"כי מראש צרים אראנו ומגבעות אשורנו הן עם לבדד ישכן ובגוים לא יתחשב" (במדבר כג,ט). 'דבר אחר: "כי מראש צורים”. הסלע כשהוא צף על גבי הארץ נוח הוא לעקור, ואלו אינו כן, אני הייתי סובר שאין לה במה תתלה, אלו מחוברין עד התהום. "כי מראש צורים" א"ל בלק: ראה מה שעתידין לעשות בשטים. א"ל: אתה צופה בשטים אני צופה מה שעתידין לעשות בצורים – "עשה לך חרבות צורים", והוא מכפר להן על כמה עבירות. אמר לו: אם אי אתה יכול לקללן, קלל אומה אחרת וערב אותה עמה. אמר לו: איני יכול – "הן עם לבדד ישכון" מובדלין הן מן העו"א בכל דבר, בלבושיהן ובמאכלן ובגופויהן ובפתחיהן. אינו דנן עם העו"א, העו"א דן אותן בלילה וישראל ביום, שנאמר "והוא ישפוט תבל בצדק" וגו', העו"א "הפך לילה וידכאו חשוכים כלילה”. הה"ד "ובגוים לא יתחשב"' (ילקו"ש רמז תשסח). בלעם אומר שבנ"י מובדלים בארבעה דברים מהגוים: בלבוש – לובשים ציצית, וכן לא לובשים בגדים כעין הגוים ('הזהירנו מללכת בדרכי הגויים ומהתנהג במנהגותיהם, ואפילו במלבושיהם ובקיבוציהם במושבם, והוא אמרו יתעלה "לא תלכו בחקות הגוים" [ויקרא כ, כג]'. ספר המצוות לרמב”ם ל”ת ל'). במאכל – אוכלים רק מאכלים כשרים. בגוף – בנ"י מלים (ואע"פ שיש בגוים שמלים, כמו המוסלמים, בכ"ז זה לא אותה מילה, כיון שהם לא עושים פריעה; ובכ”א אז עוד לא היו מוסלמים, וכן הם מלים בגיל 13 ולא בגיל שמונה ימים כמונו כך שזה מוגדר כעין שונה). בפתחיהם – שיש מזוזה בפתח הבית, וכן שהם צנועים בפתחיהם, שלא יראו מה קורה בבית חברו (כמו שמובא בגמ' על הנאמר בהמשך: ' … א"ר יוחנן: דאמר קרא (במדבר כד, ב) "וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו", מה ראה? ראה שאין פתחי אהליהם מכוונין זה לזה, אמר: ראוין הללו שתשרה עליהם שכינה' [ב"ב ס,א]. '"שכן לשבטיו" – ראה כל שבט ושבט שוכן לעצמו ואינן מעורבין, ראה שאין פתחיהם מכוונין זה כנגד זה שלא יציץ לתוך אהל חבירו' [רש”י; במדבר כד,ב]. אמנם מכך שראה בהמשך משמע שלא ידע זאת קודם. אולם אפשר שידע אבל יש הבדל בין ידיעה, שזה חלש ואולי אף מפקפק בשלמות המעשה הזה, לבין כשרואה בעיניו שאז מתפעל ונכנע לפניהם ואומר שבשל כך ראוים להשראת שכינה). מדוע הביאו את ארבעת הדברים האלו? בפשטות זה מבטא שבכל המציאות הם נפרדים מהגוים, ולכן אין שום שורש קטן כדי להכליל אותם עם הגוים כדי להזיקם יחד עם הגוים. שזהו במאכל שזה נכנס לתוך הגוף, ואח"כ מילה שהיא חיצונית בגוף, ואז לבוש שהוא חיצוני לאדם, ואז פתחים שזה ממש חיצוני שאפילו לא נמצא עליו. אולי אמרו ארבעה דברים כרמז לארבע רוחות השמים, כביטוי שאין שום אומה בכל מקום בעולם שיכול למצוא בה מקור חיבור לישראל כדי לקללם יחד. אולם יותר נראה שדרשו זאת מהפס' שבו נאמר לזה ארבע מילים: “הן עם לבדד ישכן", ולכן דרשו על ארבעה דברים. נראה ש"הן" מרמז על הלבוש, כאדם שמזהה מרחוק ומצביע עליהן ואומר 'הן ...', שזה ע"פ הלבוש שרואה מרחוק ומזהה על לובשו. "עם" מרמז על ברית המילה כיון שהיא המרמזת על היותנו עם ישראל: “זאת בריתי אשר תשמרו ביני וביניכם ובין זרעך אחריך המול לכם כל זכר. ונמלתם את בשר ערלתכם והיה לאות ברית ביני וביניכם" וגו' (בראשית יז,י-יא). גם נאמר שישראל נקראים ע"ש המילה: '"קונם שאיני נהנה לערלים", מותר בערלי ישראל ואסור במולי אומות. "קונם שאיני נהנה למולים", אסור בערלי ישראל ומותר במולי עכו"ם, שאין הערלה קרויה אלא לשם עכו"ם, שנאמר: "כי כל הגוים ערלים, וכל בית ישראל ערלי לב" (ירמיה ט); ואומר: "והיה הפלשתי הערל הזה" (שמואל א יז); ואומר: "פן תשמחנה בנות פלשתים, פן תעלוזנה בנות הערלים" (שמואל ב א)' (משנה נדרים ג,יא). “לבדד" מרמז על המאכל, שיש מאכלים שנאסרו כדי שלא נתקרב לגוים: 'גזרו על פתן ושמנן משום יינן, ועל יינן משום בנותיהן' וכו' (שבת יז,ב), וזהו להיות בדד שלא להתערב בגוים (אמנם על המאכלים זה גזרת חכמים בתקופה מאוחרת בהרבה, אולם בכ”ז ראו בזה כרמז שהרי דברי בלעם הם דברי נביאות כך שקשור מעל אותו הזמן. וכן יין שניסכו לע"ז אסור בשתיה מדאורייתא, והגוים היו מנסכים תדיר, ולכן גם בזמן התורה לא היו שותים איתם את יינם שנוסך, ולכן זהו מבטא בדד – לבד [בפרט שביין יש קירוב, ולכן אי שתייתו ביחד מבטא אי חיבור – להיות בדד]). “ישכון" מרמז על פתחיהן שבו הם שוכנים בבתיהם. נראה שכל זה קשור גם לאבות, שהרי זה נאמר לאחר: "כי מראש צרים אראנו ומגבעות אשורנו"; '"כי מראש" אלו אבות, "ומגבעות" אלו אמהות' (במדבר רבה כ,יט), שזהו שורשנו שאנו מובדלים מהאומות. לכן גם במדרש נאמר בתחילה שחשב שאנו כאבן צפה למעלה אבל התגלה לו שהיא עמוקה, שזהו שאנו מחוברים לאבות שזהו שורשנו העמוק (והם יסוד העולם ולכן דימה לאבן וקרקע כדימוי לעולם). לכן כנגד שיש ארבע אמהות, והיהדות עוברת דרך האם, לכן רמזו על ארבעה דברים, ויש בזה גם רמז לשלושת האבות: לבוש ומאכל כרמז ליעקב שאמר: "וידר יעקב נדר לאמר אם יהיה אלקים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך ונתן לי לחם לאכל ובגד ללבש" (בראשית כח,כ), וכן כשגנב את הברכות התלבש כעשו והביא מאכלים ליצחק (ושתים מהאמהות הן נשיו, ולכן אצלו זה שני דברים). גוף כנגד יצחק שהיה הראשון שנימול כראוי בגיל שמונה ימים, וכן הועלה גופו על המזבח בעקידה. פתחים כנגד אברהם שהיה אהלו פתוח לרווחה בשביל הכנסת אורחים.