לאמור : לכתחילה אי אפשר לו לאדם להשיג באמת המוחלטת ועד תומה..

לפיכך לכתחילה אין בידו של האדם לקיים  משפט צרוף ומזוקק אלי הצדק המוחלט 

[שכידוע נשקף משמיים]

זה ה"משפט" בסופו של דבר עניין אך לאלוהים הגדול .

 והמשפט האנושי אינו אלא ביטוי ויישום של ניסיון התחלתה של אותה האמת .

לפיכך עשה הקב"ה כעין פשרה :

העניק לנו מאיצטלתו לצורכי התנהלות חיינו להכריע באמת היחסית שבידנו את המשפט. לבסס ולקיים סדר חברתי ומשום שחותמו של הקב"נ היא האמת המוחלטת 

 הותיר הוא בידו את המשךכל משפט עד תומו אלי צדק הצרוף. 

כלומר עם חיתום הדין האנושי המשפט חוזר לאלוהים למיצויו של המשפט בערכי האמת המוחלטת.

 ועל פי פקידה אלוקית ודוק גם עשרות שנים מאוחר יותר.

בהיות והקב"ה רק הוא כאמור משיג באמת עד תומה הוא איננו נוטש שום משפט כאמור .

כל משפט עלי אדמות שב ומתגלגל לפתחו ....... והוא הקב"ה נוגם נוכח בכל משפט.

האדם כצלם אלוהים בבחינת "צלם אלוהים" מכריע לצורכי התנהלותו. השוטפת . והכל  בשיקוף על תנאי

אך בזה אין די . שלסוף הצדק משמיים נשקף

הקב"ה האלוהים המקורי, ממשיך כל משפט עד תומו..

 לכן למעשה כל משפט האדם הוא אך בבואה חיוורת חזות של אמת יחסית וזמנית  עד לאישושה וכינונה 

 של האמת המוחלטת האלוקית .וכך אחיי ורעיי

לא כל מי שמפסיד מפסיד באמת .

ולא כל מי שמנצח מנצח באמת הסופית .

 תמיד  בקומה השנייה של משפט האלוקים האמיתי ממשיך המשפט בדרכי האלוקות הנישגבות ונעלמות .

כך שבכל משפט אנושי יש כעין ערעור אוטומטי להכרעת העליון האמיתי . 

שאם לא כך אין חלילה משמעות לאלוקות ולחותה - האמת 

מכאן ברור מדוע הדיין מכונה :"אלוהים" שהוא מתחיל במלאכתו של האלוהים ובסיומה הוא מגלגל חזרה את המשפט עד תומו לאלוהים האמיתי .

לקיים : "כי המשפט לאלוהים הוא".

לאלוהים הוא תמיד

בתחילה אך בשקיפות יחסית של משפט האדם

 ולסוף באמת המוחלטת של משפט 

האלוהים הגדול