בפרשת ויצא הרבה אנשים מנשקים זה את זה. (סביב ליעקב אבינו מרוכזות רוב הנשיקות בתנ"ך):

"וישק יעקב לרחל".

"ויחבק לו וינשק לו" (לבן ליעקב)

"ולא נטשתני לנשק לבניי ולבנותיי" (לבן לרחל, לאה ובניהם)

"וינשק לבניו ולבנותיו" (כנ"ל)

למעשה, שיאן הנשיקות של התנ"ך הוא יעקב אבינו, ושני לא... לבן הארמי - הוא ולא אחר.

אולם, שימו לב להבדל:

בד"כ השורש נ-ש-ק במקרא מופיע בבניין קל - בניין פעל (עם נ' או ללא נ'). לא כמו בימינו:

בדר"כ נָשַק ל-, לפעמים נָשַק את - אבל תמיד בבניין קל. 

יש בתנ"ך כולו בין 4 ל-5 איזכורים של נשיקה בבניין פיעל (נישק - כמו בימינו):

ורובם המוחלט אצל לבן: לבן מנשק אך ורק בבניין פיעל.

ההקשר הנוסף שבו מופיעה נשיקה בבניין פיעל, היא לאחר שיוסף מתגלה לאחיו. כתוב שם "וינַשֵק להם".

[יש עוד פסוק סתום בתהילים שרבו בו הפירושים - "נשקו בר פן יאנף ותאבדו דרך" (תהילים ב),

אך כה קשה לרדת לפשרו שקשה להוכיח ממנו משהו]

האם יש הבדל מהותי בין נישק לנשק?...

השאלה אינה פתורה מבחינתי, אשמח לשמוע רעיונות.

מפתה לומר את הדבר הבא, שאיני יודע עד כמה הוא נכון לשונית:

ברור מן ההקשר שלבן אינו אוהב את בניו ובנותיו.

הן עצמן אומרות זאת: "הלוא נכריות נחשבנו לו כי מכרנו".

אם כן, הנשיקה המתוארת היא מן השפה ולחוץ (תרתי משמע).

זה יכול להתאים לבניין פיעל, שהוא הרבה פעמים חזק, עוצמתי ומכוון יותר מבניין קל.

(השווה למשל: שבר ושיבר).

במקרה של נשיקה, חוזק ועוצמתיות לא עושים לה טוב.

נשיקה בבניין פעל מתרחשת ממילא, היא פשוט נובעת ועולה מתוך רגשות האהבה.

נישוק בבניין פיעל הוא יזום ומתוכנן, אך אין בו לב.

כשיוסף נישק את אחיו, הנשיקה הייתה עוצמתית ומלאה כוונה מסיבות אחרות -

היה לו קשה להתגבר על האיבה שהייתה ביניהם כ"כ הרבה שנים. זה לא בא לו בקלות.

הוא היה צריך ממש להתכוונן לאהבה הזאת, כי היא הייתה לא טבעית.

עוד שנים רבות אח"כ האחלים עצמם לא האמינו שהוא באמת סלחי להם, כמתואר בתורה. 

אפשרות נוספת ומשלימה: נשיקה בפעל היא הדדית. המנושק נענה לנשיקה ונהנה ממנה.

לנשיקה בפיעל שותף רק צד אחד, הצד השני עומד כמו אבן ומחכה שזה ייגמר.

ברור שזה המצב בין לבן לבנותיו. נראה שזה המצב גם בין האחים ליוסף,

שלא היו מסוגלים להאמין שהוא סלח להם,

וכנראה עמדו קפואים כשיוסף נישק אותם.

אשמח לרעיונות נוספים!

נ.ב. ראוי לציין שיש עוד מקום במקרא שבו הנשיקה היא ללא ספק מן השפה ולחוץ:

"ויחזק בו לנשוק לו" שנאמר לגבי יואב ועמשא

(נשיקה שבסופה הריגה - יואב התחזה כנושק לעמשא, אולם הרג אותו).

מעניין ששם מופיעה האות נ', שבד"כ נבלעת במקרא בשורש זה (וישק לו, שקה לי, ישקני)

אולי יש כאן משחק של קרי וכתיב - הקרי הוא בבניין פעל,

כי זה מה שיואב הראה כלפי חוץ.

הכתיב מגלה את סודו, ובעצם כתוב לְנַשֵק.

אם נלך על הסבר ההדדיות אז זה מסתדר בבירור, שהרי עמשא האמין ליואב.

נ.נ.ב מעניין שבתרבות של ימינו בחרו להשתמש דווקא בבניין פיעל...

נקודה למחשבה.

שבת שלום

יוחאי