"כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבד ובשבעת יצא לחפשי חנם" (שמות כא,ב). אדם שגנב ואין לו איך להחזיר את גנבתו מוכרים אותו לעבדות, זהו סוג אחד של עבד עברי; הסוג השני של עבד עברי זהו המוכר את עצמו לעבדות. כמו שמסכם הרמב"ם: 'עבד עברי (שמות כא ב) האמור בתורה, זה הישראלי שמכרו אותו בית דין על כרחו, או המוכר עצמו לרצונו. כיצד? גנב ואין לו לשלם את הקרן – בית דין מוכרין אותו, כמו שביארנו בהלכות גניבה. ואין לך איש מישראל שמוכרין אותו בית דין אלא הגנב בלבד. ועל זה שמכרוהו בית דין הוא אומר: "כי תקנה עבד עברי" (שמות כא ב), ועליו הוא אומר במשנה תורה: "כי ימכר לך אחיך העברי" (דברים טו יב). מוכר עצמו כיצד? ישראל שהעני ביותר, נתנה לו תורה רשות למכור את עצמו, שנאמר: "וכי ימוך אחיך עמך ונמכר לך" (ויקרא כה לט). ואינו רשאי למכור את עצמו ולהצניע דמיו, או לקנות בהם סחורה או כלים, או ליתנם לבעל חובו, אלא אם כן צריך לאוכלן בלבד. ואין אדם רשאי למכור את עצמו עד שלא ישאר לו כלום, ואפילו כסות לא תשאר לו. ואחר כך ימכור עצמו' (רמב"ם עבדים א,א). בפשטות עבדות זה דבר רע מאוד ולכן רק בלית ברירה התורה מאשרת עבדות, ולכן נתנה רק את שתי האפשרויות הקיצוניות האלו. אולי אפשר שבעבדות יש רמז כעין העבדות במצרים, שיש קשר ביניהם כמו שמתגלה בעבד נרצע: 'רבן יוחנן בן זכאי היה דורש את המקרא הזה כמין חומר: מה נשתנה אזן מכל אברים שבגוף? אמר הקב"ה: אזן ששמעה קולי על הר סיני בשעה שאמרתי (ויקרא כה, נה) "כי לי בני ישראל עבדים" ולא עבדים לעבדים, והלך זה וקנה אדון לעצמו ירצע. ור"ש ב"ר היה דורש את המקרא הזה כמין חומר: מה נשתנה דלת ומזוזה מכל כלים שבבית? אמר הקב"ה: דלת ומזוזה שהיו עדים במצרים בשעה שפסחתי על המשקוף ועל שתי המזוזות, ואמרתי כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים, והוצאתים מעבדות לחירות, והלך זה וקנה אדון לעצמו ירצע בפניהם' (קידושין כב,ב). הרי שלרשב"ר זה כנגד יציאת מצרים ממש, ואף לריב"ז הפס' בשלמותו מזכיר את מצרים: “כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים אני ה' אלקיכם” (ויקרא כה,נה). כך שבעבדות יש פגיעה בהקשר לגאולה מעבדות מצרים. לכן נראה שבעבדות יש צורך ברמז לתיקון גלות מצרים, כדי לבטל את חומרת גילוי עבדות מצרים על ידו שנעשה עבד (שכעין מגלה את גלות מצרים בעולם). לכן להבדל מעבודת הפרך שבמצרים שהאדונים המצרים מיררו את חיי ישראל עבדיהם (שהדגישו בכך שהם האדונים שלהם), על עבד עברי נאמר: 'ת"ר: "כי טוב לו עמך" עמך במאכל, עמך במשתה, שלא תהא אתה אוכל פת נקיה והוא אוכל פת קיבר, אתה שותה יין ישן והוא שותה יין חדש, אתה ישן על גבי מוכין והוא ישן על גבי תבן. מכאן אמרו: כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו' (קידושין כב,א). לכן בעבדות יש שתי אפשרויות, כעין השורש של גלות מצרים: יש נמכר בגנבתו, שזהו כמו שבנ"י ירדו למצרים בעקבות מעמדו של יוסף במלכות מצרים, וזה התגלגל בעקבות שהם גנבו אותו כשבא לראות את שלומם; ויש מוכר עצמו בשביל אוכל, שזהו כמו שירדו למצרים בעקבות הרעב שהיה אז, שהאנשים הגיעו עד כדי פת לחם. שכך נרמז על הרעה של העבדות שזהו כמו חזרה לגלות מצרים; אמנם זה עדיין לא בגילוי של העבדות עצמה (כדי שלא לדמות לגלות עצמה ממש), שהרי ירדו למצרים ויוסף השפיעה עליהם טובה רבה. עבד עברי נמכר לשש שנים, נראה שיש בזה רמז לגאולה ממצרים, מכות מצרים היו שבוע כל מכה, ובעקבות המכות יצאו ממצרים, כך כנגד זה בשביעי הוא יוצא לחירות. בנוסף, בנ"י היו במצרים 210 שנים, שזהו שש שנים כפול 35. השבת היא זכר ליציאת מצרים (דברים ה,יא-יד) שנחים בה ממלאכה כהיפך מהעבדות שבמצרים, השבת היא גם זכר למעשה בראשית, ויש 35 מילים בפרשית "ויכולו" (שזה כנגד המלאכות בבריאת העולם, ראה ב'תורת השבת והמועד', 'שבת בראשית ושבת דורות' למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א). לכן ניתן למכרו לשש שנים, שבגילוי קשר למנוחת שבת מבטלים את גילוי כח גלות מצרים, כמו שיצאו לאחר 210 שנים. (העבד גם יוצא ביובל, שהוא על גבי שבע שמיטות, שזהו גילוי גדול של שבת הארץ). אולי גם שש שנים עבדות ויוצא בשביעי, כנגד שמשה היה הדור השביעי מאברהם שנאמר לו בברית בין הבתרים שיהיו בגלות מצרים ויגאלו; לכן בשביעי יוצא כנגד משה שהוציא וביטל את גלות מצרים. (או שנחשב מיצחק, שמאצלו נחשב תחילת חשבון ארבע מאות שנות הגלות, עד משה שהוא הדור השישי, כך יכול להמכר לשש שנים, אלא שלא יותר כי משה הוציא ממצרים כך שלא המשיכה הגלות). ביובל העבדים משתחררים, שזה בשל שהיובל הוא כעולם (שלכן נקרא "עלם" [שמות כא,ו]), להדגיש שאין עבדות לעולם; ובפרט שעבד לא ברח ממצרים כך שהיה לכל עולמו (חייו) עבד, וכן אם הינו ממשיכים להשאר ממצרים הינו נופלים לשער ה-נ' בטומאה ולא הינו נגאלים לעולם (כמו שאומרים בהגדה של פסח: 'ואילו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים, הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים'), לכן מודגש שיוצאים ביובל, שאין עבדות לעולם, שזה מבטל את גילוי גלות מצרים מעבדותו. גם נראה שיובל זהו חמישים שנה, שלבנ"י נחשב כעין גלות ארבע מאות שנה ע"פ הזמן שמהולדת יצחק (בראשית טו,יג; רש”י), ומאברהם שלו נאמר על גזרת הגלות עד משה יש שבעה דורות, ואותו עבד נרצע עשה שלא כראוי ובא להמשיך את הגלות (על אף יציאת מצרים ע"י משה, והציווי בתורה שלא להיות עבדים לעבדים שנמסר ע"י משה שהעביר את התורה לבנ"י), ולכן נחשב כמו שממשיך עוד גלות, ולכן זהו דור שמיני; אבל זה רק חלקי ולא יותר, שאינו עבדות עולם כשל מצרים, ולכן ביובל שזהו חמישים זה המקסימום, שזה כפול שמונה יוצא 400, כרמז שאע"פ שממשיך את עניין העבדות במעשיו, בכ"ז אין זה המשך של גלות מצרים, שלא חלה יותר מארבע מאות שנה (שזהו מהולדת יצחק עד יציאת מצרים). אולי גם כרמז שההתגלגלות לירידה לגלות מצרים היתה בעקבות מכירת יוסף, שמכרוהו תמורת חמשה סלעים (ב"ר פד,יח), והיציאה ממצרים נעשתה ע"י עשרת המכות, ולכן כעין תוחמים בחמישים שנה כנגד חמש כפול עשר, כרמז לביטול כח גלות מצרים ע"י גילוי הדגשה של יציאת מצרים.