כדי להבין את לבן צריך להתחיל מהחוק הקיים בזמנו.

לפי חוקי חמורבי אישה רשאית להיות בעלת רכוש ולנהל את רכושה כרצונה. היא רשאית לתת לבעלה לעבוד למענה. האישה קיבלה את רכושה: מאביה, אימה, אחיה, בעלה, או כל אדם אחר. במות האישה, אם יש לה ילדים, רק ילדיה מקבלים את רכושה.

בחייו, אב רשאי לתת מתנת נשואין לבתו, או בכל זמן אחר כל מתנה כרצונו.

במידה והוא לא נותן לה דבר לחתונתה, אז במותו בניו יתחלקו עימה בצורה שווה מכל המטלטלין שברכושו. צאן הוא 'מטלטלין', ולכן בת של רועה צאן מקבלת רכוש משמעותי.

מקובל שאת התנאים והתשלומים קובעים לפני החתונה, אולם יעקב לא העלה את הנושא הזה. 

לבן היה רועה צאן עשיר מאוד, ובנותיו חשבו שמגיע להן רכוש רב.

לחתונתן, לבן נתן לכל בת, אחת משפחותיו האישיות. המתנה הזאת היא משמעותית אולם לא בעלת ערך כספי גדול.

כאשר לבן נתן את המתנה הזאת, כל בת איבדה את זכותה לרשת רכוש רב במותו. לדוגמא, בתואל לא נתן דבר לרבקה, אפילו לא ברכה, ולכן לבן היה חייב לרבקה חצי מצאן בתואל. רבקה לא באה לדרוש את רכושה, ואפילו לא סיפרה ליעקב שמגיע לו רכוש ענקי, והוא לא צריך לעבוד למען לבן.

מדוע נתן לבן מתנה כזאת -
1.  ברור היה ללבן שלאחר מותו, או אפילו בחייו, בניו יחפשו דרכים להמנע מלתת ירושה גדולה כזאת מצאן אביהם. הבנים עלולים לנסות לרצוח את אחיותיהם, לדוגמא, להפיל אותן 'בטעות' לבאר, ולבן יצטרך לשפוט אותם למוות. כאשר לבן נתן מתנה, הבנים השתחררו מהעול הזה, ולא היתה להם סיבה להתקיף את אחיותיהם. כך חשבה רבקה שעשו ירצה להרוג את יעקב ולבטל את ברכת יצחק ליעקב. ניתן לראות שכך יחשבו הבנים, כי הם התמרמרו שיעקב  מקבל רכוש רב מדי, וכאשר יעקב ברח, הם רצו לרדוף אחריו ולהעניש אותו כגנב. לכן לבן היה חייב לתת מתנת נשואין כל שהיא לבנותיו.

2.  לבן חשש שאם הוא יתן מתנה גדולה ללאה, יעקב עלול לוותר על רחל, לקחת את אשתו ורכושה ולשוב לכנען מיד, כשם שעשה עבד אברהם עם רבקה. לכן חייב לבן את יעקב להשבע שהוא יעבוד עוד שבע שנים בעבור רחל עוד לפני שיעקב ידע האם לבן יתן מתנה גדולה ללאה או לא. לאחר שיעקב נשבע לעבוד בעבור רחל, יעקב איבד את יכולתו לצאת לכנען לפני תום שבע שנות העבודה הנוספות. כל עניין שבע שנות העבודה עבור לאה הפוריה, ושבע שנות עקרות לרחל, אפשר לאלוהים לרמוז ליוסף איך לפתור את חלומות פרעה בעתיד.

3.  לבן חשש שבנותיו העשירות יזלזלו ביעקב כי הוא היה איש קטן וזעיר, והן היו מעדיפות לא ללדת לו בנים, פן הבנים יהיו קטנים כמוהו. לפי החוק יעקב היה רשאי לקבל או לקחת פלגש שתלד לו ילדים, וכך לבן הכין ליעקב את פלגשיו.

4.  כדי לעזור ליעקב לקבל הרבה מאוד בנים, לבן נתן את שפחותיו לבנותיו, בידיעה שגם הן תלדנה ליעקב וכך כולם יראו אם ילדיו הם זעירים או בריאים וגדולים. ניתן להבין שכך חשבה לאה לפי השם שהיא העניקה לבכורה, כאשר היא רצה והראתה לכולם שבנה הראשון הוא גדול ובריא, וקראה: 'ראו בן, ראו בן', ולכן קראה לו ראובן.

5.  המתנה היתה קטנה, ולכן הבנות כעסו על אביהם שמכר אותן ואכל את רכושן שהיה מגיע להן, ולכן היה להן קל להחליט לעזוב את לבן וללכת עם יעקב החוזר לכנען, ולא לנסות לשוב לאביהן.

6. מכיוון שהבנות לא היו עשירות הן היו תלויות בחסדי יעקב, היו חייבות לכבד אותו ולא יכלו לברוח או להתגרש ממנו.

7.  תחת שלטון לבן בביתו, יעקב היה חייב להתנהג יפה לנשותיו, ולא לענות אותן או לקחת אישה נוספת, כפי שלבן דרש ממנו בהפרדם בגלעד.

8.  לבן לא היה יכול להעניק לבנותיו עדר גדול, כי אז הן היו עובדות עם רכושן בשדות ולא היו עושות ילדים. גם יעקב לא היה מתאמץ לעבוד בנאמנות ללבן, הן נשותיו עשירות, והוא היה מטפל בעיקר בצאן נשותיו.

9.  במתן פלגשיו, לבן רמז ליעקב ובנותיו, שהדבר החשוב ביותר שהן צריכות לעשות זה ללדת בנים ליעקב, לגדל ולחנך אותם להיות נסיכים אמיצים ותקיפים וליצור משפחה גדולה וחזקה כבסיס לעם גדול 'כחול על שפת הים'. הן לא יכולות לנהל עדר צאן של כבשים, אלא כיתה של ילדים.

10. בגלל שלא היה ליעקב רכוש בתום ארבע עשר שנות העבודה, לבן גרם שיעקב ישאר עוד מספר שנים כדי לרכוש רכוש, וזה יתן עוד זמן לגדול בבית לבן, לבניו של יעקב ושל לבן (שנולדו לאחר שיעקב בא לביתו – וזאת היתה ברכת אלוהים שהוא ניחש).

11. לבן נתן את פלגשו האישית לבתו, בידיעה שבהמשך יעקב יקבל אותה כאישה, וכך הוא העלה את כבודו של יעקב שזכה לכוחו ושלטונו של לבן, כשהוא שכב עם פלגש חותנו. כך עשה אבשלום עם פלגשי דוד אביו.

12. לבן הבין שיהיה מתח בין בנותיו וייתכן שהיחסים ביניהן יתקלקלו, לכן הוא נתן לכל בת חברה קבועה ונאמנה שבנותיו לא ירגישו מבודדות, כמו לאה 'השנואה'.

13. לבן ידע שפלגשיו ישמחו להביא בנים ליעקב, כי כך מעמדן יעלה, ילדיהן יהיו בנים של האדון, והן תזכנה לחופש מעבדות במותו. סביר שהשפחות שמעו מה קרה להגר שפחת שרה שזילזלה בגברתה, ובסוף נשלחה למדבר ביחד עם בנה עם לחם ומים, לכן השפחות יתיחסו יפה לבנותיו וליעקב.

בהמשך, לאחר שלבן ברח עם צאן לבן בלי לבקש רשות, ובני לבן רצו לרדוף ולהעניש את יעקב ולהשיב את הרכוש, לבן הצטרף כדי למנוע מבניו לפגוע ביעקב. לבן הודיע ליעקב שהוא לא גנב דבר, כי כל הרכוש רק שינה מקום ועדיין שייך לו, ואז הוא נתן לבנותיו ובניהן את כל הרכוש שיעקב הוציא מחרן. יעקב נשאר בחוסר כל ונשותיו זכו לרכוש ענקי. עכשו שהן לא תגורנה בביתו, לבן איים על יעקב ודרש שהוא ישבע לא לקחת נשים נוספות ולא לענות גופנית או נפשית את בנותיו.

כך יעקב שב עם משפחה גדולה ועשירה לכנען, אולם נעשה תלוי בנשותיו, והיה חייב להתיחס אליהן יפה. רחל ולאה קיבלו את מתנת הנשואין שלהן, והאחים של רחל ולאה היו חייבים לוותר על התקוה להשיב את הרכוש לעצמם. אולם בני לבן זכו באדמה וצאן בחרן, כאשר לבן דרש וזכה שיעקב יוותר על כל זכויותיו בצפון, שזה כלל שליש מאדמתו של לבן, כירושת אברם מתרח אביו, וחצי מצאנו, שזה ירושת רבקה מבתואל, אביה. כך כולם זכו במשהו ושמחו בחלקם.