"וכל הארץ באו מצרימה לשבר אל יוסף כי חזק הרעב בכל הארץ" (בראשית מא,נז). 'אמר רב יהודה אמר שמואל: כל כסף וזהב שבעולם יוסף לקטו והביאו למצרים, שנאמר (בראשית מז, יד) "וילקט יוסף את כל הכסף הנמצא", אין לי אלא שבארץ מצרים ושבארץ כנען, בשאר ארצות מנין? תלמוד לומר (בראשית מא, נז) "וכל הארץ באו מצרימה". וכשעלו ישראל ממצרים העלוהו עמהן, שנאמר (שמות יב, לו) "וינצלו את מצרים". רב אסי אמר: עשאוה כמצודה זו שאין בה דגן, רבי שמעון אמר: כמצולה שאין בה דגים' (פסחים קיט,א). 'ותכלינה וגו' יצאו מכוללת, ותחילנה וגו' נכנסו חולניות, עד שהם יושבים על השלחן בקשו אפילו פת קיבר ולא מצאו. אמרו: לא כך אמר יוסף "והיה האוכל לפקדון" וגו'? "ויהי רעב בכל הארצות" בשלש ארצות: בפנקיא ובערביא ובפלסטיני. "ותרעב כל ארץ מצרים" וגו' "אשר יאמר לכם תעשו", ר' אבא בר כהנא אמר: כפאן למול' וכו' (ב"ר צ,ו). 'מפרש וכל הארץ – וכל העולם, ולא דקאי על ארץ מצרים, יען דלמעלה כתיב (פ׳ נ״ד) ויהי רעב בכל הארצות, ובודאי באו כולם עם כספם למצרים. והנה מבואר מאגדה זו דהרעב הי׳ בכל העולם וכפשטות לשון הכתוב ויהי רעב בכל הארצות, וצ״ל דהגמ׳ חולקת עם המ״ר כאן סוף פרשה צ׳ דהרעב הי׳ רק בג׳ הארצות הסמוכות למצרים. וכדעת הגמ׳ מפורש בתרגום ראשון למגלת אסתר שחשב את יוסף בין המושלים שמשלו מראש העולם ועד סופו, ומביא ראיה מפסוק זה' (תורה תמימה). בפשטות אכן משמע שחלקו חז"ל איפה היה הרעב. אמנם היפה תואר (בב"ר שם) מחבר בין הדעות, ומפרש גם את הגמ' ע"פ המדרש: 'בְּשָׁלשׁ אֲרָצוֹת כו'. שפירוש בכל הארצות הן אשר סביב מצרים והן ג' אלו, כי לא יתכן שיהיה הרעב הזה בארצות הרחוקות שימותו ודאי ברעב, ומי יוכל לבא להוליך טרף לביתו מארץ מרחק, וכן פירש הרמב"ן ומ"ש בכל הארצות סמך על המבין. או שלהיות ג' אלו מחזות גדולות קרי ליה כל הארצות כי הן ברוב הישוב, והא דכתיב וכל הארץ באו מצרימה נמי היינו ג' ארצות אלו, והא דגרסינן בפרק ערבי פסחים כל כסף וזהב שבעולם יוסף לקטו והביאו למצרים שנאמר וילקט יוסף את כל הכסף הנמצא בארץ מצרימה, אין לי אלא בארץ מצרים ובארץ כנען, שאר ארצות מנין, ת"ל וכל הארץ באו מצרימה, נ"ל דמשום דג' אלו גדולות כדכתיבנא, קרי להו עולם ושאר הארצות דקאמר היינו פינקיא ופליסטיני לחוד'. אולם פשט הגמ' משמע שמדבר על כל העולם, שדרשו זאת כדי לבטא את ריבוי הכסף וזהב שהוציאו בנ"י ממצרים שזה כסף שהגיע מכל העולם. אולי אפשר שיש לחלק בין סוגי הרעב, שיש רעב שמגיע עד מוות ויש רעב שהוא חיסרון גדול, וכך אפשר שלא חלקו הגמ' והמדרש, אלא תלוי באיזה סוג רעב מדובר, שבאזור מצרים היה רעב עד כדי סכנת חיים, וזה מה שנאמר במדרש, ואילו במקומות הרחוקים יותר היה רעב של חוסר רב אבל לא שמגיע למוות ולכן יכלו להגיע לקנות לתוספת אוכל. שהרי היסוד בהבנה שמדובר ברעב דווקא באזור הקרוב למצרים זה משום שממקום רחוק לא היה מספיק זמן בכדי להגיע ואף להביא אוכל חזרה בלא שימותו בדרך, כך שלא יכול להיות שמדובר על מקום רחוק שיש בו רעב שמגיע למוות, אולם רעב שלא מגיע למוות אלא שמיצר ביותר זה יכול להיות גם במקומות הרחוקים (מעין הרעב שהיה בימי אברהם ויצחק שלא מצינו שכולם ירדו למצרים, וכן עובדה שיצחק יכול היה לחיות גם בלי לרדת למצרים). לפי זה שבמדרש מדובר על הרעב שמביא עד סף מוות מובן שמובא שיוסף חייב אותם למול, שאם מדובר על רעב של צער שלא מגיע למוות לא היה יכול לכופם למול בשביל אוכל, שלא היו מסכימים לזה. וכן מפורש שלא מצאו אפילו פת קיבר, כך שלא היה אוכל בכלל, שזה לא סתם רעב רגיל. אולי לכן גם דרשו מפס' שונים, שבמדרש למדו מ"ותחלינה שבע שני הרעב לבוא כאשר אמר יוסף ויהי רעב בכל הארצות ובכל ארץ מצרים היה לחם. ותרעב כל ארץ מצרים" וגו' (מא,נד), שדרשו "בכל הארצות" - "הארצות" שנים (מיעוט רבים שנים) ו"בכל" מרבה עוד אחד, וכך יוצא שלש ארצות. ובפס' נאמר על לחם שהיה במצרים ואותם ארצות ומצרים רעבו ללחם שאצל יוסף, כך שזה רעב לאוכל שבלעדיו מתים, שזהו לחם בסיסי (וכמו שבהמשך מובא אמרו שבלי זה ימותו: "הבה לנו לחם ולמה נמות נגדך" [בראשית מז,טו]). לעומת זאת בפס' שמביאה הגמ' נאמר "וכל הארץ באו מצרימה לשבר אל יוסף כי חזק הרעב בכל הארץ" (מא,נז), שזהו כל הארץ כל כדור הארץ, שכולם באו לשבור אל יוסף כי יש רעב, אבל לא נאמר לחם, שזה לאו דווקא ללחם כמצרים, אלא גם אכילה יותר בשפע, שהיה רעב ולכן האוכל היה בסיסי בלבד ובצמצום. ולכן זה "לשבר" שכל סוגי הקניה נקרא לשבור ולאו דווקא לחם (כמו שמביא רש"י פס' קודם), וזהו שמכר כל סוגי האוכל ובשפע יחסי לעומת הצמצום שהיה בכל העולם. אולי אפשר גם שבמצרים והאזור החל הרעב, ולאט התפשט גם הלאה בכל העולם, אולי קצת ראיה שמובא: '"והרעב היה על כל פני" ראוי היה למקרא לומר 'על הארץ' מה ת"ל "על פני"? אמר רבי שמואל בר נחמן: ללמדך שלא התחיל הרעב אלא בעשירים, שאין פני הארץ אלא עשירים' וכו' (ב"ר צא,ה), כך שמשמע שלא נעשה רעב במכה אחת מיידית, ולכן אפשר שכך גם בארצות לא נעשה רעב בכל המקומות יחד אלא בשלבים. וכך קצת משמע מהנאמר: '(בראשית מב, א) "ויאמר יעקב לבניו למה תתראו", אמר להם יעקב לבניו: אל תראו עצמכם כשאתם שבעין, לא בפני עשו ולא בפני ישמעאל, כדי שלא יתקנאו בכם' (תענית י,ב), כך שלא בכל המקומות בא הרעב מיד (וכך פרש הרא"ם על רש"י בראשית מב,א, שבא"י היה אוכל אחרי שבאזור עשו וישמעאל כבר היה הרעב). לכן המדרש מדבר על הרעב שנעשה די ישר בהתחלה שהיה בשלושת הארצות הקרובות, אבל במשך הזמן זה התרחב גם לשאר העולם, ולכן יצא שבסוף יוסף אסף את הכסף מכל העולם, כמו שמביאה הגמ'.