"דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת"

(במדבר ח, ב)

פירש רש"י: בְּהַעֲלֹתְךָ - "אמר לו הקדוש ברוך הוא, חייך שלך גדולה משלהם שאתה מדליק ומטיב את הנרות". 

הרמב"ם פוסק שהדלקת הנרות כשרה בזר (ישראל), שאם הוציאו את המנורה מחוץ להיכל והדליקה ישראל ולא כהן - כשרה, ועיקר המצווה היא הטבת הנרות, וזו אינה כשרה אלא בכהן דווקא.

ויפלא: ההטבה, היינו ניקוי המנורה הפתילות והשמן, הוצאת האפר והנחת פתילות ושמנים חדשים, הרי כל אלה אינם אלא הכנה להדלקה, ולבסוף עיקר המצווה היא דווקא ההטבה!

לכאורה היה צריך להיות סדר שונה: ההדלקה, שממנה בא האור להיכל, היא המטרה והיעד, לפיכך דווקא ההדלקה צריכה להיעשות על ידי כהן. מדוע, אפוא, נקבע להלכה, שההטבה, היא שצריכה להיעשות על ידי כהן, ואילו ההדלקה נעשית אפילו על ידי אדם מישראל?

אולם באה התורה ללמדנו, כי פעמים דווקא ההכנה למצווה, שהיא הדישון, הוצאת האפר, והנחת פתילות ושמנים חדשים, הכנה זו גדולה וחשובה מן ההדלקה שבסוף. כי כל מצוה צריכה להיות כולה קודש מן היסוד וההתחלה. וכשהיסוד נכון וטהור גם המשך המצווה וסיומה קודש.

המצוות הן כלים, שבהם נמשכים האורות מלמעלה. עלינו מוטל רק לעשות את הכלים, ואת האור מלמעלה כבר ימשיך הקב"ה, ולכך כתוב (דברים כט, כח): "הַנִּסְתָּרֹת לַה' אֱ-לֹהֵינוּ וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם לַעֲשׂוֹת..", איננו יודעים כיצד היא המשכה זו ואיך היא נמשכת, ולא לנו לדעת זאת. עלינו רק לעשות את הכלים, והשאר יבוא ממילא בגדר של "הַנִּסְתָּרֹת לַה' אֱ-לֹהֵינוּ".

לכן עיקר המצווה היא הטבת הנרות, כלומר: עשיית הכלים ותיקונם. זהו המוטל עלינו. האורות יומשכו מלמעלה, כאשר הכלים יהיו מתוקנים כהלכתם.

הרב שלמה יוסף זוין זצ"ל, מהספר "לתורה ולמועדים"

מהאתר: "ווויקימקדש" - https://wiki.temple.org.il/