"ויקחהו וישלכו אתו הברה והבור רק אין בו מים" (בראשית לז,כד). 'אמר רב כהנא דרש רב נתן בר מניומי משמיה דרבי תנחום: נר של חנוכה שהניחה למעלה מכ' אמה פסולה כסוכה וכמבוי. ואמר רב כהנא דרש רב נתן בר מניומי משמיה דרב תנחום: מאי דכתיב (בראשית לז, כד) "והבור רק אין בו מים", ממשמע שנא' "והבור רק" איני יודע שאין בו מים? אלא מה ת"ל "אין בו מים" – מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו' (שבת כא,ב-כב,א). 'וצ״ל שראובן ואחיו לא ידעו שבבור יש נחשים ועקרבים, שהרי חשב ע״פ עצה זו להשיבו אל אביו, וגם אחיו אלו היו יודעים וראו אח״כ שנצל ממקום סכנה ודאית, א״כ זכותו גדול מאד, ואז הלא בודאי לא היו הולכים עמו אח״כ בקרי, במכירה למדינים, כי הלא אפילו נבוכדנצר שהי׳ רשע מוחלט, בכ״ז אחרי שראה לחנניה מישאל ועזריה שנצולו מכבשן האש, הרהר תשובה בלבו, וכש״כ בני יעקב. ולא יפלא אם לא ראו מה שבתוך הבור, כי לפי מה שכתב המפרש למס׳ תמיד ספ״ק דאין השלכה פחות מעשרים אמה, וכאן דכתיב וישליכו, א״כ הי׳ הבור עמוק עשרים אמה ויותר, וקיי״ל דלמעלה מעשרים אין עינו של אדם שולטת כמו דקיי״ל לענין נר חנוכה וסוכה [ויש לכוין לפי״ז סמיכות ושייכות דרשא זו בגמרא עם הדין נר חנוכה שהניחה למעלה מעשרים אמה פסולה משום דלא שלטא בה עינא, ולבד הסמיכות שנאמרו שני הענינים מחד אמורא, י״ל עוד משום דטעם שניהם שוה, להורות דלמעלה מעשרים אמה אין העין שולטת, ודו״ק]. – ודע דע״כ צ״ל דהא דניצל יוסף מן הבור הי׳ בנס, שהרי קיי״ל בסוף יבמות קכ״א א׳ נפל לבור מלאה נחשים ועקרבים מעידין עליו שמת ומתירים את אשתו, משום דאמרינן ודאי מת שם, יעו״ש, וא״כ בדרך הטבע לא הי׳ יכול להנצל משם' (ת"ת). הגמ' הביאה את דברי ר"כ שדרש רנב"מ בשם ר' תנחום שנר חנוכה צריך להעמידה בגובה פחות מ-כ' אמה, ואגב כך גם הזכירו בשמם את הדרשה על יוסף, אולם בא הת"ת ומעמיק שיש בין הדרשות קשר – שמעל כ' אמה לא שולטת העין שזה מה שהיה אצל אחי יוסף וזה הטעם של דין נר חנוכה שאסור מעל כ' אמה. אולי אפשר להוסיף לזה שעיקר מי שפעל לפגיעה ביוסף היו שמעון ולוי: '"שמעון ולוי אחים" – בעצה אחת על שכם ועל יוסף. (בראשית לז יט): "ויאמרו איש אל אחיו... ועתה לכו ונהרגהו" – מי הם? אם תאמר ראובן או יהודה – הרי לא הסכימו בהריגתו; אם תאמר בני השפחות – הרי לא היתה שנאתן שלימה, שנאמר (בראשית לז ב): "והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה..."; יששכר וזבולן – לא היו מדברים בפני אחיהם הגדולים מהם; על כרחך שמעון ולוי הם, שקראם אביהם "אחים"' (רש"י; בראשית מט,ה [ומקורו בב"ר צט,ו ובתנחומא "ויחי" סימן ט]). השלכת יוסף לבור ומכירתו היה בזה משום ביטול תורה בישראל, שמשולה למים, שזה נרמז בדברי הפס' שאין בו מים: 'א"ר אחא: "בור רק" נתרוקן בורו של יעקב, "אין בו מים" אין בו דברי תורה שנמשלו למים, היך מה דאת אמר (ישעיה נה, א): "הוי כל צמא לכו למים"; כתיב (דברים כד, ז): "כי ימצא איש גונב נפש מאחיו" ואתם מוכרים את אחיכם' (ב"ר פד,טז). ממילא בעניין הבור מתגלה ביטול תורה וגזר דין מוות, שזהו דינו של המוכר אחיו: "כי ימצא איש גנב נפש מאחיו מבני ישראל והתעמר בו ומכרו ומת הגנב ההוא ובערת הרע מקרבך" (דברים שם), שזהו כלל מעשה האחים – שזרקוהו לבור ואח"כ מכרוהו, כהמשך למעשה הבור. בחנוכה החשמונאים, שבראשם היו הכהנים – מתתיהו ובניו שהם משבט לוי, הרימו מרד נגד היוונים שפעלו לביטול תורה מישראל: 'בִּימֵי מַתִּתְיָהו בֶן יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל חַשְׁמוֹנָאִי וּבָנָיו. כְּשֶׁעָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לְהַשׁכִּיחָם תּוֹרָתָךְ וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנָךְ' (על הניסים). המלחמה ביון היתה תוך סכנת חיים גדולה כיון שנלחמו במעצמה גדולה וחזקה, ועל פי הצורה הרגילה היו צריכים ליפול תחתם, וה' עשה נס ונצחנו אותם ונצלנו ממוות (גם ממוות במלחמה וגם ממוות אם לא היו נלחמים והיו שומרים תורה על אף גזרת היונים שאז היו הורגים בנו). בנוסף הדלקת הנרות מרמזת על שהיוונים כעין החשיכו את עיננו בגזרותיהם נגד התורה: '"וְחֹשֶׁךְ" זה גלות יון שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזירותיהן, שהיתה אומרת להם: כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל' (ב"ר ב,ד). לכן נראה שבאו בגמ' לחבר בין נר חנוכה והבור של יוסף, שבבור היה מדובר שזרקוהו למקום שעמוק יותר מ-כ' אמה ולכן לא רואים – כעין שהעין חשוכה שם, שלא רואה שם, וע"פ המציאות הרגילה היה יוסף מת שם מהנחשים ועקרבים, ועצם השלכתו לבור היה כביטול תורה ועל שמכרוהו יש דין של מיתה. לכן אם דבר זה היה עולה בזמן היוונים כקטרוג על החשמונאים, זה היה גורם לנפילתם. שהם באים למנוע ביטול תורה של החושך (יוון), כשלוי אביהם פעל במעשה של ביטול תורה בבור יוסף, שזרקו לבור עמוק שהוא כעין חושך (שהעין לא שלטת שם, וכן אולי הבור עצמו היה חשוך בעומקו), והם צריכים נס להינצל כשאת יוסף זרקו לבור וגרמו לו שיצטרך נס ולכן לא ראוי שהם יקבלו נס. לכן בחנוכה לא היה קטרוג של זריקת יוסף לבור, לכן גם בנרות חנוכה שמסמלים את הנס של חנוכה צריכים לשים בגובה של פחות מ-כ' אמה, שלא יהיה דומה לבור יוסף שהיה מעל כ' אמה, כדי להדגיש שאין קשר ביניהם – שלא עלה הקטרוג. שיכול היה לעלות קטרוג כיון שזרקו את יוסף על שראה עצמו כמלך (כמו שאמר בחלומותיו, וקיבל את כתונת הפסים כחשיבות מאחרים), כאשר המלכות היא של יהודה, וגם הם (החשמונאים) היו מלכים כאשר הם אינם מיהודה, ולכן הקטרוג על כך יכול היה להזכיר את מעשה הזריקה לבור של יוסף שהיה בעקרון דומה לזה. אולי גם אפשר שמאירים בנר חנוכה בפחות מ-כ' אמה כציון למסירות נפשם של החשמונאים להצלת ישראל והתורה, שלכן זכו לנס הניצחון ונס המנורה בהמשכו שמציין את ניצחונם והחזרה לתורה המאירה, לכן בחשמונאים היה קצת כעין תיקון למעשה זריקת יוסף, ששם באו להזיקו וכאן מסרו נפשם בשביל בנ"י, וכן שם היה ביטול תורה וכאן העמדת התורה, ולכן זהו קצת תיקון; לכן מדליקים בפחות מ-כ' אמה כעין להדגיש שזה תיקון, שהרי אילו היו רואים שיש נחשים ועקרבים לא היו זורקים אותו לבור, ממילא אם היה פחות מ-כ' אמה לא היה נזרק לבור כי היו רואים, ולכן כנגדו החנוכיה מאירה בפחות מ-כ' אמה, כרמז שבכך לא היה קלקול, שכך בחשמונאים זה כעין ביטול הקלקול שנעשה בזריקת יוסף לבור. שכך מצד ההלכה צריך פחות מ-כ' אמה כדי שיראו שזה עניינה של החנוכיה, אבל גם מסתתר בזה עומק נוסף כמו שאמרנו.