"ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והוא נטמאה או עבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והיא לא נטמאה" (במדבר ה,יד). 'תניא היה רבי מאיר אומר: אדם עובר עבירה בסתר והקב"ה מכריז עליו בגלוי, שנאמר (במדבר ה, יד) "ועבר עליו רוח קנאה", ואין עבירה אלא לשון הכרזה, שנאמר (שמות לו, ו) "ויצו משה ויעבירו קול במחנה"' (סוטה ג,א). 'אדם עובר עבירה - כגון אשה פרוצה עוברת בסתר. והקב"ה מכריז בגלוי - שנותן בלב בעלה לקנאות לה והדבר מתפרסם בגלוי. ואין עבירה גרסינן. לשון הכרזה - הקב"ה מתכוין להעביר קול' (רש"י). ר"מ לומד (כאסמכתא) שבסוטה ה' מעביר על אדם רוח קנאה, וזה כדי שיצא בסוף קול על שחטאה בסתר, וכך זה גם בכל העוונות שאדם עובר בסתר שה' מגלגל שיצא שהדבר יתגלה בגלוי. שלמד בג"ש שמה שעבר על הבעל רוח קנאה זה רומז שעבר עליו רוח ה' כדי שיוכרז שאשתו חטאה, שלמד מג"ש מהנאמר שמשה העביר קול במחנה שיפסיקו להביא (שגם בזה אנשים לא יודעים איזה כמות כבר נאספה, שזה כעין נסתר מעיניהם האם יש מספיק או עדיין חסר, ואז בהכרזה מתגלה שכבר יש מספיק). נראה שהלימוד (באסמכתא) זה מהנאמר בסוף אספת הדברים לבניית המשכן "ויצו משה ויעבירו קול במחנה לאמר איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקדש ויכלא העם מהביא" (שמות לו,ו) [אולי ברמז נרמז "ויעבירו קול במחנה לאמר איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה", שעובר קול במחנה על חטא איש ואשה (זנות) כדי שלא ימשיכו לחטוא, שמצינו לשון מלאכה בהקשר לחטא זנות אצל יוסף ואשת פוטיפר: '(בראשית לט, יא) "ויהי כהיום הזה ויבא הביתה לעשות מלאכתו". א"ר יוחנן: מלמד ששניהם לדבר עבירה נתכוונו. "ויבא הביתה לעשות מלאכתו". רב ושמואל, חד אמר: לעשות מלאכתו ממש, וחד אמר: לעשות צרכיו נכנס' (סוטה לו,ב), שזה נעשה בסוטה – שיוצא קול במחנה. וזה בשביל "תרומת הקדש" בשביל שתתרומם הקדושה בישראל, שלא יחטאו בסתר, וכך זה גם בכל חטא שעושה "איש" או "אשה" שמתפרסם בשביל הקדושה בישראל]. נראה שלמד מפס' בהקמת המשכן בהקשר לאיסוף חומרי המשכן, כדי לרמז שהעולם כולו נברא בשביל עבודת ה' – עשיית רצון ה', ולכן זה מבטא בחומרי המשכן שזה מהחפצים הקיימים בעולם שהכל הולך בשביל משכן ה'. גם המשכן עצמו הוא מקום להשראת השכינה בעולם, כדי שיתגלה בעולם שכינת ה' בגלוי; ולכן המשכן הוא כנגד בריאת העולם (תנחומא "פקודי" סימן ב) שהוא בא לתקן את העולם כולו לשכינת ה'. לכן בחטא אדם מקלקל את כל העולם כולו וגורם לו לאבדון: 'ר' אלעזר בר' שמעון אומר: לפי שהעולם נידון אחר רובו, והיחיד נידון אחר רובו, עשה מצוה אחת אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות, עבר עבירה אחת אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה, שנאמר "וחוטא אחד" כו', בשביל חטא יחידי שעשה זה אבד ממנו ומכל העולם טובה הרבה' (קידושין מ,ב). לכן כשאדם חוטא בסתר הוא פוגם בכל העולם אבל האחרים לא רואים אותו כדי למנעו (וכן אדם נמנע מלחטוא כשאחרים יודעים, כמו שבירך ריב"ז את תלמידיו: 'אמר להם: יהי רצון ושתהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם. אמרו לו תלמידיו: עד כאן?! אמר להם: ולואי, תדעו כשאדם עובר עבירה אומר: שלא יראני אדם' [ברכות כח,ב]) לכן ה' מפרסם זאת כדי שימנעו ממנו מלחטוא (כעין בסוטה כדי שיפסיקו לחטוא). לכן זה נלמד מג"ש מהקמת המשכן, שכך בפרסום הדבר נעשה כח לקיום העולם, רוחני ופיזי (שבחטא מכריע לחובה ובאה רעה לעולם), כעין שעכשיו יכול העולם להתקיים (כמו שעכשיו יכולים להקים את המשכן). אולי יש בלימוד מההכרזה על הפסקת הבאת הפרטים לבניית המשכן משום רמז שלפעמים יש אדם שחוטא לא בגלל שהוא רשע, אלא להיפך, בשל צדקות יתרה שעושה מעשים שלא מתאימים לדרגתו, שמתנהג כאילו דרגתו גבוהה יותר ובכך גורם שיצה"ר יתגרה בו יותר, וכך מחטיאו. כמו שמובא ביהודי הקדוש: ' ... אמר לו היהודי הקדוש שזאת הוא בטוח שכאשר אומר איש ישראל הפסוק שמע ישראל בכל כחו פעם אחת אז כבר נתייאש ממנו הבעל דבר לגמרי, כי כבר יודע בטח שלא יפעול שוב אצלו להדיחו מעבודת הבורא ומיראת שמים. אך מה עושה? עצתו הוא כי משליך ונותן לפניו מדרגות רמות ועל ידי זה יכול אחר כך הבעל דבר להשיגו ולעשות עמו מה שלבו חפץ, כי כבר הוא שלו. אמנם מה יעשה האיש החכם להנצל מפח יקוש ולהשמר מפניו לבל להלכד במצודתו, הולך ליער ועומד וצועק להשם יתברך בלי הפוגות ואינו זז ממקומו עד שנוטלים ממנו חזרה כל המדריגות' (היהודי הקדוש פרשת "משפטים"). לכן הלימוד הוא מכך שהעם הביא יותר ממה שצריך לבניית המשכן, ולכן היה צריך לעצור אותם שלא יביאו עוד; שכך גם באדם שמתקדש ולוקח על עצמו גילוי שם ה' במדרגות שיותר ממה שראוי לו בדרגתו, יש לעצרו שלא יעשה זאת. אולי לכן מדובר על החוטא בסתר, שאינו רשע שחוטא בגלוי, שכלפי חוץ נראה צדיק, אלא היצר מחטיאו בסתר בשל דרגותיו שלא יכול לעצור עצמו מלחטוא ולכן חוטא בנסתר. רש"י מסביר 'לשון הכרזה - הקב"ה מתכוין להעביר קול', שה' נותן בלב האנשים רוח קדושה כדי שיתפרסם, שזה כמו שנעשה בסוטה: 'תנא דבי רבי ישמעאל: אין אדם מקנא לאשתו אא"כ נכנסה בו רוח, שנאמר "ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו". מאי רוח? רבנן אמרי: רוח טומאה, רב אשי אמר: רוח טהרה; ומסתברא כמאן דאמר רוח טהרה' וכו' (סוטה ג,א).