"אולי ימצאון שם עשרה" (בראשית יח, לב)

הבקשה האחרונה של אברהם היא על עשרה צדיקים, שהם "עדה" (סנהדרין ב ע"א). משמע, שהוא מסכים שאם יש פחות מעשרה צדיקים בעיר, ראוי להשחית את כל העיר, כולל את מעט הצדיקים שבה.

מניין ידע אברהם שעבור פחות מעשרה צדיקים ה' לא יציל את כל העיר, ואולי גם לא את הצדיקים עצמם?

יתכן שאברהם ידע זאת מנח. ה' הביא את המבול בדורו של נח, למרות שהיו נח ואשתו, ושלושת בניו ונשותיהם - סך הכל שמונה אנשים. ה' השהה את המבול עד למותו של מתושלח, מפני שכל זמן שהיה בחיים, הוא ואשתו הצטרפו לשמונת בני משפחת נח, להציל את העולם. אבל אחרי שמת מתושלח, והיו רק תשעה, מספר זה לא הספיק להציל את כל הרשעים של אותה תקופה. ומכאן למד אברהם שפחות מעשרה צדיקים אינם יכולים להציל.

מעניין הוא שמספר האנשים שרצו המלאכים להציל מסדום הוא עשרה:

* לוט ואשתו (2)

* 'שתי בנות אשר לא ידעו איש' (להלן יט, ח) (2)

* 'חתניו לוקחי בנותיו' (להלן יט, יד) - לפחות שתי בנות נוספות עם בעליהן (4)

* בדברי המלאכים נזכרו גם בנים של לוט: 'עוד מי לך פה חתן ובניך ובנותיך...' (להלן יט, יב). אפשר ש"בניך" הם בניו ממש, או בני בנותיו כפי שפירש רש"י; כך או כך, יש עוד שנים (2)

סך כל המועמדים להצלה: עשרה אנשים.

אולי אם היו כולם מאמינים למלאכים, היה ה' מוצא בהם את עשרת הצדיקים שחיפש, והיה מציל את סדום בעבורם כפי שאמר לאברהם. אבל הם לא האמינו, ורק חלקם היו ראויים, ולכן העיר נהפכה ורק הם ניצלו.