"וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה... וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה עַל פִּי הַבְּאֵר... וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר"

(בראשית כט, ב-י)

שלוש דרגות בעולם: בָּיִת, מִּדְבָּר, שָּׂדֶה.

בית ומדבר הם שני הפכים, והשדה ממוצע ביניהם. הבית הוא מקום של דירת אדם (ישעיה מד, יג): "כְּתִפְאֶרֶת אָדָם לָשֶׁבֶת בָּיִת". ההיפך הגמור מזה - המדבר (ירמיה ב, ו): "הַמּוֹלִיךְ אֹתָנוּ בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ עֲרָבָה וְשׁוּחָה בְּאֶרֶץ צִיָּה וְצַלְמָוֶת בְּאֶרֶץ לֹא עָבַר בָּהּ אִישׁ וְלֹא יָשַׁב אָדָם שָׁם".

השדה כממוצע ביניהם. אך יש שני סוגי שדה - יש שדה חיובי המשמש הכנה לבית (שמות כג, טז): "בְּאָסְפְּךָ אֶת מַעֲשֶׂיךָ מִן הַשָּׂדֶה" - חורשים, זורעים וקוצרים בשדה, ומכניסים את התבואה והפירות לתוך הבית. אך יש שדה שהוא מדבר שחיות רעות נמצאות בו (דברים ז, כב): "פֶּן תִּרְבֶּה עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה".

אף בחיים המוסריים כן. יש בית, מדבר ושני מיני שדה.

יש אדם שהוא בבחינת "בית" (שמות כה, ח): "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" - תורת השם בתוכו, מתנהג בדרך ארץ, בין אדם לחבירו נטוע בו, תורם ומשפיע על סביבתו. אדם כזה הוא (ישעיהו מד, יג): "כְּתִפְאֶרֶת אָדָם לָשֶׁבֶת בָּיִת".

אך יש אשר האדם גורש כליל מן הבית, לא בין אדם למקום ולא בין אדם לחבירו, כל עיסוקיו ומחשבותיו נתונות אך ורק לצרכי גופו. במצב כזה האדם נעשה למדבר, חיות רעות שוכנות בו.

ויש אשר האדם הוא לא בית ולא מדבר, אלא שדה. אינו עוסק בתורה ובמצוות, אך גם לא באיסורים ועבירות. לא בדברים שבקדושה, ולא בדברים שבטומאה. עסוק הוא בצרכי יום יום, במלאכה במשא ומתן וכיוצא בהם - ולא יותר.

אך שני סוגי שדה הם: שדה של יעקב (בראשית כז, כז): "רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ ד' ", ושדה של עשיו (בראשית כה, כז): "וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה".

כשהאדם עוסק בכל צרכיו הגשמיים לפי מוסר התורה, בלי גזל, רמאות ושקר וכיוצא בזה, השדה מכשיר ומכין לבית. אבל אם מתעסק בהם אך ורק לשם מילוי קיבתו וכל מחשבותיו נתונות אך ורק לצרכי גופו בלבד, סופו של שדה כזה להפוך למדבר.

הפרשה מספרת לנו על ה"בְאֵר בַּשָּׂדֶה". הבאר היא סמל הקדושה והטהרה (ירמיהו יז, יב-יג): "נְאֻם ד' כִּי... אֹתִי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים", בכל דבר שבעולם נמצא כוח הפנימי שלו, כוח הקדושה, מקור החיים. אלא, שהרבה אבני נגף ומכשולים מעלימים ומסתירים בפני האדם את אותו הכוח - "וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה עַל פִּי הַבְּאֵר", ויעקב אבינו השריש בנו את הכוח - "וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר", שתמיד נוכל לגול את האבן מעל פי הבאר ולהסיר את כל המכשולים והעיכובים השונים ולהגיע למציאותו של ה"בְאֵר בַּשָּׂדֶה" שבתוכנו.

יבש וצחיח הוא העולם מבלי הבאר. תפקידנו למצוא בנו את מקור מים החיים, הן בחיי הפרט והן בחיי הכלל, ולהגיע לחזון העתיד (זכריה יד, ח): "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יֵצְאוּ מַיִם חַיִּים מִירוּשָׁלַ‍ִים".