ברית שלום ,לפרשת והפטרת וישלח
נכתב על ידי izik28, 6/12/2022
בסד
ד"ת לפרשת וישלח
ברית שלום
-----------------------------------------------------------------
בהמשך לדה"ת לפרשות תולדות וויצא אז מֵעִנְיָן לְעִנְיָן בְּאוֹתוֹ עִנְיָן... לאחר הסולחה שנעשתה בין לבן ליעקוב ,יעקוב פוגש את עשו ,בתחילה הוא חושש מפגישה זו אך חששו מתבדה לטובה כפ"ס," וירץ עשו לקראתו ויחבקהו ויפל על צוארו וׅיׅשׅקׅהׅוׅ ויבכו",רשי מפרש," נתגלגלו רחמיו כשראהו משתחוה כל השתחוואות הללו
"וישקהו" - נקוד עליו ויש חולקין בדבר הזה בברייתא דספרי יש שדרשו נקודה זו לומר שלא נשקו בכל לבו (ב"ר) אר"ש בן יוחאי הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב אלא שנכמרו רחמיו באותה שעה ונשקו".
בל נשכח שעשיו ויעקוב לא נפגשו לאחר שנים רבות של ריב , ברשותכם אנסה לאחד את שמחת יעקוב ולבן בצאתו לביתו עם פגישת יעקוב ועשו כפ"ס,"ועתה לכה נכרתה ברית אני ואתה והיה לעד ביני ובינך מה ויקח יעקב אבן וירימה מצבה מו ויאמר יעקב לאחיו לקטו אבנים ויקחו אבנים ויעשו גל ויאכלו שם על הגל", הרמבן מפרש" , "ויאמר יעקב לאחיו" - לאחי לבן הנזכר אשר באו עמו כי לא רצה לאמר כן לחמיו שהיה נוהג בו כבוד וכן ויקרא לאחיו לאכל לחם לאחי לבן ולא קרא ללבן דרך כבוד כאלו הכל ברשותו והכל שלו ודומה להם ויאמר פרעה לאחיו מה מעשיכם (להלן מז ג) ורש"י פירש לאחיו של יעקב כי הבאים עם לבן אוהביו ורעיו הם ויתכן כי מה שאמר בלבן ויקח את אחיו עמו (לעיל פסוק כג) הם קרוביו בני משפחתו מזרע נחור אחי אברהם ועשה כן בעבור שלא ירצה להביא על יעקב אנשים נכרים שלא יריבו עמו בכח או יחמדו ויגזלו ויגנבו מאשר לו והנה אלה קרובים ליעקב כמו ללבן על כן יקראו אחים לשניהם ויש אומרים (פסיקתא זוטרתא לעיל כט ד) שאמר להם אחי דרך מוסר כמו שאמר לרועים (שם) אחי מאין אתם ובבראשית רבה (עד יג) אמרו ויאמר יעקב לאחיו אלו בניו שהיה קורא אותן בלשון כבוד אחיו אבל בויקרא לאחיו לאכל לחם לא פירש והנכון מה שכתבתי תחילה
"ויאכלו שם על הגל" - אכלו שם מעט לזכרון או שהוא דרך הבאים בברית לאכול שניהם מלחם אחד לאהבה ולחברה ואחרי בואם בשבועה ובברית זבח להם זבח ועשה להם כרה גדולה ויתכן כי טעם ויאכלו שם על הגל הזבח הנזכר למטה כי אמר להם לקטו אבנים ונעשה גל לאכול עליו ויהיה עד בבואנו בברית ואחרי כן אכלו עליו זבח וטעם ויאכלו לחם שעשה להם סעודה גדולה ללון עמו לא משתה בלבד".
סעודת מצווה נעשית לאחר החלטה שמחה בד"כ , כאן לאחר כריתת ברית לבן ויעקוב , בשעה שלבן למרות כל מעשי רשעותו ידע שה" עם יעקוב וכדאי לו להלשלים עמו גם למען בנותיו שהרי אין אדם מושלם , סעודת כזאת אנו מוצאים גם אצל משה ויתרו " ותבאנה אל רעואל אביהן ויאמר מדוע מהרתן בא היום ותאמרן איש מצרי הצילנו מיד הרעים וגם דלה דלה לנו וישק את הצאן ויאמר אל בנתיו ואיו למה זה עזבתן את האיש קראן לו ויאכל לחם ויואל משה לשבת את האיש ויתן את צפרה בתו למשה", רבנו בחיי מפרש," שמא ישא אחת מכם מלשון (בראשית לט) כי אם הלחם אשר הוא אוכל.
ובמדרש בשכר שאמר יתרו קראן לו ויאכל לחם זכה וישבו בניו בלשכת הגזית, הוא שאמר שלמה ע"ה (קהלת יא) שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו, (דבר אחר) שלח לחמך זה יתרו שאמר קראן לו ויאכל לחם, על פני המים זה משה שנאמר (שמות ב) כי מן המים משיתיהו כי ברוב הימים תמצאנו הוא שכתוב (שמות יח) ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם".
על הפ"ס שלח לחמך על פני המים " הרלבג מפרש"שלח לחמך - רוצה לומר: מזון שכלך , והוא המושכלות , על פני המים - והוא מרוצת זה הנמצא הטבעי. וקח התחלות דרושיך ממנו , כי ברוב הימים תמצאנו בזה האופן; ובזולת זה לא תגיע אליו , כי לא יתכן לקנות שום מושכל מזולת לקיחת ההתחלות מן החוש".
את המלים מזון שכלך אפשר לפרש כד"ת , או במילים אחרות זיכוי הרבים , כלומר הפץ את תורתך וביום מן הימים תקבל את שכרך הטוב משמיים.
גדול מזכה הרבים היה אברהם אבינו ששלח את אליעזר למצוא כלה ליצחק , והוא מצא אשת חיל אימיתית כידוע , ומכאן קצרה הדרך לסעודת מצווה של שמחה ככתוב,"ויען לבן ובתואל ויאמרו מה" יצא הדבר לא נוכל דבר אליך רע או טוב נא הנה רבקה לפניך קח ולך ותהי אשה לבן אדניך כאשר דבר ה" ויהי כאשר שמע עבד אברהם את דבריהם וישתחו ארצה ליהוה נג ויוצא העבד כלי כסף וכלי זהב ובגדים ויתן לרבקה ומגדנת נתן לאחיה ולאמה ויאכלו וישתו הוא והאנשים אשר עמו וילינו ויקומו בבקר ויאמר שלחני לאדני ויאמר אחיה ואמה תשב הנער אתנו ימים או עשור אחר תלך נו ויאמר אלהם אל תאחרו אתי ויהוה הצליח דרכי שלחוני ואלכה לאדני ויאמרו נקרא לנער ונשאלה את פיה ויקראו לרבקה ויאמרו אליה התלכי עם האיש הזה ותאמר אלך",רבנו בחיי מסביר," ויען לבן ובתואל. רשע היה שהקדים לדבר קודם אביו. ועוד יעידו דבריו על תכונתו הרעה שהקדים רע לטוב ממה שאמר לא נוכל דבר אליך רע או טוב.
מה' יצא הדבר. כלומר המעשים שאירעו לך מוכיחים. ומכאן למדנו שענין הזווג הוא נגזר מן השמים ענין שאמרו רז"ל ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני, ואפילו מעבר לים. וזהו שהזכיר שלמה ע"ה (משלי יט) בית והון נחלת אבות ומה' אשה משכלת. באר הכתוב מה שהאבות מנחילים לבנים והוא הבתים והממון, אבל אשה משכלת אין כח בידם להנחיל אותה להם כי מאת ה' תבא. והודיענו בזה כי אשה משכלת יקרה היא מבית והון, וכענין שכתוב (משלי לא) אשת חיל מי ימצא. ובמדרש תהלים בא ורא כמה קשה כח הזיווג, שהרי מצינו שהקב"ה יחד שמו על הזווג בג' מקומות בתורה בנביאים בכתובים. בתורה שנאמר מה' יצא הדבר. בנביאים שנאמר (שופטים יד) ואביו ואמו לא ידעו כי מה' היא. בכתובים שנאמר (משלי יט) ומה' אשה משכלת. וכתיב (משלי יח) מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה'. ועוד דרשו במקום אחר שהנשואין נגזרין משעת יצירה שנאמר (ישעיה מו) העמוסים מני בטן הנשואים מני רחם. וזהו בת פלוני לפלוני ואפילו מעבר לים.
וע"ד הקבלה בת פלוני לפלוני ואפילו מעבר לים. בת היא היו"ד, פלוני הוא הוי"ו לפלוני הוא האל"ף שהוא מעבר לים החכמה והכל דבק ומיוחד. ולכך לא אמרו פלוני ישא פלונית או פלונית תנשא לפלוני כי רצו להקדים הנקבה ולהזכיר אביה ובעלה. וזה לשון גן בעדן מקדם, ונטיעה זאת קודם יצירת העולם היתה, והמשכיל יבין.".
רבקה בתשובה העונה להם " אלך" מפרש הילקוט שמעוני " אמרה: הולכת אני על כרחכם שלא בטובתכם." בעל הטורים מפרש, "עם האיש הזה. ס"ת משה. לרמז שהלך כדת משה וישראל:".
כל סעודות המצווה של שמחה יצאו לפועל גם שהיו מתיחויות בין שני הצדדים , בסוף, הם התגברו על כך וכרתו ברית של שלום אמת ,בהפטרת הפרשה מופיע הפ"ס ," כי כאשר שתיתם על הר קדשי ישתו כל הגוים תמיד ושתו ולעו והיו כלוא היו",המלבים מפרש , "כי", מוסב על מליצת ירמיה (סי' כ"ה) קח את כוס יין החמה הזאת והשקית אותו את כל הגוים, ואמר (שם סי' מ"ט) אצל מפלת אדום הנה אשר אין משפטם לשתות הכוס שתו ישתו ואתה הוא נקה תנקה לא תנקה כי שתה תשתה, וז"ש "כי כאשר שתיתם על הר קדשי" כי שם השקה הנביא אותם את כוס החמה כן "ישתו כל הגוים תמיד" כי יעברו עליהם חורבנות רבות במשך עתים וימים בתמידות, עד שבאחרית הימים "ישתו ולעו" והיו כלא היו כי יבטל מציאותם לגמרי". בפ"ס זה הקב"ה אומר לכל הגויים שהצרו לישראל שהם אכן ישתו את כוס המשקה , אך היא תהיה כוס של רעה שתבוא עליהם , כאן אין ברית שלום , אך במקרה שלנו אם בתואל ואליעזר לבן ויעקב יעקב ועשיו משה ויתרו כרתו ברית שלום של שמחה , עלינו ללמוד מכך ולקרב את בניית המקדש השלישי , בשמחה של מצווה מה שמחזיר אותי למשה רבנו עליו כתוב , "המשנה באבות )פ"ה מי"ח( אומרת: "כל המזכה את הרבים, אין חטא
בא על ידו. משה זכה וזיכה את הרבים, זכות הרבים תלוי בו. ירבעם
חטא והחטיא את הרבים, חטא הרבים תלוי בו". ויש להתבונן
לכאורה, למה הביאה המשנה לסמל ודוגמא של מזכה הרבים דוקא
את משה רבנו, והרי אברהם אבינו קדם לו, ומי כמוהו היה מזכה את
הרבים, הרי אברהם אבינו זכה לתואר שאף אחד לא זכה )ישעיה מא ח(:
"ַאבְּ רָ הָ ם אֹהֲב י", בגלל שהיה מזכה את הרבים, כמו שנאמר )בראשית כא
לג(: "ו י ט ע א ש ל ב בְּ אֵּ ר שָ ב ע, ו י קְּ רָ א שָ ם בְּ שֵּ ם ה' אֵּ ל עוֹלָ ם", אש"ל ראשי
תיבות, אכילה, שתיה, לויה, שהיה מאכיל אותם, משקה אותם,
וכשהיו אומרים לו תודה רבה, היה אומר להם, וכי לי אתם אומרים
תודה? תגידו לבורא עולם שהכל שלו, והוא ברא את הכל, הוא הביא
את הרוח, ועשה את העננים והוריד את הגשם והצמיח את התבואה
והפירות וכו', וככה היה נוטע בהם אמונה בהקב"ה, והיו מפסיקים
לעבוד עבודה זרה. כמו שאמרו רבותינו )סוטה י סע"א(, אל תקרי 'ויקרא'
אלא 'ויקריא', מלמד שהקריא אברהם אבינו את שמו של הקב"ה בפי
הבריות. אברהם אבינו נקרא "אברהם העברי", על שם שכל העולם
כולו היה מעבר אחד והוא היה מעבר אחר, הוא היחידי שהכיר את
הבורא, אבל לא הסתפק בזה אלא דאג שגם אחרים יכירו. וכמו
שכותב הרמב"ם בהלכות עבודה זרה )פ"א ה"ג(, אלפים ורבבות הכניס
אברהם תחת כנפי השכינה, ושתל בהם את האמונה בהקב"ה. כמו
שנאמר: "וְּ א ת ה נ פ ש אֲש ר עָ ׂשּו בְּ חָ רָ ן", אומר המדרש תנחומא )פרשת לך
לך אות יב( והרי אפילו אם היו מתכנסים כל הבריות כולן לעשות יתוש
אחד, לא היו יכולים לעשות, אם כן מה זה שנאמר "וְּ א ת ה נ פ ש אֲ ש ר
עָ ׂשּו בְּ חָ רָ ן", וכי אברהם עשה נפשות?! אלא אברהם מגייר את
האנשים, שרה מגיירת את הנשים )במדבר רבה נשא פרשה יד(, שבזה שגייר
אותם ולימד אותם את דרך השם, נחשב לו כאילו עשה אותם.]"
כל ד"ת שהיה יוצא תחת ידי בע"ה היה עובר כקודם תחת עינו של אבי אברהם משה זל שמעולם לא פסל שום ד"ת אלא רק עודד אותי תמיד" כן ירבו ד"ת"! אני יודע שגם כעת הוא עובר עליהם .. בשמי מרום עם הקב"ה .. רוצים הוכחה ?? קבלו את הפ"ס," אומר (שמות לב טז): "והלוחות מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלוחות", הרב משה שינפלד מסביר, ""לֻחֹת כְּתֻבִים מִשְּׁנֵי עֶבְרֵיהֶם, מִזֶּה וּמִזֶּה הֵם כְּתֻבִים". הכתב לא היה חרוט על האבן עד עומק מסוים, אלא מפולש מצד לצד. זו הכוונה "כתובים משני עבריהם". הכתב היה נראה משני צדי הלוחות.
מהי המשמעות שהלוחות היו כתובים משני עבריהם? רבי שמשון רפאל הירש כותב על כך דבר נפלא:
"לא שטחי ולא חד ממדי בא אלינו דבר השם מסיני. הוא חודר אל תוך תוכנו, חובק את כל ישותנו וממלא כל נימה של גשמיותנו ורוחניותנו. דבר השם מופיע לפנינו עמוק ורב-ממדים, וככל שנהפוך בו, כן יהא יותר נהיר ומחוור לנו. זה טיבם של לוחות הברית מסיני. אין בהם מעלה ומטה, ימין ושמאל, פנים ואחור. הכתב מילא את כל האבן והיה מפולש, כך שניתן לקראו מכל צד".
"כיוצא בכך, שומה עליך להיות, האדם מישראל. אל יהיה דבר השם כתוב רק על צד אחד של ישותך באופן שתהיה יהודי נאמן מחד גיסא וגוי מובהק מאידך גיסא. עליך להיות יהודי בכל ממדי ישותך. אל תשלה את עצמך, כי בהיות צדך האחד טבוע בחותמו של דבר השם, הנך פוטר את צדך האחר. טעות מרה היא לחשוב כי המהות היהודית יש לה צדדים עיקריים וצדדים אפלים. המהות היהודית והאנושית היא מיקשה אחת ביחס לרצון הבורא, וכל כולה פונה אל השם באותה מידה של חשיבות וכובד ראש".
הרב הירש ממשיך לבאר את המשך תיאור הלוחות: "וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה, וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא, חָרוּת עַל הַלֻּחֹת" (שמות ל"ב, ט"ו-ט"ז). הרי לנו התגלמות כל כוחו של דבר השם. אצבע אלוקים השתמשה בחומר גשמי, באבן, כדי לכתוב עליו את דבר השם, אבל הכתב התגבר על האבן וחדר את כולה מכל צד. כך מתגבר האלוקי על הגשמי, החומר יוצא מטבעו, המילים מפיחות בו רוח חיים ומשחררות אותו מן השעבוד הטבעי להעלותו אל החירות האלוקית. כך יחדל החומר מלהיות אבן או עפר, וייהפך להיות למעשה השם, בדומה לכתב שהוא נושא, אשר הוא מכתב אלוקים חרות על הלוחות. אצבע השם מבטלת את חוקי הטבע השולטים על החומר" ("במעגלי שנה" ד', עמוד ל"ה).
מציאות רוחנית זו המקיפה את החומר נותנת את אותותיה לא רק ביחס לחייו של כל יחיד, אלא היא גם סוד קיומו של העם היהודי, וכפי שכותב התלמוד: "מהו שכתוב חרות על הלוחות? אלמלי לא נשתברו לוחות הראשונות... אין כל אומה ולשון שולטת בהם (בעם ישראל), שנאמר חרות, אל תקרי חרות אלא חירות" (עירובין נ"ד ע"א). או כמו שכותב המדרש: "אילו המתינו ישראל למשה ולא היו עושים אותו מעשה העגל, לא היה עכו"ם ולא מלאך המוות שולט בהם. וכן הוא אומר: 'והמכתב מכתב אלוקים הוא חרות על הלוחות', מהו חרות?... חירות מן הגלויות, חירות ממלאך המוות" (שמות רבה ל"ב, א').
עם ישראל אינו תלוי בחוקי הטבע וההיסטוריה השולטים בשאר העמים, אלא יש לו "קודים" משלו – עם ישראל נשאר איתן רק כאשר ה"כתב" הרוחני חודר את ה"אבן" וחופף עליה בכל ממדיה. תורת השם ומצוותיה אמורות להנחות את האדם היהודי בכל דרכיו ובכל רגע נתון.
בעקבות חטא העגל, הלוחות נשברו אולם האותיות פרחו באוויר (פסחים פ"ז ע"ב). פריחת וסילוק האותיות זהו ביטוי להפרדת הרוח מהחומר. כיוון שהאותיות פרחו, האבן הפכה לכבידה, לא היה עוד כוח ביד אדם לשאתה וממילא היא נפלה ונשברה.
אותו יום בו נשברו הלוחות, יום י"ז בתמוז היה, אותו תאריך בו נבקעו בעתיד חומות ירושלים והגלות החלה. בקיעת והתמוטטות החומה הן תוצאות ישירות של התמוטטות הלוחות. עם ישראל חייב את הרוח כדי שהחומר יישאר חזק. ללא "כתב" השם, אין גם מקום לחומר. אצל עם ישראל, שום אבן לא תישאר חזקה ושום חומה לא תישאר איתנה אם דבר השם לא יהיה חופף עליהן.
בכח התורה, מסוגל עם ישראל לשאת ולסבול את כל הסערות המתחוללות בתולדות האנושות.
הבה נחרוט את הכתב על גבי האבן.". ז באדר הוא יום פטירת והולדת משה רבנו שהוא גם שמו השני של אבי ז"ל אני נולדתי ב יז תמוז יום שבירת הלוחות ,אך למעשה הם קיימים לעולם , בזכות כתיבת דה"ת הללו שהם כברית שלום שמחכה להתממש להזכיר, אם עשו ויעקוב יחד עם לבן ,משה ויתרו יכולים ? אנחנו לא ??
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
