"וְלָקַח הַכֹּהֵן עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב וּשְׁנִי תוֹלָעַת וְהִשְׁלִיךְ אֶל תּוֹךְ שְׂרֵפַת הַפָּרָה"

(במדבר יט, ו)

על עץ הארז, אמרו חז"ל (במד"ר, יט): "אם נתגאה כארז ישפיל עצמו כאזוב". והקשו המפרשים, איך עץ הארז המורה על גאות, שהוא דבר שלילי, מהווה חלק מטהרת הפרה כמו האזוב המסמל את הענווה והשפלות?

על הפסוק מתחילת הפרשה (במדבר יט, א-ב): "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר: זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה", כתב "תולדות יעקב יוסף", שמשה הוא מידת ענווה ושפלות, כנאמר (במדבר יב, ג): "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָיו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה", שנפשו של משה רבינו נמוכה מכולם. ואהרון הוא מידת גאות דקדושה, כדכתיב (שמות כח,ב): "וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹודֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת", שהוא עניין גדלות וגאות.

ורק על ידי שתי המידות של משה ואהרון יחדיו יש בזה שלימות, אבל כל מידה בפני עצמה יש בה גם צד חיסרון. כי אם יאחז במידת ענווה ושפלות לבדה, היצר הרע משפילו שאינו ראוי להתקדש ואינו ראוי להגביה בדרכי ה', ואם יאחז רק במידת גאות דקדושה ובהתפארות יכול היצר הרע להגיס רוחו שיחשוב שהוא כבר קדוש וטהור. אלא צריך לאחוז בשתי המידות יחד - "אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן" - מידת השפלות ומידת גאות דקדושה והתפארות.

כי יהודי מצד החומר שלו הריהו באמת שפל, אך מצד נשמתו שהיא חלק אלו-ה ממעל, הריהו גדול מאוד. יהודי הוא עץ ארז, בן המלך מלכו של עולם, ויש לו כח בלתי מוגבל, אולם בזה לבד לא די, כי עלול הוא ליפול לגאות רעה, אלא מאידך גיסא צריך גם להיות אזוב, לדעת שפלות עצמו, שלא יחשוב שהוא כבר קדוש וטהור, אלא לדעת שהוא בעצמו אינו כלום ורק מצד שורש נשמתו הוא חלק אלו-ה ממעל. ושתי המידות כאחד הם שלימות עבודת ה'.

"וְהִשְׁלִיךְ אֶל תּוֹךְ שְׂרֵפַת הַפָּרָה" - כתב החיד"א שפרה אדומה מורה על חלק החומרי שבאדם שהוא מביא אותו לכל רע. בכל אדם יש חומריות אבל יש מי ששקוע בחומריות. ועל זה נאמר ושרף את הפרה, שישרוף ויבער את החומריות מעצמו, וזו ההכנה למידות "עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב" - כי כל עוד האדם שקוע בחומריות אינו ראוי לראות את גדלות הבורא, ולא לראות את רום ערכו של איש יהודי, ואי אפשר שיהיו לו לא גאות דקדושה ולא שפלות דקדושה.

ועל כן ההתחלה היא על ידי ושרף את הפרה, שהדבר הראשון שממנו מתחיל יהודי לגדול ולפרוח הוא הכנעת החומריות והישות המושכים אותו תדיר למלא חפצו ותאוות ליבו, ורק אחר כך יכול לאחוז בבחינת "עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב", לראות את גדלות הבורא ואת גדלות נשמת יהודי ולראות את שפלות עצמו.

המידות גאות דקדושה ושפלות דקדושה הם רק לאחר "שְׂרֵפַת הַפָּרָה", דהיינו הכנעת החומר והישות.

הרב שלום נח ברזובסקי זצ"ל (האדמו"ר מסלונים), מהספר: "נתיבות שלום"