"וידבר ה' אל משה לאמר. כי תשא את ראש בני ישראל לפקדיהם ונתנו איש כפר נפשו לה' בפקד אתם ולא יהיה בהם נגף בפקד אתם. זה יתנו כל העבר על הפקדים מחצית השקל בשקל הקדש עשרים גרה השקל מחצית השקל תרומה לה'. כל העבר על הפקדים מבן עשרים שנה ומעלה יתן תרומת ה'. העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל לתת את תרומת ה' לכפר על נפשתיכם. ולקחת את כסף הכפרים מאת בני ישראל ונתת אתו על עבדת אהל מועד והיה לבני ישראל לזכרון לפני ה' לכפר על נפשתיכם” (שמות ל,יא-טז). מחצית השקל ניתנה בהקמת המשכן בשביל האדנים של המשכן, ובכל שנה יש מצוה לתת מחצית השקל שממנה קונים את קרבנות הציבור. מדוע דווקא מחצית השקל, ומדוע כולם צריכים לתת בשווה? מסביר מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א ('הגלות והגאולה' – 'מחצית השקל') שזה מרמז על הצד הסגולי של בנ"י שכולם שווים בו, ולכן הנתינה היא שווה בין כולם; ונותנים דווקא מחצית השקל שבזה מראים את עניין אחדות ישראל (האלשיך). אולי אפשר (להסבר האלשיך) שזהו דברי היר': 'ר' פינחס בשם ר' לוי: לפי שמכרה בכורה של רחל בעשרים כסף, ונפל לכל א' וא' מהם טבעה, לפיכך יהיה כל אחד ואחד נותן שקלו טבעה' (יר' שקלים ב,ג). מחצית השקל בא לתקן את הקלקול שהיה באחדות ישראל במכירת יוסף, שזהו שמחצית השקל (שהוא התיקון – הפך הקלקול) מראה על אחדות בנ"י. אולם נראה שגם רמוז כאן על העניין של סגולת ישראל, שנאמר 'בכורה של רחל' מדוע לא נאמר בפשטות יוסף? בפשטות זה משום שדברי ר"ל כאן זה כהמשך לדברים שהביא קודם בשם רשב"ל: 'ר' ברכיה ר' לוי בשם רבי שמעון בן לקיש: לפי שמכרו בכורה של רחל בעשרים כסף, יהיה כל אחד ואחד פודה את בנו בכורו בעשרים כסף', לכן עכשיו ממשיך את דבריו ואומר שבזה גם מובן עניין מחצית השקל, ולכן התבטא בלשון של בכורה. אולם אפשר שבכוונה אמר כך כדי לבטא עניין בכורה, כעין חמש סלעים שנותנים לכהנים במקום הבכורות, והכהנים יש בהם סגולה מיוחדת, שאין זה תלוי במעשי הכהן אלא זה דבר שטבוע בו בסגולתו, שקדוש ככהן שמחליף את הבכורות בעבודת המקדש (ולכן גם נקט לשון 'טבעה' כדי לרמז שזהו טבעו – סגולתו); שזה בא לרמז שבעניין מחצית השקל יש עניין של סגולה – שמרמז על סגולת ישראל, שאנו כעין כהנים “ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש” (שמות יט,ו). (לכן מובן שבאמצע עניין מחצית השקל הכניסו את עניין חמשת הסלעים, ושוב חוזרים למחצית השקל, שאמנם זה כהמשך לזה, אבל עדיין היה ראוי יותר לומר על מחצית השקל ורק בסוף לומר על חמשת הסלעים שזה עניין חדש, אלא שאולי בא להדגיש שיש כאן עניין של סגולה של קדושה כעין כהן). אולי בזה יובן בעומק גם הדעת האחרות: 'כתיב (שמות ל) "זה יתנו כל העובר על הפקודים". ר' יהודה ור' נחמיה, חד אמר: לפי שחטאו במחצית היום יתנו מחצית השקל, וחרנה אמר: לפי שחטאו בשש שעות ביום יתנו מחצית השקל דעבד שיתא גרמסין. ר' יהושע בי ר' נחמיה בשם ר' יוחנן בן זכאי: לפי שעברו על עשרת הדברות יהיה נותן כל אחד ואחד עשרה גרה' (יר' שם). בפשטות זה בא לכפר על העגל שפגם במעמד מתן תורה, ולכן מחצית השקל באה לאדנים שזהו בסיס המשכן, או לקרבנות ציבור, שזהו המשכן והמקדש שהם ממשיכים את מעמד מתן תורה (שלכן השכינה עברה מסיני אליהם [וראה ב'תורת המקרא' “תרומה" למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א שמסביר שהמשכן בא לתקן חלקית את מעשה העגל – שהשכינה תוכל לשרות בנו]), ולכן בכך זהו נתינה בשל מעשה העגל. אולם אפשר שבנוסף גם מרמז שמי שחטא בעגל זה הערב רב שהוא החטיא את ישראל: '"אלה אלהיך" – ולא נאמר אלה אלהינו, מכאן שערב רב שעלו ממצרים הם שנקהלו על אהרן והם שעשאוהו, ואחר כך הטעו את ישראל אחריו' (רש"י; שמות לב,ד). לכן במחצית השקל שמרמז על סגולת ישראל הוא שמכפר לעגל (ולכן מרמז לחטא העגל בצורות שונות כמובא ביר'), שאומר שחטא העגל לא הגיע מאתנו כי אנחנו קדושים, אלא הערב רב הוא שהחטיא אותנו, שיש בנו סגולה של קדושה, שאנו במהותנו קדושים (כעין דברי ר"א שרצונו לעשות את רצון ה' אלא שהגוים משפיעים עלינו לרעה: 'ור' אלכסנדרי בתר דמצלי אמר הכי: רבון העולמים, גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך, ומי מעכב? שאור שבעיסה ושעבוד מלכיות, יהי רצון מלפניך שתצילנו מידם ונשוב לעשות חוקי רצונך בלבב שלם' [ברכות יז,א]), ולכן החטא רק חיצוני וטפל לנו, ולכן ראוי לכפר לנו עכשיו בנתינתנו לקדושה. בדברי ריב"ז יש גם עומק בגילוי של עשרת הדברות, שהם ניתנו לנו בשל סגולתנו, שלכן רק אנחנו רצינו את התורה שלא כשאר הגוים (מכילתא מסכתא דבחדש פרשה ה [שמות כ,ב]), שבעומק תיקון העגל קשור במחצית השקל שמחזק את גילוי עשרת הדברות בקשר אלינו בשל הדגשת הסגולה. נראה להוסיף, שלכאורה כיון שיש מצווה לתת מחצית השקל בכל שנה למה נאמר בהקשר של מנין בנ”י, הרי זה דבר נדיר שלא כמחצית השקל שבכל שנה (והפרשיה פותחת בספירה, כך שמשמע שזה עניין עקרוני ביותר, ולא רק כעוד עניין בנוסף לנתינה הרגילה למקדש שאם תרצו לספור אז תמנו ע”י מחצית השקל)? אלא שאולי בא לרמז שבכל נתינת מחצית השקל יש כעין גילוי של ספירה (שהרי יכלו לספור אע”פ שלא ספרו בפועל), אבל לא כלפי האנשים אלא כלפי הקב"ה, שכעין מראים את מנין בנ"י לקב"ה, שבזה מראים שאנו צבאותיו של הקב"ה (ולכן כעין מגלים את מניננו, כמו ששאול מנה כיון שרצה לדעת כמה יש בשביל צבאו [שמואל א טו,ד]). לכן זה מביא לכפרה על חטא העגל, שמראה שאנו במהותינו (בסגולתנו) מיועדים להיות צבאותיו של הקב”ה, ולכן זה גם בא לידי ביטוי בפועל בקיום תו"מ וגילוי שם ה' בעולם ע"י כל אחד ואחד מבנ"י בשליחותו בעולם; לכן זה מחצית השקל (ולא שלם) שמראה שתיקון העולם נעשה רק ע"י הרבים, וכן מעלת צבא זה ברבים הפועלים יחד. לכן זה ניתן לאדנים – בסיס עמידת המשכן, וכן לקרבנות ציבור שמעלה את העולם בקדושה (שמקרב שמים וארץ), שמרמז שאנו באים לקדש את העולם כולו להיות למשכן לה'. אולי זהו: '"זה יתנו”. אמר רבי מאיר: כמין מטבע של אש הוציא הקדוש ברוך הוא מתחת כסא הכבוד, והראהו למשה ואמר לו: "זה יתנו”, כזה יתנו' (תנחומא "כי תשא" סימן ט), שמתחת כסא הכבוד רומז כעין שזהו מהבסיס לכסא ה' (כעין האדנים שהם התחתית – הבסיס למשכן), שזה רומז שמחצית השקל קשורה לסגולת ישראל, שאנו מיועדים לתקן את העולם כולו להיות כסא לה', שאנו עושים את העולם כבסיס לכסא ה' בעולם (וכן מתחת לכסא כרומז לארץ שהיא למטה מהשמים). (גם “זה” בגימטריה י"ב, כנגד י"ב השבטים שאנו מרומזים במטבע, שמרמז על מהותנו – סגולתנו, שאנו מקדשים את העולם ע"י התורה שניתנה לנו בשל סגולתנו, שאנו מתאימים, והתורה משולה לאש [ירמיהו כג,כט], וזהו מטבע של אש).