"ותמת שרה בקרית ארבע הוא חברון בארץ כנען" (בראשית כג,א), 'ד"א. קרית ארבע – שנקברו בה ד' צדיקים אבות העולם: אדם הראשון אברהם יצחק ויעקב' (ב"ר נח,ד). "ויתן לי את מערת המכפלה" (פס' ט). ' … כשנגלו עליו המלאכים היה סבור שהם אורחי הארץ ורץ לקראתם, ורצה לעשות להם סעודה גדולה, ואמ' לשרה לעשות להם סעודה גדולה. ובאותה שעה ראתה דם נדה לפיכך לא הגיש להם מן העוגות. ורץ להביא בן בקר, וברח מלפניו בן הבקר ונכנס למערת המכפלה ונכנס אברהם אחריו, ומצא שם אדם הראשון ועזרו שוכבים על המטות וישינים, ונירות דולקות עליהן וריח טוב עליהם כריח ניחוח, לפיכך חמד המערה לאחוזת קבר. אמ' לבני יבוס לקנות מהם את מערת המכפלה במכר טוב בזהב ובכתב לאחוזת קבר עולם' וכו' (פרקי דר"א, לו). חז"ל מספרים מניין הכיר אברהם את מערת המכפלה שלכן רצה לקבור בה את שרה, שזה היה בעקבות שבהגעת האורחים-מלאכים להודיע על הולדת יצחק הבן בקר שאברהם לקח ברח לו, ואברהם רץ אחריו וכך הגיע למערת המכפלה וראה שם מה שראה. מניין זאת לחז"ל? בפשטות היתה להם מסורת שכזו. בעה"ט הביא ברמז: 'ואל הבקר רץ. אותיות אל הקבר רץ, שרץ אחריו למערה. ואל הבקר רץ בגימטריא רץ למערה' (בעה”ט; בראשית יח,ז). אולי אפשר לומר שרמזו זאת מזה שנאמר שאברהם רץ, שזה מיותר, שהרי נאמר שכולם מיהרו (שאברהם אומר לשרה למהר, וכן הנער מיהר לעשותו) אז מדוע לספר על אברהם שרץ הרי זה ברור, שאם זירז את האחרים בטוח שהוא עצמו רץ? לכן למדו "ואל הבקר רץ אברהם ויקח בן בקר" (בראשית יח,ז) שהיה צריך לרוץ כדי לקחת אותו, והרי הוא ברפת כך שמה יש לרוץ כדי לקחתו? זהו שברח לו ולכן היה צריך לרוץ אחריו כדי לקחתו. ודרשו גם את ההמשך "ויקח בן בקר רך וטוב", שעל הנרות נרמז בסופי תיבות "בן בקר" שזהו 'נר', ו"רך" דרשו כעין להחליף את האות כ' באות ח' כעין שנאמר 'ריח' (וכעין נאמר “רך וטוב” = ריח טוב), ו”וטוב” מרמז לאדם הראשון שנאמר (גם) על בריאתו “טוב” (בראשית א,לא. שאדם הראשון נברא בימי הבריאה), שזהו שראה אותו (וגם חוה נבראתה ביום הראשון, כך שכולל גם אותה; וכן אפשר שהאות ו' זה תוספת, “טוב” זה אדם הראשון, וה-ו' מוסיפה גם את חוה). אולם מי הדליק שם את הנרות ושם שם ריח טוב? אולי היתה מסורת בידי החתים שיש שם מתים חשובים ולכן עליהם להדליק נרות ולשים ריח לכבודם ולכן כך נהגו במנהגם, או שאולי היו עושים כך בכל מערות הקבורה, אולם אברהם הבחין שיש כאן מעלה מיוחדת; או שמה שראה והריח זה היה במחזה של רוה"ק ולא במעשה גשמי. אולם מה המיוחד בכך שראה אותם שוכבים על מיטותיהם ושיש אור וריח? אברהם הגיע לשם בעקבות הכנסת האורחים שבגללה הפסיק את הדיבור עם ה', שלכן למדו: 'אמר רב יהודה אמר רב: גדולה הכנסת אורחין מהקבלת פני שכינה, דכתיב (בראשית יח, ג) "ויאמר (ה') אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור" וגו'' (שבת קכז,א). 'אל נא תעבור – והניחו והלך לקבל האורחים' (רש"י). כך שנראה שבהכנסת האורחים כאן יש כעין שורש המשכיות להשראת השכינה שקודם, שהרי הפסיק בשל שהכנסת האורחים גדולה יותר, כך שכעין כוללת בעומק המשכיות ממקודם (שכוללת במעלתה את הדיבור שקודם, כיון שגדולה ממנו). לכן יוצא שכשבן הבקר רץ והתגלתה לו המערה היה בזה משום קשר לגילוי שכינה. זהו שראה את מיטותיהם וכו', שהנה מקום שיא השכינה במעלתה היא בירושלים במקדש. והנה (במקדש יש מזבח החיצון, ו)בהיכל יש את מזבח הקטורת, השולחן, המנורה והארון. כנגד זה (בבית אברהם היה מכין אוכל רב לאורחים ובזה כעין מזבח החיצון שעליו מקריבים קרבנות רבים, ובית אברהם מחוץ למערה כמו שהמזבח מחוץ להיכל.) הריח הטוב שאברהם הריח זהו כנגד מזבח הקטורת, שבו מעלים ריח ניחוח של הקטורת. הנרות שראה דולקים זה כנגד המנורה שבה היו שבעת הנרות דולקים. אדם וחוה זה כעין כנגד הארון שעליו יש את הכפורת שעליה דמות הכרובים, שזהו זכר ונקבה: 'אמר רב קטינא: בשעה שהיו ישראל עולין לרגל, מגללין להם את הפרוכת ומראין להם את הכרובים שהיו מעורים זה בזה, ואומרים להן ראו חבתכם לפני המקום כחבת זכר ונקבה' (יומא נד,א) [המלאכים היו אצל אברהם בסוכות (ר”ה יא,א. לפי תוס' הכוונה סמוך לסוכות, אולם גם אם זה כך בכ”ז זה בסמוך שכעין מרמז על קשר לסוכות) או בפסח (מכילתא, מסכתא דפסחא, יד; שמות יב,מא), כך שזהו כרמז שאז בחגים מראים את הגילוי של כעין זכר ונקבה בהשראת השכינה עלינו, כעין שהתגלה לאברהם במערת המכפלה בחגים]. הכרובים גם מרמזים על הקשר שבין ישראל לקב”ה: 'כיצד הן עומדין? רבי יוחנן ור' אלעזר, חד אמר: "פניהם איש אל אחיו”, וחד אמר: "פניהם לבית”. ולמ"ד פניהם איש אל אחיו הא כתיב (דברי הימים ב ג, יג) "ופניהם לבית"? לא קשיא, כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום, כאן בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום' וכו' (ב”ב צט,א), וגם מהגמ' ביומא שהכרובים מרמזים על חיבת ה' אותנו זה מראה על קשר ביננו לה', שהרי זה מתבטא במעורים זה זה, כמחוברים, כך שזה מראה את קשרנו עם ה'; לכן זהו כמו אדם הראשון שהוא כמגלה על חיבור לה', שדמותו מגלה על חיבור לה' כיון שהוא כדיוקן ה': 'כי מטא למערתא דאדם הראשון, יצתה בת קול ואמרה: נסתכלת בדמות דיוקני, בדיוקני עצמה אל תסתכל' (ב"ב נח,א), 'בדמות דיוקני – יעקב דאמרינן בסמוך שופריה דיעקב מעין שופריה דאדם הראשון. בדיוקני עצמה – דהיינו אדם הראשון דכתיב ביה (בראשית א) "בצלם אלקים ברא אותו"' (רש"י). זהו הארון שבו התורה שבה אנו דבקים בה'. כאשר אברהם נכנס היה בזה משום השלמת השלמות כנגד ההיכל, כיון שמה שחסר זהו השולחן שבו לחם הפנים, וזהו אברהם שעכשיו מתעסק בהכנסת האורחים והאכלתם, כעין השולחן שבו לחם הפנים שהכהנים אוכלים (ובו 12 לחמים כעין בנ"י, שאברהם עומד להעמיד עכשיו לאחר שמל את יצחק כמו שתיכף יבשרו לו המלאכים, ובהמשכו ביעקב יצאו בנ"י), זה מתגלה לו עכשיו לאחר שמל והתייחד כיהודי גמור, המיועד להקמת בנ"י (ולא רק אב לכל העולם). לכן היה חשוב לאברהם לקנות ולקבור שם את שרה, כיון שראה בזה קשר לשכינה, וכן גם הוא בהמשך יקבר שם. סה"כ יהיו קבורים שם ארבעה זוגות, שנראה שזה כנגד ההיכל, אדם כגילוי הארון (שאדם היה דיוקן ה' כתורה שהיא גילוי ה', ואדם נברא בבריאה וכל הבריאה נבראתה ע”פ התורה), אברהם שהאכיל הוא כגילוי השולחן, יצחק שנעקד זהו כמזבח הקטורת שמקריבים בו, ויעקב כמנורה שממנו (כל צאצאיו) יצאו בנ"י (בלי אחרים כישמעאל ועשו) שזהו נר כרמז לנשמה (“נר ה' נשמת אדם" [משלי כ,כז]) כרמז לנשמת בנ"י, וכן שאנו עושים את המצוות ולימוד תורה בעולם שמאירים את העולם בכך, שמרומז בנר ואור (“כי נר מצוה ותורה אור" [משלי ו,כג]). זהו מערת המכפלה שבחברון, לכן דוד המלך שמולך על ישראל ומגלה את מלכות ה' בעולם (“וישב שלמה על כסא ה' למלך תחת דויד אביו" [דה"י א כט,כג]), ולכן מולך בירושלים שם מקום השכינה (ובפרט במקדש שיוקם), החל את מלכותו קודם בחברון שהיא גילוי כח שורש ויסוד לחיבור שכינה בעולם. אולי לכן יצא שאברהם שילם על המערה והשדה "ארבע מאות שקל כסף" (בראשית כג,טז), כרמז לשכינה ששורה בכל א"י, שגודלה ארבע מאות פרסה (רש"י; במדבר יג,כה), וב"כסף" כרמז ל"נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'” (תהלים פד,ג), כרמז למקום המקדש ששם השכינה, ומשם יש קשר לשכינה שבכל הארץ.