה נקב. ועל ידי הכדורים שהוא מרבה לקלוע אזי הנקב מתפתח ונעשה מקום חלל בלב האבן של חברו, שבו מתקבצים כל המתנות, ומכל מתנה ומתנה נעשה נצוצי אהבה, עד שמתקבצים כל ניצוצי האהבה בחלל לב האבן ונעשה מזה שלהבת. כי ההבדל בין ניצוץ לשלהבת הוא בזה, כי במקום שיש אהבה יש שם גילוי לחוץ, היינו גילוי לכל העמים שאש האהבה בוערת בו. ואש האהבה שורפת את כל הפשעים שפוגשים על אם הדרך.

(הרב"ש. אגרת מ')

3. אִיעָצְךָ, לעורר בקרבך יראה מקרירות אהבה שבנינו, והגם שהשכל מכחיש ציור כזה. אבל הגע עצמך, אם יש תחבולה להוסיף באהבה, ואינו מוסיף גם זה לפגם תחשב: בדומה לאיש הנותן מתנה גדולה לרעהו, האהבה המתגלה בלבו בשעת מעשה, אינה דומה לאהבה הנשארת בלב, לאחר מעשה, אלא היא הולכת ומתקררת יום יום, עד שאפשר לבא לכלל שכחה בברכת האהבה, ומחויב מקבל המתנה להמציא תחבולה בכל יום להיות בעיניו כחדשות. 

וזהו כל עבודתנו, לגלות אהבתנו בקרבנו, בכל יום ויום ממש, שוה בשוה כמו בשעת הקבלה, דהיינו, להרבות ולהפרות השכל בתוספות מרובות על העיקר, עד שהתוספות ברכה של עכשיו, יהיה נוגע בחושים שלנו, כמו מתנה העיקרית בפעם הראשונה, ולזה צריכים תחבולות גדולות, וערוכות לעת הצורך.

(בעל הסולם. אגרת ב')

4. כדי לזכות למתנת התורה, הוא צריך להתייגע את עצמו בכל מיני פעולות, שהנותן יראה, שהוא מן האוהבים שלו. אז ממילא הוא נותן לו מתנות. 

ובכדי שהקדוש ברוך הוא יראה שהוא מאוהבי ה', הוא יגיעה גדולה, משום שהאדם צריך להשתדל, שלא יתחשק לו שום דבר, אלא כל חשקו הוא להיות משפיע להקדוש ברוך הוא נחת רוח, ולא לאהבת עצמו, אלא אהבת ה'. וזהו יגיעה גדולה, מטעם שזהו נגד הטבע שלו, שנברא. ועל ידי היגיעה הזאת הוא נעשה מאוהבי המלך, אז הקדוש ברוך הוא נותן לו את זה במתנה.

(הרב"ש. 545. "יגיעה ומציאה")

5. אנו רואים, שבדבר נתינת מתנה, בכדי שיהיה השמחה בשלמות, היינו מצד הנותן ומצד המקבל, תלוי בשני דברים:

א. שהנותן יחשיב את המקבל, שהוא ראוי למתנה כה גדולה, אם המקבל הוא אדם חשוב, אז הוא נותן לו מתנה חשובה, יקר ערך. ואם הוא לא כל כך חשוב אצלו, אזי לא יוציא מכספו הרבה כסף, בכדי לתת לו מתנה.

ב. מצד המקבל, אין המקבל יכול לשמוח כל כך עם המתנה, רק לפי ערך הנחיצות שבדבר, ולא חשוב אם המתנה עולה הרבה כסף. 

(הרב"ש. 913. "ובתורתו יהגה")