"וַיֹּאמֶר ה' אֶל קָיִן: לָמָּה חָרָה לָךְ, וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ? הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹובֵץ וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ".

(בראשית ד, ו-ז)

בשבת זו אנו פותחים מחזור חדש של קריאה בתורה. אנו חוזרים להתבונן בתחילת התורה ובראשית האנושות. השאלות הקיומיות שפרשת 'בראשית' מעלה הן רבות: מדוע האדם זקוק לזוגיות? מדוע האדם חוטא? מדוע הוא מסתכסך? מדוע הוא זקוק למנוחה? ועוד.

אחד הסיפורים הראשונים בתורה הוא סיפור מזעזע על רצח. קין והבל, בניהם של אדם וחווה, נקלעו למצב סבוך: שניהם הביאו מנחה לאלוקים, את מנחתו של הבל הצעיר אלוקים קיבל, ואילו את מנחתו של קין הבכור אלוקים לא קיבל. קנאתו של קין מתעוררת והוא עושה מעשה חמור (בראשית ד, ח): "וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ".

אכן, סיפור נורא זה ראוי לו שיעמוד בפתיחת התורה. אם התורה מתווה דרך של תיקון והתקדמות, עליה להציב בראשיתה את האזהרה הזו. עלינו לדעת להיכן מסוגל אדם להידרדר, עלינו להכיר את התהומות המוסריים הפעורים לפתחה של האנושות.

לפני הרצח, מסופר בתורה על תגובתו של קין לאחר שאלוקים לא קיבל את מנחתו: חרה לו על כך, ופניו נפלו. הוא כעס ולאחר מכן שקע בעצב עמוק. מיד לאחר מכן, פנה אליו אלוקים והעניק לו תובנה, שאם היה קין מאמץ אותה, לא היה מגיע אל המעשה הנפשע של רצח אחיו (בראשית ד, ו-ז): "וַיֹּאמֶר ה' אֶל קָיִן: לָמָּה חָרָה לָךְ, וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ? הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹובֵץ וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ".

אם תהיה אדם טוב - מלמד אלוקים את קין - אתה תתעלה, תגביה את קומתך הרוחנית והמוסרית. אך אם לא תיטיב את דרכיך, עליך להכיר את העובדות: החטא יחכה לך בפינה. בכל פתח ובכל פנייה תמצא את החטא קורא לך, קורץ לך. החטא כמו משתוקק שתאמץ אותו, הפיתוי הוא גדול, הרווח נראה לעין וההפסד נסתר. אולם - אתה תמשול בו! יש לך את הכוח, יש לך יכולת מופלאה לשלוט בפיתוי. בידך להכריע האם אתה נכנע אליו או גובר עליו.

דברים אלו הם אחד מיסודות האמונה היהודית: יש ביד האדם בחירה חופשית להיות טוב או רע. אין אדם שהגורל גזר עליו להיות צדיק או רשע, מוסרי או עושה עוול.

על עיקרון זה שלאף אדם לא הוכתב מראש האם יהיה טוב או רע, כותב הרמב"ם (משנה תורה, הלכות תשובה, פרק ה): "דבר זה עיקר גדול הוא, והוא עמוד התורה והמצווה.. כל שיחפוץ האדם לעשות ממעשה בני האדם, עושה - בין טובים ובין רעים.. שאין הבורא כופה בני האדם ולא גוזר עליהם לעשות טובה או רעה, אלא הכל מסור להם".

כאשר אלוקים העניק לאדם את יכולת הבחירה החופשית, הוא נטל סיכון גדול: האדם יכול לבחור ברע. האדם אף יכול לכפור בקיומה של הבחירה החופשית ולטעון שהוא כפוי לעשות את מעשיו. מדוע, אם כן, ניתנה לאדם בחירה חופשית?

היהדות סבורה שאלוקים איננו מעוניין ברובוטים צייתנים, אלא בשותפים למסע. שותפים דעתנים, פעילים, בעלי הכרה ובחירה. יכולת הבחירה היא זו שמעניקה לאדם את ערכו, את המשמעות לחייו - ולמרות הסיכון שהאדם עשוי לבחור ברע, מאמין אלוקים באדם שבסופו של תהליך ימצא את דרכו אל הטוב ואל המעשה הנכון.

הרב שמואל רבינוביץ שליט"א, מהספר: "אבני דרך בפרשת השבוע"