אליגואריה עד הסוף : "בוז יבוזו לו ".

-----------------------------------------------

 " נתוני מקרא " :

--------------------------

 "אהבה" - גם אהבת התורה.

 "הון ביתו"  - גם הון הבית הלאומי....

"בוז יבוזו לו " בוז ניחר ,

הנמשך עד לעולם הבא.

  הנה אם כן,

"בוז" - בעולם הזה

 "יבוזו לו" -  ["יה : בוזו לו]בעולם הבא . 

שהקב"ה אומר למלאכיו בריה זו ראויה לבוז

ב שהקב"ה לעולם לא סולח לבוזזים מכספי 

ילדיו החלושים  : כל אותם  הנידכאים והחלכאים  .

ועוד בטואנה נלוזה של לימוד וטיפוח התורה.

 זה לא פחות מחילולה של התורה

הדברים :

-------------------

 אם שיר השירים הוא אליגוריה ליחסים יחסי האהבה שבין כנסת ישראל  - "כרעיה" ,

לדודה אהובה - אלוהיה.

 כי אז בבקשה עד הסוף .

 אהבת אמת .כל אהבה גם אהבת התורה, אינה נקנית בכסף טוטאלי השווה לכל הונו של הבית .

 כי בלי הון מחושב,שיחזיק את כל בני הבית גם האהבה לא תשרוד בו . 

 הנה אם כן,מימון אהבת התורה בהון הבית הלאומי ,צריכה להיעשות בזהירות מיוחדת .

 בהמון רגישות .

המון  זכות של ידיים נקיות

 והמון מחשבה טהורה .

 לעולם , לעולם לא ניתן יהיה לטפח תורה והשקעה באהבתה, בכספי  כל אותם 

חלושיו של האלוהים . כל אותם :

 שורדי שואה , פגועי נפש , ילדים אוטסטיים ועוד.

 הסטת כספים בבית הלאומי מ"ילדי האלוהים" , למה שקרוי : "לימוד תורה" .

הוא נבלה בלתי נסלחת.

 וכאמור נבלה העושה רעש בכל העולמות .

 "ביזבוז" שכזה  מגלגל לבסוף את נוסחת :

  ה"בוז יבוזו לו . 

זה לא במקרה שכאן ,גם לשון נופלת על לשון .

 כדאי שבשמחת תורה הבאה עלינו לטובה :

 שדברים כואבים ונוקבים אלה, יהדהדו באוזניהם של כל אותם  פולטיקאים  ובעיקר לכל אותם הקרויים "אדמורים" המושכים בהם 

 כבמושכות רתמה

משה אהרון